השבוע שמעתי סיפור נפלא מהרב מרדכי שי' בורג, מנהל ישיבת 'מבשרת' במבשרת ציון:

הרב שלום דובער גורדון ז"ל, נשלח על ידי הרבי הקודם של חב"ד, הרבי הריי"צ נ"ע להפיץ יהדות במדינת ניו ג'רסי. במשך שנות שליחותו פעל שם גדולות ונצורות בתחומים רבים. וקירב יהודים רבים לקיום תורה ומצוות.

הסיפור שלנו התרחש בשנת תשל"ג (1973). לקראת אחת השבתות, כשהתכונן הרב גורדון לנסוע לרבי, ל 770 בניו יורק. לקח עמו קבוצת נערים/ות כדי  לאפשר להם לחוות פעם ראשונה בחייהם חוויה של שבת יהודית כהלכתה.

לאותה קבוצה הצטרפו גם פולה ושרל, שתי בנות בגיל 14.

הן כמובן התאמצו להתלבש בצניעות המתאימה כראוי לביקור במקום קדוש זה, אך בכל זאת, במהלך השבת, הם לא הרגישו כל כך בנוח. משום שהיו לבושות במכנסיים ולא, כשאר בנות המקום, בחצאית.

ביום השבת בעת שעמדו הבנות ברחוב, מחוץ למרכז חב"ד – 770 הבחינו פתאום שהרבי יוצא מהבניין, בדרכו (כנראה) לביתו, והוא מוקף במאות חסידים.

התחושה הפנימית שלהן אותתה להן שאין זה ראוי לעמוד ליד הרבי במכנסיים, ובאופן ספונטני נצמדו שתיהן לחומת האבנים הבנויה לאורך המדרכה, במטרה להסתיר את עצמן.

כשהרבי ירד במדרגות, הבחין מיד באותן בנות ובמבוכתן, הרבי סטה מעט מדרכו ופנה בחיוך אבהי, לשתי הבנות ואיחל להם בחיבה "שבת שלום", והמשיך בדרכו.

המתח שלהן התפוגג באחת ! ותחושת נעימות מתוקה התפשטה בליבן מהיחס המיוחד שקיבלו.

מחווה נפלאה זו שחוו הבנות, ריגשה אותן מאוד. ובאותו מעמד שוחחו ביניהן, והתפעלו מהעובדה שרבי גדול כזה, בעת שמוקף במאות חסידים, מבחין בכל זאת במבוכתן של בודדים, ונותן להם בחיבה קירוב כה גדול,  והחליטו ביניהם לדבוק בדרך חיים זו ! של שמירת תורה ומצוות.

ואכן כשחזרו לביתם אחרי השבת, התחיל בהדרגה לעשות שינוי בחייהם הרוחניים, ואט אט התקרבו לחיים של תורה ומצוות באופן מלא.

סיים הרב מרדכי בורג ואמר:

אותה נערה, פולה (למשפחת שיין) היא אמא שלי !

ברוך השם, זכיתי להקים משפחה נפלאה, כיום אני מנהל ישיבה של 120 תלמידים – ברור לי שהכול בזכות אותה אמירת "שבת שלום" לבבית ! של הרבי.

(תודתי לשליח הרבי, הרב אברהם קנלסקי מניו ז'רסי, שבתיווכו הגעתי לסיפור זה)

♦

השבוע נתחיל לקרוא את הספר השלישי בתורה, הוא 'ספר ויקרא'.

בספר זה מפרטת התורה את סדר הקרבת הקרבנות במשכן ה'.

במהלך השנה היה סדר מדויק בעבודה זו. העבודה במשכן התחילה וגם הסתיימה בכל יום בהקרבת קרבן ה'תמיד'. בנוסף, היו קרבנות מיוחדים לשבתות וחגים. אלו היו קרבנות חובה על הציבור.

גם ליחיד הייתה אפשרות להביא קרבן מיוזמתו.  או ככפרה על חטאיו, או כשבחר להתנדב מרצונו הטוב. וכדו'.

לכאורה, מתאים היה יותר שהתורה תפתח את הציווים וההוראות הקשורים לקרבנות, בקרבנות ציבור, שחייבים בהם. ורק אח"כ תתייחס לקרבנות שהיחיד חייב בהם ולבסוף תספר שניתן גם להתנדב ולהביא קרבן. מדוע איפוא, מכל סוגי הקרבנות בחרה התורה לפתוח דווקא ב"אָדָם כִּי-יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן". הקרבה שבאה כיוזמה אישית, של אדם יחיד, שהחליט לנדב קרבן לה' ?

♦

גם הפתיח של ספר 'ויקרא' אינו שיגרתי:

בדרך כלל כשהקב"ה פנה אל משה רבינו ודיבר איתו, מציינת התורה "וידבר ה' אל משה"... אולם כאן בפרשתינו אנו מוצאים ניסוח מיוחד וחריג, "וַיִּקְרָא, אֶל-מֹשֶׁה; וַיְדַבֵּר", לא רק דיבור, אלא קריאה שקדמה לדיבור. מה פישרה של קריאה זו ? איזה צורך יש בה ?

מביא על כך רש"י, הפרשן הידוע של התורה, שאכן זו לא הייתה קריאה ייחודית שהייתה אך ורק בפרשת הקרבנות, אלא כלשון רש"י: "לכל דברות ולכל אמירות ולכל ציוויים קדמה קריאה".  

ומה באמת מבטאת אותה קריאה ?  מוסיף רש"י, שזה "לשון חיבה".

כלומר: לפני שהקב"ה נתן הוראות למשה רבינו, הוא ביטא כלפיו ראשית לכל חיבה ואהבה.

עתה נוכל להבין מדוע פתחה תורה בקרבן נדבה.

אחרי שהראה הקב"ה חיבה גלויה למשה רבינו, ובאמצעותו לכל בני ישראל, מובן מאליו שהתגובה הספונטנית של בני ישראל התבטאה ב'נדיבות לב'.

ולכן הקרבן הראשון שבא אחרי קריאת חיבה זו, הוא קרבן הנדבה של כל יחיד ויחיד.

♦

את הרעיון הנפלא הזה, שגילוי חיבה מביא אוטומטית לתגובה חיובית אצל הזולת, מבטא שלמה המלך בספר משלי: "כַּמַּיִם הַפָּנִים לַפָּנִים כֵּן לֵב-הָאָדָם לָאָדָם".

בספר ה'תניא' מבהיר אדמו"ר הזקן, רבינו שניאור זלמן, את המשל המופיע בדברי שלמה המלך:

כשאדם מביט במים, ברור לנו שהצורה שתיראה במים, ותיווצר באופן ספונטני ובאופן מדויק – תהיה זהה בדיוק לצורה של האדם המביט.

כשיביט אדם במראה ויראה על פניו לכלוך, ברור לו שלא יהיה צורך לנקות את המראה... כדי שפניו תהיינה נקיות...

וזה מה שאומר לנו שלמה המלך במשלו. היחס שאדם נותן מושפע ישירות מהיחס שהוא מקבל. כשאדם יגלה לזולתו חיבה וקירוב אמיתיים ! אפשר לומר בוודאות שגם הזולת יגיב באופן דומה. הוא יחזיר אהבה ונדיבות לב.

ממש כפי שהתורה מתארת בתחילת חומש ויקרא: "ויקרא (לשון חיבה)... אדם יקריב (קרבן נדבה)"

הנה קיבלנו טיפ נפלא. מה צריך לעשות כשחפצים לקבל יחס אוהב מהזולת...

נזכור תמיד שכַּמַּיִם הַפָּנִים לַפָּנִים כֵּן לֵב-הָאָדָם לָאָדָם.

שבת שלום

הרב ברוך וילהלם

בית חב"ד נהריה

יו"ר