לפני כחודשיים פנה אלי בבית הכנסת בסיום תפילת שחרית, ידידי מר יצחק ש. מנהל מסעדה בנהריה, וסיפר לי שבמשך תקופה ארוכה נמצאת במשרדו מצלמה בצירוף כסף מזומן, שנשכח כנראה על ידי אחד הלקוחות במסעדה, ואינו יודע מה לעשות עם זה.

ביקשתי ממנו שיביא לי את המצלמה, ונעשה נסיון ובע"ה נצליח לזהות את בעליה באמצעות התמונות השמורות בה. ואכן, אחד המתפללים, שמתמחה בתחום הטכני, נרתם למצווה והוציא מספר תמונות מהמצלמה, והעבירם אלי באמצעים המקובלים היום, הטלפון הנייד.

כשהתמונות היו בידי, תהיתי איך ניתן להצליח לאתר את האדם ? שוב, למצוא בכל הארץ, ואולי בכל העולם, אדם שיש בידי רק את תמונתו, ולא שום פרט מזהה אחר. משימה בלתי אפשרית לכל הדעות ! לפי חזות פניו ניתן לראות שהוא אדם שומר תורה ומצוות, ולשער שהוא תושב חו"ל, היכן ? לא היה כל מושג. למעשה לא היה בידי 'קצה חוט'.

האמת, לא הרגשתי נוח לפרסם את התמונות בתפוצה רחבה, באמצעי המדיה השונים. והתלבטתי מה נכון לעשות...

עלה ברעיוני לנסות לאתרו באמצעות קרובי משפחתי המפוזרים בכל קצוות תבל, לשלוח להם את התמונות ואולי בהשגחה פרטית נגלה את זהותו.

ואז, משום מקום הכניס לי הקב"ה רעיון ופניתי  דבר ראשון, לבן דודי ר' נפתלי שי' המתגורר בקצה שכונת בארא פארק שבברוקלין. באותו יום שלחתי לו את התמונות עם פרטי הסיפור וביקשתי לדעת אולי יש לו מושג מי האיש. קצת מגוחך... אבל לא עוברת דקה אחת... ור' נפתלי עונה לי בהתפעלות: "אני מכיר את האיש !" "הוא עובר ברחוב שלי מפעם לפעם". אך לא היה לו מידע מה שמו והיכן כתובתו. חיכינו עוד מספר ימים (בהם נעשו מספר ניסיונות לאתרו) עד ששוב בהשגחה פרטית הוא נפגש עמו ברחוב... והסוף הטוב לא אחר לבוא, כעבור 3 שבועות המצלמה והכסף הצליחו להגיע לייעדם.

הבעלים התקשרו אלי טלפונית מרוגשים ביותר. התברר שאבדן המצלמה גרם להם לכאב גדול ולעוגמת נפש גדולה, ואפשר להבינם. כל אחד מאתנו חש בערך הסנטימנטלי הגדול שיש לתמונות עבורנו, והם כבר היו אחרי ייאוש מוחלט. ובכל זאת חזרה לידם האבדה היקרה.  הם לא פסקו להודות לה' על ההשגחה הפרטית המופלאה, שבזכותה הצליחו לקבל חזרה את התמונות שהנציחו את הטיול שלהם לערש מולדתם.

השגחה פרטית ממש !

מהי אותה "השגחה פרטית" שהייתה המרכיב המשמעותי בסיפור המצלמה ?

תורת החסידות החדירה למודעות מושג זה. כל מי שרק "יפקח את העיניים" ישים לב ויבחין שהקדוש ברוך הוא משגיח באופן פרטי על כל אחד ועל כל מאורע, וגורם לתזמונים מדויקים בכל שלבי החיים.

✿

רבי שלמה אפרים מלונטשיץ, כתב לפני כ- 400 שנה פירוש נפלא על כל התורה הלא הוא חיבורו המפורסם "כלי יקר". פירשו התקבל בכל תפוצות ישראל כאחד מעמודי התווך של פרשנות המקרא.

בפירושו לפרשתנו הוא מבאר באריכות מה היו המטרות בכל אחד מעשרת המכות שהביא הקב"ה על פרעה ומצרים. ומחלקם לשלש קבוצות מפורסמות, המוכרות לנו מהגדה של פסח: "דצ"ך עד"ש באח"ב".

מה הייתה המטרה בקבוצת "עד"ש" = ערוב דבר שחין ?

מסביר בעל ה'כלי יקר':

פרעה ואנשיו כפרו ביכולת האלוקית להשגיח באופן פרטי על כל יצור. הם סברו שהעולם מתנהג בערבוביה או לכל היותר, במקריות. ואין שום הבדל בין איש לחברו.  ועל כך באו שלשת מכות אלו 'ללמדם', שיש השגחה אלוקית גלויה בכל הפרטים.

במכת ערוב באו עליהם סוגים שונים של בעלי חיים בערבוביה, בעלי חיים בטבעם הם בעלי תנועה ויכולים להגיע לכל מקום, בוודאי כשאינם סגורים בכלובים. ובכל זאת לא פגעו כלל וכלל בבני ישראל, ובזה הבינו שהקב"ה משגיח על כל פרטי בני אדם.

וכמו כן מכות דבר ושחין ביטאו את ההשגחה פרטית באופן מוחשי. בלשון הפסוק: "וְהִפְלָה יְ-ה-וָ-ה בֵּין מִקְנֵה יִשְׂרָאֵל, וּבֵין מִקְנֵה מִצְרָיִם"

דבר ושחין הינן מחלות/מגפות, ודרכן של מחלות או מגפות להתפשט, וגם כאן בהשגחה פרטית המצרים נפגעו והיהודים לא, ולאו דווקא משום שהיו סגורים במקומם, אלא משום השגחתו הפרטית של הקב"ה.

✿

מסופר, שאחד מתלמידי הבעש"ט לא יכול היה לעכל תפיסה זו של השגחה-פרטית. את שאלותיו היפנה אל רבו הבעש"ט וזה, במקום להשיב לו בהסברים ובהוכחות שכליות, פשוט ציווה עליו ללכת ליער, לעמוד ליד עץ כלשהו ולהתחיל לעקוב אחר גלגוליו של העלה הראשון שינשור ממנו. עשה כן התלמיד והחל לצעוד אחר העלה. שעה ארוכה שמר התלמיד את עקבותיו של העלה שהרוח העיפה אותו אנה ואנה, עד שהוציאה אותו אל מחוץ ליער.

העלה המשיך להתגלגל על-פני השדה ולבסוף נתקע בין שתי אבנים. התקרב התלמיד אל העלה וראה כי מבין האבנים יוצאת תולעת ומתחילה לכרסם בתיאבון את העלה. כששב התלמיד אל רבו הבעש"ט, עוד בטרם פצה את פיו לספר על קורותיו, אמר לו הבעש"ט: "הקב"ה, שהוא זן את העולם כולו, גילגל את העלה כך שיגיע אל התולעת המסכנה וישמש לה מזון, וכל גלגוליו של העלה היו בהשגחה-פרטית".

התפיסה הזאת של ההשגחה-הפרטית המוחלטת הינה אבן-פינה בהשקפה החסידית.

היא מחדירה אל האדם את ההכרה, ששום דבר בעולם אינו מקרי. גם הדברים הזעירים והפעוטים ביותר - כמו איחור לאוטובוס או היתקלות באבן או פגישה אקראית - הינם חלק מההשגחה הפרטית. יהודי החדור בגישה זו מתייחס לחיים לגמרי אחרת. הוא אף פעם לא לבד ! תמיד הקדוש ברוך הוא "נותן לו יד". וגם אם חלילה, משהו לא מסתדר כפי שהוא רוצה, אין הוא נהיה עצוב או מדוכא. הוא יודע שכל זה מהקב"ה, והרי כל מה שעושה הקב"ה זה רק לטובה.

שבת שלום

הרב ברוך וילהלם

בית חב"ד נהריה

יו"ר