הר' שלמה ע"ה דיקשטיין הצליח לשרוד את השואה האיומה. באותם ימי אימה הוא הנהיג בתושייה ואומץ לב קבוצת יהודים שהסתתרה ביערות. עשרות רבות של יהודים, הם וצאצאיהם, חבים לו את חייהם.  

אחת המשימות החיוניות כדי לשרוד הייתה להשיג אוכל מידי יום ביומו. "הנציגים" היו מתגנבים לעיירות ולכפרים הסמוכים, וחוזרים עם שלל כמו, תפוחי אדמה, סלק, ולפעמים הביאו לחם וכדומה. 

יום אחד חזר אחד מחברי הקבוצה עם מציאה של ממש, תרנגולת חיה ! אחד מחברי הקבוצה, שהיה גם קרוב משפחה של הר' שלמה ע"ה, היה שוחט, ואף נשא עמו סכין שחיטה. הוא הוציא את הסכין והתכונן לשחוט את העוף.

הר' שלמה עצר אותו. רק רגע, אמר, הרי סיפרת לי שהסכין שלך נפגם ואינו ראוי לשחיטה?

נכון, ענה השוחט. אבל עדיף לשחוט בסכין פגומה, להרגשה הטובה, מאשר להרוג סתם כך את העוף.

אפשר לקבל את הסכין ? ביקש רבי שלמה. כשהגיע לידיו הסכין, הוא לא היסס ו...שבר אותו !

מה ? מה עשית ?? נזעק השוחט.

הר' שלמה, שהיה יהודי פשוט וישר, ענה

במצבינו הנוכחי, אין שום מניעה שנאכל עוף שלא נשחט. הרי זה פיקוח נפש.  אבל את האמת צריך לדעת. אנחנו נאכל עוף טרף. אך לא נשחק בכאילו... זו לא יהדות, זה גם לא מה שה׳ רוצה.

הסיפור לא הסתיים.

לר' שלמה היו ידי זהב. הוא איתר קופסת שימורים גדולה, חתך ממנה פיסה צרה וארוכה ולאחר שעות ארוכות של עבודת נמלים: ניקויי, יישור ושיוף על פיסת עור, הוא הצליח להוציא תחת ידיו סכין שחיטה כשרה למהדרין ...!

לאחר סיום המלחמה, כשעלה לארץ הקודש והקים בית נאמן בישראל, התקין רבי שלמה ידית ל״סכין״ השחיטה, ואף בנה לה קופסת עץ מיוחדת.

כיום נמצאת ה"סכין" אצל נכדו הרב שלום שי' דיקשטיין משלוחי הרבי לאוסטרליה. ומדי פעם, בערב יום הכיפורים, הוא משתמש בה לשחיטת התרנגול.

✿

בפרשתנו אנו לומדים על אחד הסיפורים הקשים בהיסטוריה שלנו.

אחרי מתן תורה עלה משה רבנו להר סיני ושהה שם ארבעים יום. בסיומם היה אמור לרדת עם לוחות הברית.

עם ישראל טעו בחישוב של ספירת 40 הימים וציפו לחזרתו יום אחד לפני יום החזרה בפועל. וכשאיבדו את הסבלנות, דחקו באהרון למצוא תחליף למשה. אהרון ידע שמשה ישוב בבוקר המחרת. והחליט להרוויח זמן. הוא ביקש מכולם להביא לו את תכשיטיהם ואת תכשיטי נשותיהם כדי לעשות להם פסל. כך, הוא חשב לעצמו, הוא ידחה את כל העניין, מאחר שהוא קיווה שהאנשים ובמיוחד הנשים יסרבו להיפרד מתכשיטיהם היקרים.

אך בניגוד לציפיותיו, האספסוף מסר לו בהתלהבות את הזהב שלהם. לאהרון לא נותרה ברירה כי אם לקחת את ערימת הזהב, מהשרשראות והצמידים שנערמו לפניו והשליכם לסיר ההיתוך. אנשים מצריים שהצטרפו, כביכול, לעם היהודי ביציאתם ממצרים, השתמשו בשמות כישוף וגרמו לזהב להפוך לעגל. "וַיֹּאמְרוּ אֵלֶּה אֱ-לֹ-הֶיךָ יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם".

מה הייתה בעצם הבעיה הגדולה בעשיית עגל זהב ?

האם החיסרון מתבטא בדימויו לאליל ?

כדי לחדד את השאלה נתבונן בפרשת תרומה, אותה קראנו לפני שבועיים ובה למדנו אודות המשכן שנבנה על פי ציווי הבורא. ושם נאמר: "וְעָשִׂיתָ שְׁנַיִם כְּרֻבִים, זָהָב. מִקְשָׁה תַּעֲשֶׂה אֹתָם" והניחו אותם בקודש הקדשים על ארון הברית.

במשכן יש כרובים מזהב, וכאן עשו עגל מזהב, האם בכלל יש הבדל ביניהם, ובמיוחד לפי הפרשנות של רבי אברהם בן מאיר המפורסם כ"'אִבּן עזרא", שלכרובים הי' פני עגל ?

על מה אם כן יצא הקצף ???

✿

דבר בסיסי ומשמעותי אחד מבדיל בין עגל הזהב שהיה 'עבודה זרה', ואשר את תוצאותיו אנו 'סוחבים' עד היום, לבין כרובי הזהב שהיו בקודש הקדשים, ומהווים מקום לגילוי אלוקי נעלה ביותר. ואנו מצפים בכל יום שיחזרו בבית המקדש השלישי.

סודו של ההבדל נעוץ בכך שמה שנעשה על פי ציווי אלוקי הוא קדוש וטהור. ואילו מה שלא נעשה על פי הנחיות הבורא, אלא זו יוזמה עצמית, שרק נראה כמו... אך אינו המקור עצמו. הוא מפיל ומדרדר עד ל'עבודה זרה'.

סכין שחיטה חד וחלק על פי הנפסק ב'שולחן ערוך' יכשיר את העוף לאכילה. ואילו סכין שנראה חדש ויפה אך יש בו פגם הכי קטן, ויתכן ואינו ניכר רק למומחה בתחום, יטריף את העוף והוא ייאסר באכילה.

בימינו קל להבין זאת, כי כל משתמש במדיה יודע מניסיונו שאם יחסיר נקודה אחת קטנה בכתובת האלקטרונית. זה ימנע מהדואר מלהגיע לייעדו... בדיוק כך, אם משנים מהציווי האלוקי אפילו פרט קטן אין בזה מצווה אלא זה יכול להיות עגל הזהב...

✿

בשנת ה'תשכ"ט (1969) הצליחו בתכנית "אפולו" (Apollo program) להגיע לירח. בחודש טבת הצליחו להקיף את הירח ולצלם תמונות ולחזור לארץ. וכחצי שנה לאחר מכן הצליחו האסטרונאוטים הראשונים לנחות על הירח.

בזמנו יצר נושא זה בלבול ומבוכה אצל הרבה יהודים. הרבי מליובאוויטש התייחס בהרחבה לנושא מרתק זה, ואף לימד כמה וכמה מסרים מעניינים שניתן להפיק מהטיסה לחלל.

בין השאר עשה הרבי השוואה בין התנהגות האסטרונאוטים בחלל לדיוק המרבי שצריך להיות בשמירת תורה ומצוות, גם בדברים בהם לא נראה כל כך מהי החשיבות בכל הפרטים ה'קטנים'.

וכך אמר הרבי:

"לקחו שלשה אנשים, ואמרו להם מראש, שיצטרכו לבטל לגמרי את הרצונות שלהם, ולעשות כל דבר כפי שיצוו עליהם – לאכול בזמן שיצוו עליהם, ומה שיצוו עליהם, וכן בנוגע לזמני השינה וכו' ואפילו איזה סוג נעלים לנעול.

והסבירו להם, שבכל מעשה ופעולה שלהם – אם לא יעשו כפי שנצטווו – מעמידים בסכנה סכום של ביליון דולר !... כאשר שומעים שמדובר אודות ביליון

 דולר, אזי מתעוררת מיד יראת הכבוד ! ...

ומזה יכולים ללמוד שכן הוא גם בנוגע לתורה ומצוות, שכל פעולה של יהודי נוגעת לא רק לו ולמשפחתו, אלא גם לכל העיר והמדינה וכל העולם כולו"

שמירת התורה והמצוות אינם ענין של משחק ב"כאילו"... אינם שחיטה ב"כאילו"... שמירת התורה והמצוות הם ענין שצריך לדקדק בו ולדייק בו... כי אם לא, ילכו לאיבוד דברים שערכם עולה הרבה מעבר לבליון דולר.

שבת שלום

הרב ברוך וילהלם

בית חב"ד נהריה

יו"ר