בחור אחד חיפש שידוך זמן רב.

אחרי מספר ניסיונות הבין שבעולם הזה לא ניתן  למצוא 'שלימות'. והיה מוכן 'להתפשר'.

אם יציעו לו מישהי שבדברים המהותיים הנוגעים לחיים משותפים, היא מושלמת. לא אכפת לו, אם יהיה לה גם חסרון קטן.

ואכן, באחד הימים הגיע שדכן עם הצעה חדשה.

השדכן הרבה לספר בשבחה של הבחורה המוצעת. הוא תיאר וסיפר על מעלותיה הגדולות בדיבורים מפליגים.

והבחור המתין לשמוע את ה... חסרון שיש בכל זאת...

ואכן בסיום ה'דרשה' אמר השדכן לבחור:

"תשמע, יש חסרון אחד בלבד. אך הוא חסרון 'קטן' מאוד מאוד. לא ניכר ולא בולט, כך שזה כמעט ולא משמעותי".

"נו ... במה מדובר ?" – שואל הבחור בחוסר סבלנות.

"תראה, היא הרה... אבל גיל העובר רק בן שבועיים... וזה הרי לא ניכר כלל וכלל"...

♦

בפרשתנו מתארת התורה באריכות את הסבל הנורא שהי' כמעט לכל בני ישראל, תחת שלטון פרעה במצרים.

מדוע רק "כמעט" כל בני ישראל ?

כי שבט אחד ומיוחד – שבט לוי, לא הי' כלל משועבד לפרעה ולא חווה עבודת פרך כאחיו השבטים.

בסיום הפרשה מובא שפרעה אמר למשה ואהרן (שהיו משבט 'לוי'): "לָמָּה מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, תַּפְרִיעוּ אֶת-הָעָם מִמַּעֲשָׂיו; לְכוּ, לְסִבְלֹתֵיכֶם". דהיינו: תלכו לעיסוקים שלכם ואל תפריעו לעם להמשיך בעבודת פרך.

איך הצליחו בני שבט לוי לקבל פטור מהעבדות ?

מסביר הרה"ק רבי פנחס הלוי הורביץ ז"ל (חי לפני כ 220 שנה והי' מתלמידי המגיד ממעזריטש), בספרו 'פנים יפות:

ההבדל הבולט בין שבט לוי לשאר השבטים, התחיל כבר ביום הראשון של השעבוד ! כשפרעה התחיל להתעסק עִם עַם ישראל.

בתחילה ניסה פרעה להפריע לחייהם הרוחניים של העם, כנאמר וַיְמָרְרוּ אֶת-חַיֵּיהֶם, שלא ילמדו תורה ושלא ימולו את בניהם. וכשהצליח בזה, הוסיף פרעה והתקדם לשלבים נוספים, עד שבסופו של דבר הטיל עליהם עֲבֹדָה קָשָׁה, בְּחֹמֶר וּבִלְבֵנִים, וּבְכָל-עֲבֹדָה, בַּשָּׂדֶה. ושלט בהם. הן בגופם והן בנפשם.

אולם שבט לוי,  לא איפשר לפרעה מהרגע הראשון שום דריסת רגל !

הם סרבו להקשיב לו, ולא נתנו לו להתערב בחייהם הרוחניים מהרגע הראשון – ולכן ניצלו לגמרי מכל השעבוד שהגיע בהמשך.

♦

ידוע המשל שאמר נתן הנביא לדוד המלך (שמואל ב' יב).

ואביא אותו כלשונו:

"...שְׁנֵי אֲנָשִׁים הָיוּ בְּעִיר אֶחָת, אֶחָד עָשִׁיר, וְאֶחָד רָשׁ . לְעָשִׁיר, הָיָה צֹאן וּבָקָר--הַרְבֵּה מְאֹד.  וְלָרָשׁ אֵין-כֹּל, כִּי אִם-כִּבְשָׂה אַחַת קְטַנָּה אֲשֶׁר קָנָה, וַיְחַיֶּהָ, וַתִּגְדַּל עִמּוֹ וְעִם-בָּנָיו יַחְדָּו; מִפִּתּוֹ תֹאכַל וּמִכֹּסוֹ תִשְׁתֶּה, וּבְחֵיקוֹ תִשְׁכָּב, וַתְּהִי-לוֹ, כְּבַת  .

וַיָּבֹא הֵלֶךְ, לְאִישׁ הֶעָשִׁיר, וַיַּחְמֹל לָקַחַת מִצֹּאנוֹ וּמִבְּקָרוֹ, לַעֲשׂוֹת לָאֹרֵחַ הַבָּא-לוֹ; וַיִּקַּח, אֶת-כִּבְשַׂת הָאִישׁ הָרָשׁ, וַיַּעֲשֶׂהָ, לָאִישׁ הַבָּא אֵלָיו..."

לא אתייחס כרגע למשל כולו ולרקע הכללי של הדברים, אלא רק למסופר בסופו.

התלמוד מתייחס לתיאורו של אותו "הלך" שהגיע אל העשיר. בתחילה הוא מכונה בפסוק "הֵלֶךְ", לאחר מכן, באותו פסוק עצמו, "אורח". ולבסוף "איש".

מדוע ?

ההֵלֶךְ הוא משל ליצר הרע הנמצא בכל אחד מאתנו מיום היוולדנו.

וכך מובא בתלמוד:

"דימה את יצר הרע תחלה להלך, שעובר לדרכו,

ואחר כך לאורח, שנעשה אכסנאי,

ואחר כך לאיש, שהוא בעל הבית".

כלומר:

היצר הרע לא מתחיל מיד לפתות אותנו בעוון של "עבודה זרה" !

הוא מנסה את כוחו ב"דברים קטנים". בזה יותר קל להפיל את האדם. וכשהוא מצליח בזה, הוא לא יירגע. להיפך הוא יקבל תיאבון להמשיך ולהפיל את האדם שוב ושוב, עד שבסופו של דבר יאמר לו "לך עבוד עבודה זרה".

ולכן, בפעם הראשונה שיגיע יצר הרע ויבקש לקבל אצלנו בבית 'רק' מקום קטן בקיר לתלות עליו כובע... נדחה אותו מיד. כי אם לא נזרוק אותו בשלב זה. הוא עלול בסופו של דבר להיות "איש", דהיינו, בעל הבית ולזרוק אותנו עצמנו מהבית.

אסור להתפשר אתו על שום דבר בשום אופן. כי אף פעם הוא לא יבוא על סיפוקו, כל התקפלות או וויתור מזמין עוד לחץ ועוד וויתור ואין לדבר סוף.

♦

מכל דבר נוכל גם אנו ללמוד, אפילו מהיצר הרע.

א"כ נלמד מהיצר הרע... להעריך גם "דברים קטנים",

נשתדל שגם הדברים הקטנים ייעשו בהתאם לרצון הבורא. וכך לא ניפול ח"ו בדברים הגדולים.

שבת שלום

הרב ברוך וילהלם

בית חב"ד נהריה

יו"ר