המייל השבועי


יש כאן 'אוהל', אתה מוזמן להכנס !

היה זה בזמן המאבק העיקש בשלטון הבריטים כאן בארץ. פיצוץ עז נשמע בסמוך לבית המדרש של הרב יוסף צבי דושינסקי ז"ל.

ר' יוסף צבי נודע כפוסק הלכתי. הוא שימש גם כראש ישיבה, אשר שיעוריו המופלאים נודעו ברבים.

בעת הפיצוץ הנורא, היה ר' יוסף צבי שקוע בעומקה של סוגיה בגמרא, עסוק במציאת תירוץ לקושיה שעלתה בשיעור, ותלמידיו שישבו בדממה כדי לא להפריע לרבם הנערץ, נפוצו לכל עבר מרוב בהלה. בעת מנוסתם התרחשה מהומה אדירה בבית המדרש.

ר' יוסף צבי נותר בבית המדרש רכון על דפי הגמרא, וניכר היה בעליל שאינו חש כלל במתרחש סביבו.

אך ר' יוסף צבי לא נותר לבדו בבית המדרש. תלמיד אחד, שלא רצה להשאירו לבדו נשאר איתו, הלא הוא הר' ישראל גרוסמן (אביו של ר' יצחק דוד גרוסמן, רבה של מגדל העמק).

כעבור זמן מה, הגביה ראש הישיבה את ראשו ורצה להמשיך בשיעור, אך נדהם לגלות שהמקום שומם וריק... כשהבחין בתלמיד הבודד, שאלו, לאן נעלמו כולם.

הר' גרוסמן לא הסתיר את תמיהתו ושאל את רבו אם לא שמע כלום, לאחר שהבנין רעד, והי' רעש והמולה. האם יתכן שהרב לא הבחין בכל זאת ?

הגיב ר' יוסף צבי ואמר, שאכן לא הרגיש מאומה, וסיפר שבהיותו תלמיד אצל בעל 'שבט סופר' בפרשבורג, הבחין פעם הרב, שהתלמידים ממלמלים משהו באמצע הלימוד, ושאלם לפשר הדבר, והסבירו לו, ששמעו קול רעם, וברכו "שכוחו וגבורתו מלא עולם",

נענה הרב ואמר, אם מסוגלים להרגיש באמצע הלימוד בקול של רעם, זה סימן שחסר בשקידת התורה.




מבט מלמעלה ...

בי"ג טבת ה' תשמ"ט (21/12/88), הוא הוזמן לקחת בני משפחה מ'סטמפורד היל' לשדה התעופה. הם היו אמורים לטוס בחברת פאן אמריקן מנמל התעופה הית'רו שבלונדון לנמל התעופה קנדי שבניו יורק.

בדרכם לנמל התעופה, אירע מקרה שיגרתי, אחד הגלגלים במונית התפוצץ. למורת רוחם של הנוסעים קצרי הרוח, הנהג נאלץ לעצור, הגלגל הוחלף, והמשיכו בנסיעה.

כעבור כמה קילומטרים נשמע לפתע קול נפץ נוסף... התברר שגלגל נוסף יצא מכלל שימוש דווקא עכשיו... לא הייתה ברירה אלא לעצור שוב את המונית, וללכת רגלי לתחנת דלק, שב"ה הייתה די סמוכה, ולרכוש גלגל מתאים.


כל זה כבר היה למעלה מיכולת סבלם של הנוסעים שמיהרו לטיסה, הם רטנו, והאשימו, אך לא הייתה להם ברירה אלא להמתין לתיקון הגלגל.

סוף סוף המשיכו בנסיעה מאוד מהירה, בתקווה להספיק את הטיסה, אך לפתע, נשמע ברכב צליל צורם ואחריו נפצי זכוכיות... מתברר שמשאית שנשאה אבנים עצרה באופן פתאומי ונחתו ממנה על החלון הקדמי של הרכב מטר של אבני חצץ וניפצוה לרסיסים...

זה גרם לעיכוב של לפחות 20 דקות נוספות ! כי נהג המונית רצה לקבל את פרטי נהג המשאית עבור חברת הביטוח.

בקיצור... למרות המאמצים להגיע לשדה התעופה בזמן ולהספיק את הטיסה, הם הגיעו 'בדיוק' בזמן שהמטוס, שהיו אמורים להיות עליו, המריא לדרכו!

נהג המונית ירד עם הנוסעים המיואשים, וניסה לעזור להם. אחרי מאמצים הצליח לסדר להם טיסה חלופית בחברת 'בריטיש איירווייס' שהמריאה כעבור שעה..

בדרכו חזרה בעודו חושב על הפרשייה המוזרה שהייתה לו בנסיעה זו, ומנסה להבין מדוע זימן הקב"ה עיכובים כה רבים, הוא שומע את קריין החדשות המודיע על נפילת המטוס! 

הייתה זו טיסה 103 של פאן אמריקן, הידועה בשם 'אסון לוקרבי'. לאחר כשעה באוויר, בהיותו בגובה 31 אלף רגל התפוצץ המטוס והתרסק בפיגוע טרור נוראי. ומאות נוסעיו נספו. שברי המטוס נחתו בלוקרבי.




תגלה את נשמתך !

מספר הרב משה דיקשטיין:

בעבר הייתה תקופה  שלימדתי תורה את האסירים בכלא באר שבע.
בדרך כלל התקיימו השיעורים בבית הכנסת שבכלא. למעט אגפים מסוימים שבהם לימדתי את האסירים בתוך התאים.

באחד האגפים הבחנתי שהסמל שליווה אותי מדלג באופן עקבי על תא מסוים. וכשהתעניינתי מדוע מדלגים ? התברר לי שיושב שם אסיר שללא אישור מיוחד אין רשות להיכנס אליו. 
בסוף אותו יום עליתי למנהל הכלא וביקשתי אישור להיכנס גם לאותו אסיר. התברר שצריך אישור בטחוני מיוחד. וסוכם שישתדל להשיג זאת לקראת הפגישה הבאה.

אכן בביקור הבא קיבלתי אישור בטחוני מיוחד להיכנס וללמד תורה גם את אותו אסיר.  יחד עם זה קיבלתי הוראות מיוחדות איך לנהוג באותו תא כדי לשמור על בטחוני האישי.

נכנסתי...
עמד מולי אדם ענק. מראהו מאוד מגושם, וכל גופו מקועקע.

הושטתי לו  יד ימין ופתחתי בדברים: 'שלום, קוראים לי משה'. הוא לא הבין מה אני רוצה ממנו. 
לאחר שלחץ לי את היד, חשבתי שהיד שלי נלכדה בתוך מלחציים... התיישבתי בתאו על פחית שימורים גדולה והוא ישב מולי על המיטה והתחלנו לשוחח. תוך זמן קצר התברר לי כמה הוא  מסכן. הוא נולד בבית 'קשה' מכל הבחינות, מגיל 7 הוא כבר מסתובב ברחוב. וכך הוא חי, בין מוסדות לעבריינים צעירים לבתי כלא.
כעת הוא מרצה מאסר ממושך בעקבות שוד מזויין ורצח.
הוצאתי שני ספרים כדי ללמוד יחד, אך התברר שהוא פשוט לא יודע לקרוא.

לימדתי אותו ממש כמו שמלמדים ילד בגן. הוא התעניין, שאל שאלות, והזמן חלף.
לפתע הוא שאל אותי  'איך אני יכול להתחבר לאלוקים?'