השבת הקרובה נקראת בשם 'שבת הגדול'.

רבני הקהילות נוהגים לדרוש בפני הקהל בשבת זו, וללמד הלכות המיוחדות לקראת חג הפסח. במרכז הדברים מעוררים את בעלי היכולת לסייע לחבריהם לעשות את הפסח כהלכתו.

מספרים על רבי נפתלי מרופשיץ שבאחד השנים כשדרש לקהילתו בשבת הגדול, הוא פנה לקהל ואמר: כשלמדתי את דברי הרמב"ם בדיני חג הפסח נתקלתי בשאלה חזקה:

בהלכות חמץ ומצה (פרק ו' הלכה י') פוסק הרמב"ם שבפסח כולם חייבים באכילת מצה, ומוסיף ואומר (שם פ"ז ה"ז) שאפילו עני המתפרנס מן הצדקה מחויב לשתות ארבע כוסות בליל הסדר.

 ואילו בהלכות גניבה (פ"א ה"א-ב) מבאר, שעל פי דין תורה אסור לגנוב כלום. וכל הגונב ממון משוה פרוטה ולמעלה הוא עובר על איסור מפורש.

עכשיו רבותי ! אני שואל:

מה יעשו העניים בפסח?  מצות הם חייבים לאכול, ארבע כוסות חייבים הם לשתות, אבל אין בידם מעות  לקנות מצה ויין. ומצד שני לגנוב ממון הרי אסור, כיצד יקיימו העניים את שני פסקי הרמב"ם האלה?

באתי למסקנה שרק אתם, העשירים והאמידים, יכולים לתרץ קושיא זו: כשתסייעו לעניים ביד רחבה יתיישבו מאליהם שני פסקי הרמב"ם..."

כשחזר הרב לביתו היה ניכר שהתאמץ במיוחד. שאלה אותו הרבנית, מה נתייגעת כל כך ? השיב לה הצדיק: תפקיד קשה היה לי היום, הארכתי היום בדבריי לעורר לב העשירים שיחלקו "מעות חיטים" ביד רחבה.

שאלה אותו הרבנית: ואיזה פירות עשו דבריך ? הצלחתי בחמישים אחוז, השיב הרב, והסביר: העניים מסכימים איתי ומוכנים ליטול. עכשיו נשאר רק החצי השני שהעשירים יסכימו לתת...

♦

ביאורים ורמזים שונים נאמרו על מצוות אכילת מצה בפסח. רובם של הטעמים מלמדים שהמצה הוא סמל של גאולה ויציאה לחירות. אולם יש גם הרואים במצה רמז לעבדות ושעבוד שהיה בארץ מצרים.

רבי אברהם בן מאיר, אחד מגדולי הפרשנים על התורה, הידוע בשם "אִבּן עזרא". מציין בדבריו שאוכלים מצה בפסח, כדי לרמז על העבדות והשעבוד שהיה במצרים. כי מצה הוא מאכל עבדים. שהרי העבדים בהולים ביותר בעבודתם, ואין להם זמן להמתין עד שיחמיץ הבצק.

הדבר מרומז במה שמכריזים ואומרים בפתיחת ההגדה: "הָא לַחְמָא עַנְיָא דִי אֲכָלוּ אַבְהָתָנָא בְּאַרְעָא דְמִצְרָיִם" (= זה לחם העוני שאכלו אבותינו בארץ מצרים). מודגש כאן שאכלו את המצות עוד בהיותם בארץ מצרים.

פלא הדבר, בליל הסדר שמבטא יותר מכל את החירות, היציאה מן המיצר אל המרחב, מבליטים את העבדות, העוני והשעבוד ?  

אלא כשאדם יעשה חשבון נפש עם עצמו, ויחשוב על מצבו הרוחני, הכלכלי, ולפעמים גם המשפחתי. הוא עלול להיעשות קצת מדוכדך. ואם עוד יוסיף לחשבון את המצב הכללי של עם ישראל והעולם כולו - יוכל להגיע למסקנה מייאשת כי החושך והקושי "התאזרחו" כמעט בכל תחום מחיינו.

לכן מיד בתחילת הסדר אומרים את הפיסקה של 'הָא לַחְמָא עַנְיָא'. יש במילים אלו דברי עידוד. ובנוסף גם טיפ קטן... איך לצאת מהמצב הנוכחי.

ראשית אנו מכריזים ואומרים שלמרות שהיינו עבדים במצרים. וגם שם אכלנו מצות מרוב קושי ועבדות. אך בסופו של דבר יצאנו משם לחירות ! כך בוודאי גם אנו נצא בקרוב ממש לגאולה השלימה.

ומיד מוסיפים גם טיפ חשוב !

איך באמת יוצאים מהמצב ?

כָּל דִכְפִין יֵיתֵי וְיֵיכֹל, כָּל דִצְרִיךְ יֵיתֵי וְיִפְסַח (= כל הרעב יבוא ויאכל, כל הזקוק יבוא וישתתף עמנו בפסח). דהיינו: כשנהיה עסוקים בדאגה לזולת. כשנפתח את הכיס והלב לרעבים והנזקקים, נצא בעצמנו מהמצרים וההגבלות שלנו.

אדם ש'מונח' בעזרה לזולת – משתחרר מהבעיות של עצמו...

וכך נזכה לפיסקה האחרונה: "הָשַׁתָּא הָכָא, לְשָׁנָה הַבָּאָה בְּאַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל. הָשַׁתָּא עַבְדֵי, לְשָׁנָה הַבָּאָה בְּנֵי חוֹרִין". (= השנה אנו כאן, אך לשנה הבאה נהיה בארץ ישראל. השנה אנו עבדים, אך לשנה הבאה נהיה בני חורין).

♦

ברוך השם, בעירנו נהריה מיישבים קושיה זו עוד לפני שמגיע שבת הגדול... רבים נענו לקריאה של בית חב"ד ופתחו את לבם וכיסם וסייעו ביד רחבה למען הנזקקים.

אם כי המאזן נוטה יותר לצד של המוכנים לקבל... יש עדיין צורך להשתדל ולהטות את הכף לטובת אלו המעוניינים לתת !

כאן http://chabadnahariya.org.il/2160072 תוכל להיות חלק בצד הנותן של המטבע.

שבת שלום

הרב ברוך וילהלם

בית חב"ד נהריה

יו"ר