ידידי הרב בערל לאזאר, רבה הראשי של רוסיה, שיתף אותי במקרה מעניין שקרה לו, וכך סיפר:

באחד הימים ניגש אלי יהודי יקר, מקהילתי הקרובה. וביקש רשות לשאול שאלה אישית.

הסכמתי כמובן.  ואז הוא הפתיע אותי בשאלתו התמימה:

"כבוד הרב, אבקש שתתאר לי, בבקשה, איך הקדוש ברוך הוא מתגלה אליך ? 

והוסיף השואל:

"הרי אתה מכהן בתפקיד כה רם, רב ראשי של מדינה שנמצאים בה (לפי הערכות שונות)  כמיליון יהודים, ברור הדבר שלאדם במעמד כזה יש בוודאי מסרים ישירים מבורא עולם לעיתים קרובות ! איך בדיוק זה מתרחש ... ?"

האמת, שחשתי מבוכה לא קלה,

ותוך כדי שאני חוכך בדעתי איך להגיב.... ממשיך מיד השואל ואומר:

"בעצם נראה לי שאני מבין - איך זה מתרחש...

"הרי לימדת אותנו באחד השיעורים שהבעל-שם-טוב אמר שכל דבר שיהודי רואה או שומע הוא בהשגחה פרטית.

"כאשר הקדוש ברוך הוא מזמן לאדם 'להיפגש' במצב מסויים, הרי זה נועד כדי שילמד ממנו דבר-מה, הנוגע לתפקידו העיקרי עלי אדמות.

"וכך גם בייחס לכבוד הרב:

"הקדוש ברוך הוא 'מדבר אליך' באמצעות ההתרחשויות שאתה נתקל בהם. החלק שלך הוא להתאמץ, להבין ולהשכיל מכל דבר שאתה רואה או שומע, איך להפיק ממנו את המסר האלוקי המתאים לאירוע זה".

סיים הרב לאזאר:

התענגתי לחוות איך שעניין שלמד בשיעור תורה, חדר כ"כ לליבו של היהודי ונעשה אצלו ממש דרך חיים !

♦

בפרשת השבוע אנו לומדים על השלבים האחרונים שהביאו להכנעת פרעה מלך מצרים. עד שהסכים להוציא את אבותינו מגלות מצרים.

מסופר בפרשה שאחרי מכת 'חושך', נאלץ פרעה לקרא למשה רבינו, כדי לבטל את רוע הגזירה.

בשלב זה פרעה כבר היה כנוע. והסכים שבני ישראל ייצאו ממצרים עם טפם. אך תבע שלפחות הצאן יישאר במצרים – "רַק צֹאנְכֶם וּבְקַרְכֶם, יֻצָּג" – וכך יוכל לפחות להתעשר מהרכוש היהודי...

משה רבינו כמובן לא הסכים לדרישתו, ואמר:

"מִקְנֵנוּ יֵלֵךְ עִמָּנוּ" ! ויתירה מכך -  "גַּם-אַתָּה תִּתֵּן בְּיָדֵנוּ זְבָחִים וְעֹלֹת".

דהיינו: נוסף למה שייקחו בני ישראל את הצאן והבקר שלהם. הם יוציאו איתם ממצרים גם צאן ובקר של פרעה,

מדוע עליהם לקחת כל כך הרבה צאן ?

מנמק משה רבינו ואומר: " וַאֲנַחְנוּ לֹא-נֵדַע, מַה-נַּעֲבֹד אֶת- ה', עַד-בֹּאֵנוּ, שָׁמָּה." מסביר רש"י ואומר, "שמא ישאל יותר ממה שיש בידינו" - יתכן והקדוש ברוך הוא ידרוש מאתנו להקריב לפניו ריבוי גדול של צאן ובקר, ולכן עלינו להביא גם מהמקנה של פרעה.

♦

סיפור זה מעורר כמה תמיהות:

מדוע מספרת לנו התורה על דו שיח זה שבין משה רבינו לפרעה, הרי זה דיון שהתנהל לפני יותר מ 3000 שנה ? מה זה נוגע אלינו היום, ומה זה אמור ללמדנו ?

יותר מכך:

איך אומר משה רבינו, שיתכן ונדרש לתת יותר ממה שבידנו. וכי יעלה על הדעת שהקדוש ברוך הוא ידרוש מבני ישראל דבר שאין בכוחם לקיים, כיוון שבאמת אין להם יותר ?

וביננו, מה יועיל שייקחו את המקנה של פרעה, כי מה יעשו אם גם אחרי זה יבקש הקב"ה יותר ממה שיש להם הרי אין לדבר גבול... ?

בהיותי אצל הרבי לפני כ 30 שנה בהתוועדות זכיתי לשמוע ביאור נפלא בנושא זה:

הקב"ה לעולם לא ידרוש מהנבראים דבר יותר גדול מהיכולות שלהם. אבל בהחלט יתכן, שידרוש יותר ממה שיש בידם במזומן, ויצטרכו להשיג זאת ממקור אחר.

זה מה שאומר משה רבינו:

אכן 'בידינו' יש עתה כמות מסוימת של צאן, אבל יתכן שהקב"ה ידרוש מאתנו להשיג עוד, כי זה בגדר היכולת שלנו.

ולכן, כבר עכשיו כשהקב"ה מראה לנו כרגע שיש הזדמנות להשיג גם את המקנה של פרעה, הרי זו הוכחה עבורנו, שאכן באמת נדרש מאתנו להביא גם את זה, כדי שנוכל לבצע את הציווי. כי גם אם זה לא נמצא בידינו, הרי הוא ביכולתינו.

מה זה אומר לי ולך ולכולנו ?

בחיי היום יום ישנם מצבים שונים. ועלינו לדעת איך לנהוג בהם. איך להתייחס נכון לכל מקרה או אירוע. ובכן, ישנם גם הנחיות ברורות שאין צורך לחפש אותם. הם נמצאות 'בידינו'. הן כתובות בתורה בצורה ברורה ומפורשת.

אך ישנם דברים שאי אפשר למצוא אותם בצורה מפורשת בתורה, ויש צורך 'ללמוד' ולהבין  אותם מתוך המאורעות וההתרחשויות שאנו נתקלים בהם בעולם.

(בדוגמת התובנה שהייתה למשה רבינו בעומדו לפני פרעה ביחס לצאן והמקנה)

זה המשמעות של פתגם הבעש"ט הנ"ל, שמכל דבר שיהודי רואה או שומע, עליו ללמוד ממנו איזה מסר והדרכה בעבודת ה'. ומרומזים הדברים גם בדברי משה רבינו בפרשת השבוע.

♦

מה זאת אומרת ללמוד מכל דבר הוראה ?

ניקח דוגמה אחת מני רבות, מתוך שיחותיו של הרבי, מה ניתן ללמוד מ'מזרק'. הוראה שתתן לנו כוח ועצמה לימים אלו:

פעולת המזרק היא דקירה תת-עורית של מחט, הבאה לשאוב דם לשם איבחון וטיפול. אולם אין זו המחט השואבת דם מן הוורידים. אלא השאיבה באה בעקבות הוואקום שנוצר במזרק.

הלקח הנלמד מחשיבותו של הוואקום, יכול להיות רלוואנטי מאד לאדם הרואה את עצמו ככלי ריק, כשפל ערך בבואו לעבוד את ה'. כלי ריקן יכול לשאוב לתוכו תוכן כלשהו, בעוצמה גדולה יותר מאשר כלי שהוא כבר מלא. לכן, אדם המכיר בחסרונותיו, יכול יותר מאחרים לחשוק בלימוד תורה ובעשיית מעשים טובים.

באופן דומה, כאשר אדם מוצא את עצמו במצב שבו הוא חש כאב עמוק על היעדר או אבדן של מישהו, הוא אינו צריך להיות מדוכא. במקום זה, הוא יכול להשתמש בריקנות עצמה כמנוף להישגים גדולים עוד יותר.

(בחוברת 'מנגינת החיים' (של הרב ד.ש. פאלטער – ברוקלין תש"ס) ניתן למצוא עוד עשרות דוגמאות והוראות שונות ממקצועות, מדע הרפואה, אמנויות, מדעי הטבע, ספורט ועוד).

אנו מצויים עכשיו בסוף הגלות בציפייה לגאולה השלימה, שתהיה "כימי צאתך מארץ מצרים", באמצעות המסר מה'מזרק' נוכל גם אנו לא להתפעל מהריקנות של הגלות, אלא לשאוב כוחות ולהתכונן לגאולה האמתית והשלימה

שבת שלום

הרב ברוך וילהלם

בית חב"ד נהריה

יו"ר