המייל השבועי


ה'חמין' - מתכון מנצח !...

גדוד של קוזקים דהר אל חזית הקרב מול חיילי הצבא האדום. בדרכם, הגיעו בליל שבת לעיירה יהודית והחליטו להתעכב שם ללינת לילה.

כדרכם, שתו והשתכרו עד שנפלו בתרדמה. אחד הקוזקים שכנראה שתה יותר מחבריו, לא הצליח להתעורר בבוקר יחד עם חבריו הלוחמים, ושקע בשנתו עוד מספר שעות. כשהתעורר התברר לו שנשאר לבדו, וכי הגדוד עזב כבר את המקום לפני מספר שעות. הוא נבהל והחליט לרדוף אחריהם ולנסות להדביקם.

לפני יציאתו לדרך, נכנס הקוזק לבית אחד היהודים מתושבי העיירה, כדי לקחת עמו משהו כ'צידה לדרך'... וכשראה את סיר החמין על הפלטה, לא חשב פעמיים והוריק את הסיר הרותח לתוך הכיסים שבאוכף הסוס.

כשהסוס חש בכל עצמותיו את החום הלוהט של ה'חמין', הוא נתקף בבהלה והחל לדהור בכל כוחו במהירות עצומה, כשהקוזק יושב על גביו. במנוסתו המהירה הוא הדביק את גדוד הקוזקים, אך הוא לא עצר שם, והמשיך בדהרה בכל כוחו אל תוך שורות האויב...

חיילי האויב, זיהו את הסוס עם הקוזק שרכב על גביו כחלוץ של כל מחנה הקוזקים, והבחינו שהוא דוהר בצורה כזו ששום דבר בעולם לא יוכל לעצור אותו, הם נתקפו בבהלה, הפנו עורף ונסו על נפשם.

כך הוכרע הקרב לטובת הקוזקים ללא מלחמה כלל. במחנה עברה ה'בשורה', שחמין רותח ניצח בקרב...




יִהְיֶה לְאִישׁ בֵּן, סוֹרֵר וּמוֹרֶה אֵינֶנּוּ !

ביום שישי, כ"א תשרי שנת תש"נ (1990), יום האחרון של חג הסוכות, עמד הרבי בפתח חדרו וחילק 'לעקאח', לקהל שעדיין לא קיבל בערב יום כיפור. הפעם הוסיף הרבי ונתן לכל אחד, גם שטר של דולר, ע"מ לתת למטרות צדקה.

באותו יום עמד, בתור הארוך, הר' יהודה פולק שי', שהגיע עם בתו הקטנה שהייתה בגיל שנה. כשהם כבר עמדו די קרוב לחדרו של הרבי, אחז הר' יהודה ביד בתו בצורה שתהיה מוכנה לקבל את ה'לעקאח' עם הדולר.

מאחר וידה הייתה קמוצה, השתדל אביה, לפתוח את ידה. אך עשה זאת קצת מדאי חזק.... הרבי הבחין במתרחש, ואמר לר' יהודה:

"אין זה דרך של חינוך, בצורה של חוזק ודוחק !"

לבסוף פתחה הילדה את ידה מעצמה, וקיבלה את הלעקאח והדולר מהרבי.




שים לב שלא ילך לאיבוד

שאלות אלו היו קלות מאוד, שהרי זה כתוב מפורשות במשנה.

ואז באה שאלת הבנה, והרבי שאל אותה בדרמטיות כזו, שממש נאלמתי דום... ולא ידעתי מה לענות...

-         הרי יהודי עמל קשה על כספו. בזה הוא רכש את ה'מחרוזות של דגים' או ה'עיגולי דבלה'. ועתה הם אבדו לו.  איך מותר למוצא לקחתם לעצמו ? למה שלא יחפש אחר הבעלים ?

-         (אחרי דקת דומיה מצדי, כשבזמן זה הרבי מביט בי בחיוך אבהי... לחש לי אבי שי' את התשובה)  מאחר שאין בו שום סימן היכר, ברור שבעל החפץ התייאש מלמצוא אותו ואף הפקיר אותו במחשבתו. ואם כן מובן מדוע נפסקה ההלכה ש'הרי אלו של המוצא'.

בהמשך שאל אותי הרבי שאלות נוספות באותה סוגיה, כמו: מה אעשה אם אמצא את ה'סירטוק' (=בגד העליון) של הרבי ? וכן שאל אותי  שאלות מספר יהושע. ולבסוף העניק לי מטבע של דולר במתנה.