בשנת תשל"ז (1977) יצא הרב שמואל גורביץ ומשפחתו בשליחותו של הרבי לעיר לִיּוֹן שבצרפת. בשבועות הראשונים הספיקו לצבור מטען של אכזבות ואף דכדוך מסוים מהמצב, עד שנכנסו להם ספיקות לגבי המשך שליחותם במקום.

בביקורם הראשון אצל הרבי, אחר יציאתם לשליחות, אמר להם הרבי, שקיבל ידיעות על התלבטויות באשר למקום שליחותם. ושאל אותם, האם הם מוכנים לנסוע ובשמחה.

הרב גורביץ התעשת מיד ואמר, רבי, אנו נוסעים ובשמחה, הרבי  חייך ובירכם שיצליחו בעבודתם, ומתוך שמחה. ושיידעו כי היצר מעוניין להביאם לרגש של עצבות, ואז הוסיף הרבי, דעו שהצרפתי אינו אוהב פנים זועפות....

כעבור תקופה הקים הרב גורביץ גן-ילדים ששכן במבנה ישן ולא כל-כך מתאים. וכשהגיעו פקחי העירייה לבדיקה שגרתית, הם דרשו שעד תאריך מסוים הוא יבצע שיפוצים מתאימים, כדי שיוכל להמשיך בהפעלת הגן. אך מחוסר אמצעים, הוא דחה זאת מיום ליום... וכשהתקרב המועד, החליט לגשת לעירייה ולשוחח עם הממונה על החינוך.

מיד בכניסתו לבניין העירייה פגש גבר צעיר, שהתברר שהוא בנו של הממונה על החינוך. פנה אליו הרב וביקש שיקבע עבורו פגישה עם אביו. הבן טען שיומן הפגישות של אביו מלא לימים הקרובים, אך הרב התעקש והפגישה נקבעה.

כשנכנס הרב לפגישה, פתח הממונה על החינוך בשאלה מפתיעה, הוא התעניין מה דעתו של הרב בנושא שטחי סיני, האם נכון למסור אותם למצרים ?

במוחו של הרב התרוצצו מחשבות, מצד אחד ההיגיון אמר שצרפתי בתפקיד בכיר כמותו ודאי מחזיק בדעות פרו-ערביות. ואם יאמר לו את דעתו, הוא בוודאי יתקומם, ולאידך היה ברור שאינו יכול להסתיר את דעתו החד-משמעית של הרבי בנדון.

כשהוא בורר את מילותיו פתח הרב ואמר שהוא חסיד של  הרבי. והביא את עמדתו הידועה של הרבי על הסכנות שבנסיגה מסיני. למרבה ההפתעה אורו פניו של איש-שיחו. הוא סיפר שזמן קצר לפני כן הוא ביקר בישראל. וסייר בסיני, והבין  שמסירת השטחים למצרים היא טעות חמורה... לאחר דברי הפתיחה, שמע את בקשתו של הרב גורביץ בעניין גן הילדים, והבטיח לו תשובה תוך כמה ימים.

בפגישתם הבאה בעירייה הוא הראה לרב גורביץ  תרשים של מבנה גדול שיש בו כיתות רבות, חצר גדולה ועוד, ושאלו האם המבנה נראה לו מתאים ?

הרב היה מופתע מההצעה והתמהמה בתגובתו. הביט בו הממונה ואמר, שכנראה הוא רוצה לראות את המקום. ואכן יצא עמו יחד עם  ראש מחלקת הבינוי לראות את המבנה.

בבואם לשם לא האמין הרב גורביץ למראה עיניו. המקום היה גדול בהרבה מכפי ששיער, ובו כל הדרוש לגן ילדים ולבית-ספר. וכמובן הביע מיד את הסכמתו וקיבל את המקום...

במשך הזמן נקשרה ביניהם ידידות עמוקה. ובהזדמנות מתאימה שאל הרב את ידידו החדש, מה גרם לו להתייחס לבקשתו בנדיבות-לב כזאת ? השיב לו האיש, שאחר שהציג את עצמו כ'חסיד'. הוא חיפש במילון מה ההגדרה של 'חסיד', והבין, שחסידים הם אנשים שמחים ומאירי פנים.

חייך האיש ואמר, מאז ומעולם אינני יכול לשאת פנים זועפות ! כאשר הבנתי שאינך כזה, ראיתי בך אדם שראוי להערכה ולסיוע...

מיד נזכר הרב גורביץ בדברים ששמע מהרבי כמה שנים לפני זה, שהצרפתי אינו אוהב פנים זועפות...

♦בתקופה הסמוכה לחג השבועות, היה הרבי מאחל, הן בכתיבת מכתבים והן בהתוועדויות, שנזכה "לקבלת התורה בשמחה ובפנימיות".

באיחול זה יש עומק מיוחד המבטא את ענינו של חג השבועות,

ידוע הביטוי, "הכול תלוי במזל ואפילו ספר תורה שבהיכל", ישנם הרבה מצוות ומנהגי ישראל, אך לא כל מצוה או מנהג מקיימים בליווי סעודות מצווה וחגיגה גדולה.

כשתינוק זוכה להיכנס בבריתו של אברהם אבינו, עושים זאת, בדרך כלל, בהשתתפות קהל רב, ובחגיגיות גדולה.

אמנם זו הזדמנות טובה לקבל מתנות מהמוזמנים... ובכל זאת, מדוע, אכן, 'זכתה' מצוה זו, להתבצע בשמחה גדולה ?

כאשר אברהם אבינו מל את יצחק בנו, שהייתה זו סעודת ברית המילה הראשונה לתינוק בן 8 ימים, הוא עשה זאת בשמחה ובחגיגיות רבה, כלשון הפסוק ''וייעש אברהם משתה גדול ביום הגמל את יצחק'', אומרים על כך חז"ל שכל מצווה שקיבלו אותה מתחילה בשמחה, היא תתבצע בעקביות ומתוך שמחה.

וזו הסיבה, שמאז אברהם אבינו ועד עתה, כל ברית מילה נעשית מתוך שמחה.

וזה גם שופך אור ומסביר את משמעות האיחול המיוחד, 'שנזכה לקבלת התורה בשמחה', כאשר נקבל על עצמינו את קיום התורה ומצוות מתוך שמחה, הרי זו ערובה מצוינת שהקיום, ומתוך שמחה, אכן יתמיד.

ומה יגרום לאדם להיות בשמחה ?

כשיתבונן שמכל העמים שבעולם, נבחרנו, רק אנו, ע"י הקב"ה להיות עם קדוש ומיוחד, וייחד עם זאת גם קיבלנו אפשרות להתקרב אליו ולדבוק בו, באמצעות קיום תורה ומצוות, זה לבד ימלא את האדם בשמחה.

♦

לא אחת יוצא לשמוע מיהודי שמציעים לו לקיים מצווה, כמו להניח תפילין וכדו', שהוא יהודי בלב...

מדוע אכן לא מספיק להיות יהודי רק בלב ?

כמו שאדם השמח באמת, בדבר הנוגע בנפשו, הרי השמחה לא תישאר רק בתחושה פנימית, היא בוודאי תצוף ותיראה גם כלפי חוץ, ואם זה בכל זאת נשאר רק בלב, הרי זה סימן שהדבר לא כל כך נוגע בנפשו.

לדוגמא, אדם הזוכה להוביל את בנו יחידו לחופה, ברור שהוא לא ישמח רק בעומק לבבו, אלא כולם יראו אותו רוקד, מפזז ומכרכר בכל עוז, גם ברגליו,

כך גם בנוגע לקבלת התורה, אם היא תתקבל אצל יהודי בשמחה ובפנימיות, ברור שזה לא יישאר רק בעומק הלב, אלא זה יבוא לידי ביטוי גם בחיצוניותו. שהרי שמחה פורצת כל גדר, וכשהיא ממלאה באמת את פנימיות הלב, היא בוודאי גם תצוף ותגלוש החוצה...

ולשמחה גלויה זו יש ערך מוסף, כי עי"ז יהיה לאדם כוחות להתמודד ולהתגבר על הקשיים והניסיונות שמנסים להפריע לקיום תורה ומצוות.

הבעת השמחה של הרב גורביץ, המיסה את לבו של הצרפתי... והביאה לפתחו בנין מתאים להקמת גן ילדים ובית ספר שיוכלו לקבל בו את התורה בשמחה ובפנימיות.

♦

אחי היקר, שנלב"ע בערב חג השבועות, הרב נטע שלמה ז"ל, היה אומר שבאיחול האמור השגור על לשונו של הרבי, מרומזים שלושת גדולי ישראל הקשורים באופן מיוחד לחג זה:

"קבלת התורה" – מרמז למשה רבינו שקיבל תורה מסיני ביום זה.

"בשמחה" – מרמז לנעים זמירות ישראל, דוד המלך, שהסתלק ביום זה.

"ובפנימיות" – מרמז לרבינו הבעש"ט, שפרסם את פנימיות התורה, שאף הוא הסתלק ביום זה.

שבת שלום וחג שמח

שנזכה לקבלת התורה בשמחה ובפנימיות

הרב ברוך וילהלם

בית חב"ד נהריה