המייל השבועי


אהבה מיוחדת לילד "מיוחד" !

באחד הימים של שנת תש"ג (1943) כשיצא 'הרמ"ש' מדירתו של חמיו, הרבי הקודם. הוא פנה לתלמיד דוד איידלמן (שלימים היה אחד השלוחים הראשונים שיצא לספרינגפילד, מסצ'וסטס), ולחברו התלמיד צבי פוגלמן (שלימים היה שליח ראשי בווצ'סטר, מסצ'וסטס), היו אלו שני בחורי ישיבה שעמדו בדרכו, ושאלם אם הם רוצים לשמוע 'אמרה חדשה' ששמע זה עתה מהרבי, כמובן שהם ענו בחיוב ובהתלהבות.

וכך סיפר להם,

לפעמים נכנסים לבית מדרשו של הרבי אנשים שאינם שומרי תורה ומצוות, ואני כמובן מתייחס אליהם בחביבות גדולה ומקרבם. אולם נמצאים כאן כמה חסידים מבוגרים שדעתם לא נוחה מכך, ובאים אלי בטענה שהתייחסותי החביבה יכולה להתפרש כהסכמה ו'נתינת הכשר' להתנהגותם, הם סבורים שעלי לשנות את התנהגותי, ולתת להם מוסר ולהתייחס אליהם בקשיחות. ולכן, המשיך 'הרמ"ש' בדבריו, החלטתי לספר לרבי את הדיון ולשמוע ממנו מהי אכן הדרך הנכונה לנהוג כלפי אותם אנשים.

וזה מה ששמעתי זה עתה מהרבי,

כשהורים זוכים ונולד להם ילד, הם אוהבים אותו בכל לבם, ממש בלי גבול. עד שנראה שאין בלבם מקום לאהבה נוספת. זהו טבע אנושי שקבע הקב"ה. וכשזוכים אותם הורים וה' מברכם בילד נוסף, גם אותו הם אוהבים ללא גבול...וכן הלאה. ואם, לא עלינו, נולד להם ילד "מיוחד", יש לו חסר או נכות מסוימת, רואים שתשומת הלב, הרגישות והאהבה של ההורים לילד זה, גוברת שבעתיים.

המשיך הרבי ואמר, גם הקב"ה אוהב כל יהודי, אהבה ללא גבול כאהבת אב לבנו. וכאשר קורה שיש יהודי ש'חסר' אצלו משהו... יש לו 'נכות רוחנית' בזרוע שמאל כי הוא אינו מניח תפילין, או שהמוח שלו ריק מלימוד תורה וכדומה. ברור שלילד "מיוחד" כזה יש לקב"ה אהבה, תשומת לב ודאגה מיוחדת והוא יעשה הכל כדי להחזירו למוטב.

סיים הרבי הריי"ץ ואמר לחתנו 'הרמ"ש': "ואתה תנהג כמו הקדוש ברוך הוא".




לעשות נס ? גם אתה יכול !

מספרים על מלך שעקב בהתעניינות אחר התנהגות אחד העניים מיהודי הממלכה, שתמיד הי' בשמחה !

על אף שהמלך ניסה בדרכים שונות "לשבש" לו את החיים, לא הצליח אף פעם לקחת ממנו את שמחת החיים !

בכל יום הי' העני מחפש דרך להתפרנס בכמה פרוטות, ובהם הי' קונה את סעודת הערב וחוגג מתוך שמחה.

באחד הימים השכיר העני את עצמו לצבא המלך, תמורת תשלום יומי של כמה זהובים. והמלך – שעקב אחרי התנהגותו – ציווה לשר הצבא שבאותו יום לא ישלם לחיילים את שכרם.

ובערב... שוב ישב העני וסעד בשמחה את סעודתו. וכשהמלך בירר איך העני השיג הפעם את הפרוטות הנדרשות לסעודה, התברר שהוא מישכן את להב החרב שקיבל בצבא, והכניס במקומה עץ.

למחרת בבוקר, ביקש המלך משר הצבא שיצווה על החייל היהודי להרוג מישהו בחרבו... והמלך בעצמו בא לראות מה יקרה.

החייל היהודי ש"נאלץ" לבצע את הפקודה בעזרת חרב מעץ, ניגש ואמר:

"ריבונו של עולם, אינני יודע אם אכן חייב אדם זה מוות. מבקש אני ממך, אם הוא זכאי, אל תכשילני בהרג של אדם חף מפשע, עשה עמדי נס והפוך את חרבי לעץ!...

ואז שלף את ה"חרב" מהנדן ולתדהמת כולם ה"נס" התרחש והחרב אכן הפכה לעץ...




תשומת לב לכל יחיד !

סיפור מעניין שהתרחש בחודש אדר ב' שנת תשל"ג (1973) בחצרו של הרבי מליובאוויטש.

יהודי מבולבל וספקן באמונה הטהורה ביקר שם תקופה ממושכת. היו לו מחשבות להמיר את הדת ולהיות כומר. למרות שהשתתף בכמה התוועדויות של הרבי, ולמד מהם הרבה דברים חדשים. בכל זאת גמלה בליבו החלטה לעזוב.

ורק מצד כללי נימוס כתב מכתב לרבי. בו הוא מודה על כל מה שלמד ממנו בתקופה שהיה שם. וסיים במכתבו, שאינו יכול להשאר יותר בצילו בגלל הייחס השלילי ששומע בחצרו של הרבי, על 'אותו האיש'.

מדהים לראות איזה ייחס מעניין הרבי נתן לו:




אחדות או אחידות

השתתפת או צפית פעם בקונצרט ? האם יעלה על הדעת שהמנצח ידרוש שוויון בין כל המנגנים וייתן לכולם את אותו כלי ?...

ברור לגמרי שמגוון הכלים המשתתפים בקונצרט: התופים או המצלתיים, הבללייקה און הצ'לו, הנבל או הפסנתר יוצרים את היופי וההרמוניה של התזמורת. שילוב הצלילים בתזמון מתואם ומושלם ממגוון הקולות הייחודיים הנשמעים יחד באחדות מלאה, הם הם הגורמים לתזמורת להיות נעימה ומהנה. כשכל כלי נותן את הייחודיות שלו – כך נבנית תזמורת אחת ומאוחדת !