המייל השבועי


הכבוד של קליין...

לאחר הסעודה וברכת המזון, הגיע שלב אמירת 'שבע הברכות' על כוס יין,  העוברת בין מברכי הברכות, כרגיל לכבוד שמחת חתן וכלה. נהוג שהמכובדים שבקהל מוזמנים לברך ברכות אלו.

הרב קופצ'יק נעזר בחתנו הצעיר, הרב דיסקין שי', שיעביר את כוס היין למכובדים שהשתתפו, תוך כדי שהדריך אותו איזו ברכה לתת לכל אחד מהם.

כשהגיע לברכה השביעית, המכונה "ברכה אחריתא" ונחשבת לברכה המכובדת ביותר, ביקש הרב קופצ'יק לכבד את הר' קליין.

הרב דיסקין, היה אז חדש בעיר ולא הספיק להכיר את כל בעלי המעמד בעיר, וכשזיהה בין הנוכחים יהודי, שידע ששם משפחתו קליין, ניגש אליו בתמימות ונתן לו את הכוס לברך את הברכה המכובדת.

אותו יהודי, חייך מאוזן לאוזן ניכר היה עליו התרגשות גדולה מהכבוד שקיבל ובירך את הברכה בהטעמה ובסלסול מיוחד...

בימים הסמוכים הבחין הרב דיסקין שחמיו נראה מתוח ולא מרוצה, הוא כמובן לא שאל אותו כלום. בהמשך השבוע התבררה התעלומה.




זו ממש השגחה פרטית...

בדיוק באותו יום 'לחוץ', נכנס לבית הכנסת, הרה"ח הר' לייבל ביסטריצקי עם ילדיו הקטנים. הוא היה מגיע לפרקים לבקר שם את אביו שנמנה בין מתפללי המקום. הרב ביסטריצקי חסיד חב"ד, שהיה רגיל להתפלל בנוסח התפילה שייסד בעל ה'תניא'. ניגש כהרגלו גם הפעם לרבי שמואל, לבקש בהשאלה את 'סידור הרב' שברשותו.

בסיומה של אותה תפילה, נשמט לרגע הסידור העתיק והיקר מידיו ונפל ארצה בחבטה. עודו מזדרז להגביהו בחרדה, מבחין בלב נחמץ כי הכריכה  הקשה נקרעה מן הדפים. ולפתע... שטרות ירוקים רבים בערך של 100 דולר כל אחד, נושרות מטה בזה אחר זה. מה קורה כאן ? הסידור פולט כספים...

רבי שמואל לקח את הסידור לידיו והתברר שאותו החסיד בלתי ידוע, שהי' בעל הסידור, וחי עוד לפני שנות האימה באירופה, ביקש להטמין סכום כסף, ומצא את כריכת הסידור כמתאימה.

סכום הכסף העצום, הוכן שנים רבות קודם לכן, כדי שבבוא היום יספק את התשלום הדרוש לבניין בית כנסת.

איזה רצף מדהים של 'השגחה פרטית' !  איך הקב"ה גלגל לידיו של רבי שמואל את הסידור היקר, בתמורה לספר 'מאור עינים'... ואיך נקרעה הכריכה בדיוק ברגע המתאים...




פרשת "מטות"

 

ילד יהודי גדל אצל פריץ גוי, הוא לא ידע שהוא יהודי, וגם לא היה לו שמץ של מושג על יהדות.

משגדל הילד, החליט הפריץ להפוך את הילד לנוצרי "כדת וכדין", ולעשות זאת בטקס רב משתתפים.

וכך כשהכל היה מוכן, הודיע הפריץ לילד שמחר הוא ממיר את דתו ומעתה הוא יהיה 'נוצרי'.

כששמע זאת הילד החל לחקור על משמעותו של הטקס.

והפריץ הסביר לו: זה כלום ! עד היום קראו לך פייוויש – ואחר הטקס שמך יהיה איוואן.

שאל הילד: למה עד היום קראו לי פייוויש ?