החסיד ר' קלמן שי'  דרוק, (כיום מנהל מוסדות רשת גני חמ"ש בבאר שבע). מספר:

לפני כ-50 שנה, בחודש כסלו של שנת תשכ"ט (סוף 1968) הוא עבר ללמוד בישיבת "תורת אמת" בירושלים. כעבור 4 חודשים, לקראת פסח נסע עם חבריו ללמוד ב 770, בית מדרשו של הרבי, כפי שחסידים נוהגים לכנות זאת, שנת ה'קבוצה' (מחודש ניסן תשכ"ט עד חודש ניסן תש"ל)

לפני שחזר לארץ זכה יחד עם חבריו, להיכנס לחדר היחידות אצל הרבי, בין הדברים אמר הרבי שהתלמידים שלמדו אשתקד בישיבת 'תורת אמת' ימשיכו גם עתה ללמוד ב'תורת אמת', ובשעות הפנויות מסדרי הישיבה יתעסקו ב'מבצעים'. הרבי אף ביקש שישלחו לו דיווחים מהפעילות.

ר' קלמן היה האחראי על 'מבצע תפילין'. באחד ממכתבי הברכה שזכה לקבל מהרבי, הוסיף לו הרבי בכתב ידו הק': "הצלחה במבצע הכי נעלה הנ"ל ולהוספה בו כהנה וכהנה"

ר' קלמן חזר ללמוד בירושלים בקיץ תש"ל (1970), בעיצומה של 'מלחמת ההתשה'. בימי שישי, בסיום הלימודים בישיבה, הוא היה רגיל לנסוע לבית הרפואה 'הדסה', ל'מבצע תפילין'. רבים מהחיילים הפצועים אושפזו שם, והוא היה מניח איתם תפילין.

משה לוי, שבגלל גובהו החריג היה מכונה מוֹיְשֶה וָחצי, (שלימים היה גם רמטכ"ל הצבא), היה אז מפקד חטיבת הבקעה, שעסקה במרדפים אחרי חוליות מסתננים שחדרו לארץ משטח ירדן, משה לוי השתתף אישית, כמח"ט, ברבים מהמרדפים הללו, באחד מהם גם הוא נפצע, ואושפז בבית הרפואה 'הדסה'.

באחד מימי שישי, ר' קלמן הגיע כהרגלו לבית הרפואה, שם הוא פגש את משה לוי הפצוע, וכמובן שהוא הציע לו להניח תפילין, משה לוי ענה בקשיחות "אני, לא מניח תפילין" !

הסירוב התקיף, מאוד כאב לר' קלמן, והוא אמר לעצמו, שברור לו שהבעיה היא שלו ולא של משה לוי... הוא היה משוכנע שאם היה מציע להניח תפילין בדיבורים היוצאים מן הלב, היה זה בוודאי נכנס לליבו ופועל עליו.

כמובן שהוא דיווח לרבי על כל מה שהתרחש.

במשך כל השבוע הציק לו מאוד, מדוע הוא לא פנה אליו מפנימיות הלב, וייחל שבשבוע הבא בע"ה יצליח במשימה להניח עמו תפילין.

ביום שישי הבא כשנכנס ר' קלמן למחלקה בבית הרפואה, משה לוי עמד בפתח חדרו. ועוד לפני שהספיק ר' קלמן לומר משהו, פנה אליו משה לוי ביוזמתו ואמר בקולו הסמכותי: "היום, אני מניח תפילין" !...

♦

בשבוע  שעבר הארכנו בעניינה של מצוות התפילין.

ישנם כמה וכמה פסוקים שחוזרים על עצמם בפרשתנו, לאחר שכבר נכתבו גם בפרשה הקודמת, פרשת ואתחנן,

אחד מהם הוא הציווי על הנחת תפילין, וגם אנו נעסוק בו, ונגלה עומק חדש במצווה זו.

בפרשה הקודמת כתוב: "וּקְשַׁרְתָּם לְאוֹת עַל יָדֶךָ וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֶיךָ", ובפרשתנו כותבת שוב התורה: "וּקְשַׁרְתֶּ֨ם אֹתָ֤ם לְאוֹת֙ עַל־יֶדְכֶ֔ם וְהָי֥וּ לְטוֹטָפֹ֖ת בֵּ֥ין עֵינֵיכֶֽם".

ההבדל בין שני הפסוקים בולט, הפסוק הראשון כתוב בלשון יחיד, ואילו השני בלשון רבים.

למרות ההבדל הבולט, מה טעם בכפילות ? מה לא הבנו ביחס למצווה זו בשבוע שעבר, שהתורה צריכה לחזור עליה שוב ?

למעשה יש הבדל מהותי בין הפרשיות, אשר ממנו נובעים כל ההבדלים שביניהם.

בפרשת ואתחנן מתייחסים לבני ישראל כפי שהם בדרגה גבוהה ונעלית מאוד, ולכן גם הציווי על אהבת ה' מופיע שם בצורה הכוללת את כל האופנים: "וְאָהַבְתָּ ... בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ וּבְכָל מְאֹדֶךָ". אך בפרשתנו מדובר על בני ישראל כפי שהם בבחינת עקביים... דרגה נמוכה, הציווי על אהבת ה' כוללת רק "בְּכָל לְבַבְכֶם וּבְכָל נַפְשְׁכֶם".

ההבדל הזה גם מסביר לנו את הכפילות בציווי על הנחת תפילין. למעשה אין זו כפילות, אלא שתי מצבים.

בפרשת ואתחנן שמדובר שהיהודי נמצא במצב רוחני מושלם, מאירה אצלו דרגה גבוהה מאוד בנפש הנקראת "יחידה" שבנפש (ולכן הציווי נאמר שם בלשון "יחיד"), אצלו קיום המצוות, הנחת תפילין או לימוד התורה וכו', באים באופן טבעי. הוא אינו מתאמץ כדי לעשותם.

לעומת זאת, בפרשתנו מדובר על יהודי שנמצא במצב ירוד, רוחנית, אולי גם מנטלית, הוא בגלות. כנאמר "וַאֲבַדְתֶּם ... מֵעַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה", הן במובן הפשוט והן בגלות פנימית-נפשית, ואודותיו נאמר, שגם כשאינו רואה ומרגיש את האמת באופן מוחשי, הוא בכל זאת מתעורר מעצמו לקיים את רצון הקב"ה.

♦

חודש אייר התשכ"ז הביא עמו דאגה רבה בליבו של העם היהודי. המתיחות ביטחונית הלכה והחריפה,  בתחילת החודש צלחו כוחות יבשה מצריים את תעלת סואץ ונכנסו למרחבי סיני. בכך הכניס נשיא מצרים את ישראל למצב חירום, שכונה לימים "תקופת ההמתנה". טבעת אויבים שרצו לנגוס נתחי קרקע הלכה והתהדקה מסביב ליהודי ארץ הקודש והמוראל צנח לעפר.

מפיו של הרבי נשמע באותם ימים מסר של ביטחון והרגעה. משב רוח של אמונה הפיח הרבי בשיחה מיוחדת שדיבר בל"ג בעומר וחיזק את הביטחון והאמונה בקב"ה ובניצחון של עם ישראל על אויביו,  

כעבור ימים ספורים התייחס הרבי שוב למלחמה ואמר שכאשר האדם נלחם, המלחמה כרוכה בדם, בצער ובאבדות. אך כאשר הקב״ה נלחם לישראל, מושגים יעדי המלחמה בניסים גדולים.  בכוחה של מצוות תפילין, הוסיף הרבי, לפעול שהמלחמה תתבצע ע״י הקב״ה,

כי מצוות הנחת תפילין היא גם מצוה כללית ה״שקולה כנגד כל המצוות״ . ובנוסף לכך יש בה גם סגולה שע״י הנחת תפילין יוטל פחד על אומות העולם, וזה יביא ניצחון והכרעת האויב. ואנשי המלחמה החיילים ישובו לביתם לשלום.

שבת שלום

הרב ברוך וילהלם

בית חב"ד נהריה