היה זה בזמן המאבק העיקש בשלטון הבריטים כאן בארץ. פיצוץ עז נשמע בסמוך לבית המדרש של הרב יוסף צבי דושינסקי ז"ל.

ר' יוסף צבי נודע כפוסק הלכתי. הוא שימש גם כראש ישיבה, אשר שיעוריו המופלאים נודעו ברבים.

בעת הפיצוץ הנורא, היה ר' יוסף צבי שקוע בעומקה של סוגיה בגמרא, עסוק במציאת תירוץ לקושיה שעלתה בשיעור, ותלמידיו שישבו בדממה כדי לא להפריע לרבם הנערץ, נפוצו לכל עבר מרוב בהלה. בעת מנוסתם התרחשה מהומה אדירה בבית המדרש.

ר' יוסף צבי נותר בבית המדרש רכון על דפי הגמרא, וניכר היה בעליל שאינו חש כלל במתרחש סביבו.

אך ר' יוסף צבי לא נותר לבדו בבית המדרש. תלמיד אחד, שלא רצה להשאירו לבדו נשאר איתו, הלא הוא הר' ישראל גרוסמן (אביו של ר' יצחק דוד גרוסמן, רבה של מגדל העמק).

כעבור זמן מה, הגביה ראש הישיבה את ראשו ורצה להמשיך בשיעור, אך נדהם לגלות שהמקום שומם וריק... כשהבחין בתלמיד הבודד, שאלו, לאן נעלמו כולם.

הר' גרוסמן לא הסתיר את תמיהתו ושאל את רבו אם לא שמע כלום, לאחר שהבנין רעד, והי' רעש והמולה. האם יתכן שהרב לא הבחין בכל זאת ?

הגיב ר' יוסף צבי ואמר, שאכן לא הרגיש מאומה, וסיפר שבהיותו תלמיד אצל בעל 'שבט סופר' בפרשבורג, הבחין פעם הרב, שהתלמידים ממלמלים משהו באמצע הלימוד, ושאלם לפשר הדבר, והסבירו לו, ששמעו קול רעם, וברכו "שכוחו וגבורתו מלא עולם",

נענה הרב ואמר, אם מסוגלים להרגיש באמצע הלימוד בקול של רעם, זה סימן שחסר בשקידת התורה.

* * *

בפרשתנו מפורטים דיני טומאת המת, וכן דרכי הטהרה.

כדי לקבל טומאה מנפטר ל"ע, צריך, בדרך כלל, לבוא איתו במגע קרוב. אך גם אם אין שום מגע וקירבה, ישנה אפשרות שהטהור יקבל טומאה, וזאת כאשר הוא ימצא עם הנפטר תחת אותה קורת גג.

וכלשון הפסוק "אדם כי ימות באוהל... כל אשר באוהל יטמא".

בפרשנות התורה ישנם כמה רבדים, החל מהרובד הפשוט, לכאורה, ועד לעומק פנימי ביותר. ובמילים אחרות, נוסף לעולם הפשט, אפשר ללמוד את דברי התורה גם בעולם הרמז, הדרוש או הסוד, ובייחד יש לנו פרד"ס שלם (ראשי תיבות: פשט רמז דרוש סוד).

גם הפסוק הנ"ל "אדם כי ימות באוהל" אינו יוצא מידי פשוטו, אך גם בו נמצא רבדים פנימיים ומשמעות עמוקה.

במסכת שבת אומרים חז"ל, שבפסוק זה, יש טיפ נפלא ללומדי תורה, מה עליהם לעשות כדי שהתורה תתקיים בידם באופן אמיתי ולא תשתכח.

למושג "אוהל", יש בלקסיקון התורני משמעות רחבה יותר, מאשר מבנה ארעי, הוא מרמז גם למקום של לימוד תורה.

בפעם הראשונה אנו פוגשים את הביטוי במשמעות זו, על יעקב אבינו, שהתורה מכנה אותו "יושב אוהלים", דהיינו, שישב ולמד באהלה של תורה.

גם המשכן, המקום ששם נועד הקב"ה להעביר למשה רבינו את התורה, נקרא בשם "אוהל מועד".

ועל יסוד זה, אומרים חז"ל: "אדם כי ימות באוהל - אין התורה מתקיימת, אלא במי שממית עצמו עליה", דהיינו, שהוא מסוגל להתרכז בה, בצורה מושלמת, עד שאין בעולמו שום דבר אחר, לא קול של רעם ואף לא קול של נפץ אדיר.

בסגנון החסידי מוסיפים, שכדי להצליח להיות שקוע בלימוד התורה בצורה מלאה, צריך להמית ולבטל את כל תענוגי עולם הזה. שהרי הם מונעים ומפריעים משקידה אמיתית ופנימית בלימוד התורה.

* * *

ב"יחידות" מיוחדת לתלמידי ישיבה, שבאו לרבי לקראת חודש תשרי תשנ"ב, דרש הרבי שלימוד התורה יהיה בצורה מאוד רצינית, גם כמותית וגם איכותית,

מצד אחד שהלימוד יכלול את כל חלקי התורה, ויחד עם זה שהוא ייעשה בצורה כה פנימית, עד שגם כשמתעוררים באמצע השינה, חושבים מיד בלימוד התורה, ויתירה מזו - אפילו בשעת השינה חולמים על ענין בתורה, ואפילו 'פלפול' בתורה יתגלה תוך כדי שינה !

כשמביטים על בחור ישיבה אמיתי, רואים מיד שהמציאות האמיתית שלו, היא תורה !.... כך תיאר הרבי

* * *

פעם אחת בא לפני הרבי מקוצק תלמיד חכם נודע
שאל אותו הרבי, מה למדת ?
ענה התלמיד חכם, כבר למדתי וסיימתי את כל הש"ס !
השיב לו הרבי, כוונתי בעיקר, מה התלמוד לימד אותך?...

שבת שלום

הרב ברוך וילהלם

בית חב"ד נהריה