בכל בית חב"ד מתגלגלים סיפורי נשמות רבים, את אחד מהם שמעתי מידידי הרב ירחמיאל גורליק, שליח הרבי לטיומן, שבמערב סיביר שברוסיה,

בוקר אחד, כשסיים תפילת שחרית בבית הכנסת, נכנס יהודי בשנות החמישים לחייו,  וחיפש את הרב. הרב ירחמיאל לא היה יכול להתעכב זמן רב בבית הכנסת, והוא התלבט אם לנצל את הרגעים הספורים, ולהציע לאורח להניח תפילין. הוא חשש שאולי היהודי ייבהל מההצעה וזו תהיה חלילה הפעם האחרונה שלו בבית חב"ד. אך מיד סילק מחשבה זו, והחליט בקבלת עול מוחלטת לבצע את שליחותו, והציע לו להניח תפילין.

היהודי לא ראה תפילין מימיו, לא היה לו שום מושג מה זה, בכל זאת לאחר כמה משפטי הסבר קצרים, הוא השתכנע וניאות להניחן. הרב חשש, ש...יותר לא יראה אותו. אך למחרת הוא הגיע שוב. ומאז הוא חלק בלתי נפרד מהקהילה בטיומן, במשך הזמן הוא התקדם מאוד בשמירת תורה ומצוות עד ששינה את אורח חייו מן הקצה אל הקצה ! כחודש אחרי ההיכרות הראשונה הוא נכנס בבריתו של אברהם אבינו. כיום הוא שומר שבת, לובש ציצית, מניח תפילין, תלמיד קבוע 'בכולל תורה' ומגיע בכל בוקר לתפילת שחרית. בעת הצורך הוא ניגש כשליח ציבור, ומנהל את התפילה כבקי ורגיל.

כמה חודשים אחרי התקרבותו לקהילה, כשהיה כבר  "עמוק בעניינים", הוא שיתף את הרב בתהליך שעבר עליו מאותו יום בו הגיע לראשונה.

ברגע של גילוי לב הוא אמר, שכעת הוא יכול לגלות, שיום אחד לפני שהגיע לבית חב"ד הוא ביקר במרכז של הרפורמים, הממוקם מרחק של כמה רחובות... זו הייתה הפגישה הראשונה שלו עם 'יהדות', והתפלא שהשאלה הראשונה שנשאל שם הייתה: 'כמה כסף הוא מרוויח בחודש ?'...

למחרת הוא הגיע לבית כנסת חב"ד, השאלה הראשונה ששאלו אותו הייתה, 'תפילין כבר הנחת היום ?'... באותו רגע גמלה בליבו ההחלטה שזה יהיה מקומו, כל השאר היסטוריה...

♦

רבי שניאור זלמן, מייסד חסידות חב"ד, המכונה אדמו"ר הזקן, מבאר במאמריו שהמטרה המשותפת לכל אחת מ 248 מצוות עשה שנצטווינו בהם, היא 'להמשיך' ולגלות את מציאות הקב"ה בתוך חיינו, ועי"ז גם בתוך כל העולם הגשמי כולו, לכן הרצון האלוקי של כל מצווה בא לידי ביטוי במעשה גשמי.

רעיון זה מרומז גם בנוסח הברכה שאומרים לפני קיום כל מצווה, 'ברוך' (מלשון הברכה – דהיינו, הורדה מלמעלה למטה, כלומר המשכה וגילוי) אתה ה' (נוכחות הבורא היא גלויה ולכן אנו פונים אליו בלשון נוכח 'אתה') אלוקינו מלך העולם (הוא יתגלה ויורגש כאן בעולם הגשמי כי הרי אלוקים בגימטרייה – 'הטבע').

אולם ישנן מצוות מיוחדות בהן רעיון זה ניכר יותר בגילוי, אחד מהם הוא מצוות תפילין, המוזכרת בפרשת השבוע, כנאמר 'וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל יָדֶךָ וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ'. על הקלף שנמצא בתוך בתי התפילין כתוב הפסוק 'שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד'. ע"י קיום מצווה זו, יש נתינת כוח מיוחדת שאכן יחדרו הדברים בתוך עולמנו פנימה.

האישיות שלנו מורכבת משלשה רבדים, שכל, רגש ומעשה, כלומר  מה שאנו חושבים, מה שאנו מרגישים ומה שאנו עושים.

בתוך בתי התפילין אצורה עוצמה אלוקית כבירה. בית אחד אנו מניחים על הראש קרוב למשכנו של השכל, ורצועותיה יורדות ותלויות כלפי מטה מעל ללב, מושבו של הרגש. הבית השני מונח על הזרוע השמאלית קרוב ללב, ורצועותיה כרוכות סביב הזרוע והיד, כלי העשייה.

דהיינו, תפילין של ראש קושרות את שכלנו לרצון האלוקי, שנדע להבדיל בין אמת לשקר, בין נכון ללא נכון, בין מעשה טוב למעשה רע. הרצועות שלו תלויות כלפי מטה, כדי שידע זה יזרום אל תוך ליבנו ויהפוך לתשוקה ולהתלהבות לעשיית הטוב. וההתלהבות שבתוך ליבנו צריכה להפוך למעשה, כך שנחיה חיים חדורי משמעות ומטרה טהורה.

מעניין שלעיתים קרובות ניתן לשמוע מאנשים יקרים הבאים להניח תפילין בדוכן הקבוע במרכז נהריה, 'תקשור לי בבקשה חזק !', הם לא יודעים עד כמה חזק התפילין קושרים אותם...

גם חייו של יהודי בשנות החמישים, אי שם בטיומן שבסיביר, משתנים לחלוטין בעקבות הנחת תפילין אפילו פעם אחת.

♦

היה זה בשנות השישים המוקדמות, כאשר הוצגו לראשונה המחשבים המרכזיים במקומות העבודה. פרופ' אברהם פוליצ'נקו, שהיה אחד מחלוצי טכנולוגיית המחשבים, ביקר אצל הרבי מליובאוויטש והציג בפניו את השאלה הבאה: אני יודע שכל מה שקיים בעולם, אפילו מה שאנו מגלים מאוחר יותר בהיסטוריה, יש לו מקור בתורה. איפה אם כן, יש מחשבים בתורה ?

ללא היסוס ענה הרבי,  "תפילין". הפרופסור נדהם.

המשיך הרבי, כשנכנסים לחדר ורואים בו הרבה מכונות מוכרות, כמו מכונת כתיבה, רשם קול גדול, טלוויזיה, מחשבון. וכדומה, ברור לרואה שכל מכונה עובדת לעצמה.

מה החידוש במחשב (להזכירנו, של שנות השישים) ?

הוא מאחד את הפעולות של כל המכשירים האלה יחד. באמצעות כבלים שמחברים את כולם, הם עובדים כמכונה אחת – במחשב !

הפרופסור הנהן בראשו בהתלהבות. הוא לא חשב על זה קודם, למעשה זה מה שיש במחשב: סינתזה של מדיה ומכשירי עיבוד נתונים.

ואיך זה קשור לתפילין ?  מוח - זהו עולם אחד. הלב זהו עולם שונה. והידיים הן בדרך כלל מעורבות במשהו אחר לגמרי וזר לשניהם. שלוש מכונות שונות.

וכשיהודי מניח תפילין, הוא למעשה, קושר את המוח, הלב והידיים באמצעות בתי התפילין ורצועות העור. וכך שלושת הרבדים, המחשבה הרגש והמעשה עובדים יחד כ'מכונה' אחת עם כוונה אחת. ואז, כשהוא יוצא לפגוש את העולם, כל פעולותיו נעשות בהרמוניה עם מטרה מתואמת אחת.

שבת שלום

הרב ברוך וילהלם

בית חב"ד נהריה

יהיו הדברים מוקדשים לרפואתו של עזרא אחייה בן זהבה ולאריכות ימים.