הפעם אפתח בסיפור אישי

כשהייתי ילד בגיל 8 וחצי. היה זה בשנת ה'תשל"ד (1974). זכיתי שהורי היקרים שי' לקחו אותי לניו יורק לביקור אצל הרבי מליובאוויטש,

במהלך התקופה ששהיתי שם נפלה בחלקי זכות מיוחדת להיכנס לחדרו של הרבי יחד עם הורי ל'יחידות'.

ידוע שהרבי נהג לבחון את הילדים שנכנסו אליו על מה שלמדו. וכך זכיתי גם אני שבמהלך היחידות בחן אותי הרבי בנושאים שלמדתי.

בתחילה התעניין הרבי מי המלמד שלי, ואיזה מסכת בגמרא אנו לומדים. ציינתי את שמו של המלמד הרב ישעיהו שי' וובר.  ופירטתי שלאחרונה למדנו פרק 'אלו מציאות' במסכת 'בבא מציעא'.

ואז בחן אותי הרבי על ידיעותיי:

-         מהי ההלכה אם אדם מוצא ברחוב 'מחרוזות של דגים' ? שאל אותי הרבי

(= 'מחרוזות של דגים' הם דגים קטנים המחוברים במחרוזת ויש מאות כאלו בשוק)

-         המשנה אומרת ש'הרי אלו שלו' ואין צורך להכריז עליהם ולחפש את בעל האבדה. כי אין בהם סימן היכר. – עניתי

-         ומהי ההלכה אם אדם מצא ברחוב 'עיגולי דבלה' ? המשיך הרבי לשאול

(= 'עיגולי דבלה' הם חפיסות של תאנים יבשות וגם מאלה מאות בשוק)

-         גם בזה ההלכה דומה ש'הרי אלו שלו', כי אין בהם סימן היכר. – עניתי גם לשאלה זו.

שאלות אלו היו קלות מאוד, שהרי זה כתוב מפורשות במשנה.

ואז באה שאלת הבנה, והרבי שאל אותה בדרמטיות כזו, שממש נאלמתי דום... ולא ידעתי מה לענות...

-         הרי יהודי עמל קשה על כספו. בזה הוא רכש את ה'מחרוזות של דגים' או ה'עיגולי דבלה'. ועתה הם אבדו לו.  איך מותר למוצא לקחתם לעצמו ? למה שלא יחפש אחר הבעלים ?

-         (אחרי דקת דומיה מצדי, כשבזמן זה הרבי מביט בי בחיוך אבהי... לחש לי אבי שי' את התשובה)  מאחר שאין בו שום סימן היכר, ברור שבעל החפץ התייאש מלמצוא אותו ואף הפקיר אותו במחשבתו. ואם כן מובן מדוע נפסקה ההלכה ש'הרי אלו של המוצא'.

בהמשך שאל אותי הרבי שאלות נוספות באותה סוגיה, כמו: מה אעשה אם אמצא את ה'סירטוק' (=בגד העליון) של הרבי ? וכן שאל אותי  שאלות מספר יהושע. ולבסוף העניק לי מטבע של דולר במתנה.

♦

יש בפרשתנו נושאים הלכתיים רבים. אחד מהם הוא דיני 'השבת אבדה'.

"לֹא-תִרְאֶה אֶת-שׁוֹר אָחִיךָ אוֹ אֶת-שֵׂיוֹ, נִדָּחִים... הָשֵׁב תְּשִׁיבֵם, לְאָחִיךָ... וְכֵן תַּעֲשֶׂה לְכָל-אֲבֵדַת אָחִיךָ ... לֹא תוּכַל, לְהִתְעַלֵּם"

התורה מדריכה אותנו  איך להתייחס לחפץ או ממון שמצאנו. מתי חובה להכריז על האבדה ולחפש אחר בעליה, ומתי יכול המוצא לקחתם לעצמו.

זה תלוי בסימני זיהוי. הקשורים למיקום המציאה או לחפץ עצמו, אם יש לה כאלה כמובן.

השבת אבדה לבעליה – זו 'אהבת ישראל' כפשוטה. לא להתעלם כשאבד משהו לזולת, ולהשתדל להשיב את המצב לקדמותו.

♦

'השבת אבדה' אינה מצטמצמת רק באבדן של ארנק, שעון או כל רכוש אחר. גם מאמץ שעושה רופא לרפא את החולה, נחשב כמצוות 'השבת אבדה' ! שהרי הוא משיב לו את הדבר החשוב ביותר – את הבריאות.

יש למצווה זו גם משמעות רוחנית:

הקב"ה בתורה הקדושה שנתן לנו מדריך אותנו איך לנהל את החיים. יש לכולנו משימות ברורות לחיי היום יום.

תפקידנו לשים לב אם חסר ליהודי אחר משהו... לבחון אם החבר 'איבד' את הכיוון הנכון בחיים. ולעיתים הוא אינו מודע כלל שאבד לו משהו...

אומרת לנו התורה הָשֵׁב תְּשִׁיבֵם, לְאָחִיךָ  -  לֹא תוּכַל, לְהִתְעַלֵּם !

חייבים לעשות הכל כדי להשיב אותו לדרך המלך. בעצה טובה, בעידוד או כל תמיכה אחרת נדרשת. עלינו להתייחס אליו כאל אח ממש.

♦

לא מספיקה רק 'הכרזה' על מציאת אבדה כדי להשיבה לבעלים. הדבר העיקרי שצריך לקרות - שבעל האבדה יבוא פיזית למקום המציאה, וכשייתן סימני זיהוי יוכל לקבלו.

ידועה הבדיחה על פלוני, שנראה מחפש מתחת לפנס, משהו שנפל, כמה מטרים רחוק משם. כששאלו אותו למה  מחפש במקום הלא נכון,  הוא ענה – "כי כאן יש אור"....

גם הקב"ה רוצה לקיים מצוות 'השבת אבדה':

כשאנו לא מנצלים את הזמן שקיבלנו במתנה מהקב"ה, הרי זו אבדה של ממש ! אך בכל זאת אין זה מקרה אבוד... כי הקב"ה רוצה לקיים מצוות 'השבת אבדה' ולהחזיר לנו את הזמן שאיבדנו.

מה נדרש מאתנו לעשות כדי לקבלו ? ואיך בכלל ניתן להשיב זמן שאבד ?

כשאנו נחזור ל'אותו מקום' שאיבדנו את ה'זמן'. זאת אומרת, שנביע חרטה פנימית על הזמן שהלך לבטלה, ונחליט בנפשנו שמעתה ואילך נשמור על הזמן וננצל אותו כראוי. זה ה'סימן זיהוי' שהקב"ה מקבל מאתנו. ואז הוא אכן משיב לנו את הזמן. הוא ייתן לנו הצלחה בניצול נכון של הזמן מכאן ולהבא, עד שגם נצליח להשלים את הזמן שאבד.

♦

והפעם גם אסיים בנימה אישית,

היום י"ב אלול לפני כ"ח שנה זכיתי יחד עם זוגתי שתחי' להגיע לנהריה בשליחותו של הרבי.

המטרה שהציב הרבי בפני ובפני השלוחים כולם, היא קיום מצוות "השבת אבידה" ! להשיב יהודים לאבינו שבשמים,

ברצוני להודות לכל שותפיי בגוף או בממון למען הצלחת השליחות בנהריה. ובוודאי שבכוחות משותפים נצליח בע"ה עד השליחות העיקרית להכין את עצמנו ואת העיר כולה לקבלת פני משיח צדקנו.

שבת שלום ומבורך

הרב ברוך וילהלם

בית חב"ד נהריה

יו"ר