הרב א. מכהן כרב בית כנסת בארצות הברית, הוא שם לב, שאחד המתפללים עוזב באופן קבוע את בית הכנסת לפני 'ברכת הכוהנים'. באחד החגים הזמין אותו הרב לבוא לביתו אחר התפילה לסעוד את סעודת החג. וכך, חשב הרב, הוא בטח יישאר עד סיום התפילה, וכך גם ישמע את ברכת הכוהנים. אבל גם הפעם, הוא יצא מבית הכנסת, כהרגלו, לפני ברכת הכוהנים, והמתין בחוץ לסיום התפילה כדי ללכת עם הרב לסעודת החג.

תוך כדי הסעודה, אחר שאמרו קצת 'לחיים'... אזר הרב אומץ, ושאל את אורחו, מדוע הוא תמיד יוצא לפני ברכת הכוהנים ?

'אספר לך משהו שלא סיפרתי עד עתה לאיש', פתח האורח בסיפור אישי מטלטל.

הוא תיאר בהתרגשות שבזמן השואה הוא היה באושוויץ, והתגורר בתת תנאים בצריף צפוף עם כמה מאות אנשים. היה איתם יהודי זקן שהיה מעודד את כולם, מקשיב לכל אחד, ונותן לכולם אנרגיות חיוביות גם במצב הבלתי נסבל שם.

יום אחד, פתח הזקן והכריז שבעוד שבועיים יחול חג הפסח וביקש מכולם להתאמץ ולהפעיל את כל האמצעים להשיג מצות לליל הסדר ! ואכן, בדרך לא דרך, הצליחו להשפיע על יהודי שהיה משרת בבית המפקד, שסיכן את עצמו ואפה עבורם 2 מצות כשרות ! בליל הסדר ישבו בצפיפות כל דיירי הצריף, כל אחד קיבל חתיכה קטנטנה של מצה, מרור היה בשפע... והיהודי הזקן אמר קטעים מההגדה בקול רם. אין לתאר את ההתרגשות וההתעוררות שהיה באותו מעמד.

לפתע, נכנס אחד הקלגסים הנאציים, וכשראה את ה'חגיגה' הוא צעק בקול רצחני ודרש לדעת מידית מי אירגן את כל זה... ואיים שאם לא יסגירו את הקדקוד הוא יהרוג את כולם.  ואז, היהודי הזקן נעמד, מתקרב לנאצי ואמר, אני ארגנתי את הכל. אם אתה רוצה להרוג אותי – תהרוג, בהם אל תיגע. הנאצי חייך חיוך שטני ואמר, שמחר הוא יהרגו במשפט פומבי.

ואכן, למחרת אספו את כל דיירי הצריף והנאצי עמד להרוג את הזקן לעיני כולם. ברגע האחרון, הרים הזקן את ידו ורמז שיתנו לו זכות ל'בקשה אחרונה'. הנאצי שאל בלעג ארסי, מה אתה רוצה ? לחם ? מרק ? חתיכת בשר ? 'לא', ענה היהודי הזקן, 'אני רוצה לתת לאחיי היהודים משהו שיעזור להם להמשיך'. ותוך כדי דיבור הוא הרים את שתיו ידיו והתחיל לברך ברכת כוהנים: "יברכך... ה'... וישמרך". ים של דמעות נשפך שם... הרגישו את כוחה של נשמה יהודית !

ומסיים האורח, שכאשר הוא ניצל מהשואה הוא חיפש לברוח מכל סממן יהודי... אך המחזה של אותה ברכת כוהנים עמד לו תמיד מול העיניים, וכך נשא אשה יהודייה, את ילדיו שלח לבית ספר יהודי וגם הוא נשאר עם 'צלם אלוקים'.

"אתה יודע למה בברכת כוהנים אני יוצא החוצה ?", אמר, "אני לא רוצה לאבד את הזיכרון של אותה ברכת כוהנים של אושוויץ" אני לא רוצה להחליף אותה בשום ברכת כוהנים אחרת....

✿

בראש השנה נקבע עתידו של האדם למהלך השנה הקרובה. לא רק בדברים המהותיים כמו "מי יחיה ומי ימות" אלא גם בכל הפרטים הקטנים כמה הוא ירוויח בעסקיו, מה יהיה מצבו הבריאותי, וכך כל פרט ופרט בחייו. וכמפורט בקטע תפילה המרגש של "ונתנה תוקף". מדוע אם כן צריך לשוב ולבקש מחדש מידי יום פרנסה טובה, בריאות ועוד ?

יותר מכך: מדוע כשמשהו 'לא מסתדר' בחיים, הולכים לבקש ברכה מצדיק. הרי הכל כבר נקבע בראש השנה ? ומה יעזור הצדיק ? וכמו כן צריך להבין מה יכולים להוסיף הכוהנים המברכים את עם ישראל ?

מבואר בתורת החסידות שגם ברוחניות יש בירוקרטיה... אפילו אם נקבע בראש השנה שהאדם אמור לקבל שפע רב, ישנם בדרך מקטרגים שונים והם עלולים לעכב או לצמצם את ירידת השפע לעולם הגשמי. או אז ההשפעה המובטחת יכולה להישאר במובן רוחני. בדיוק כמו שסתימה בצינור מעכבת את זרימת המים למרות שהמאגר העליון מלא...

ולכן מתפלל יהודי בכל יום ויום, הוא מבקש שההשפעות שנקבעו עבורו בראש השנה לא 'יתקעו' בדרך... בעולם עליון... אלא הוא יוכל לראות זה את זה ב'מזומנים' ביד !

זהי גם ענינה של ברכת צדיק. 

שני מובנים יש למושג 'ברכה'.  (א) מלשון 'בריכה', מאגר (מים) גדול.  (ב) מלשון 'הברכה' והמשכה, כמו המשמעות של ירידה ל'ברכיים'

כשהצדיק רואה שיש במאגר העליון (ב'בריכה') שפע המיועד לאותו אדם, אך משום מה זה 'נתקע' בדרך בגלל איזה מקטרג, פועל הצדיק בברכתו שזה יוברך וירד עד למטה מטה בחייו הגשמיים של המבקש.

עולה על כולם היא 'ברכת הכוהנים', עליה מסופר בפרשת השבוע.

הרבי ה'צמח צדק' כותב בספרו דרך מצוותיך: "כשנמשכה השפע על ידי אהרן וכל כהן הנושא את כפיו, היא נמשכת במהירות גדולה מן העולם היותר עליון עד העולם השפל באין מונע ומעכב ואין מעיינים בדין כלל".

מאז שהתבררה כהונתו של אהרן באמצעות מטה שהצמיח שקדים במהירות עצומה, בין לילה. ניתן כוח מיוחד לאהרן הכהן וכן לכל צאצאיו הכוהנים שברכתם מורידה וממשיכה את השפע מהבריכה העליונה במהירות גדולה ! הבירוקרטיה אינה יכולה להפריע כשהכהן אומר "יברכך ה' וישמרך".

✿

בבית המקדש היו הכוהנים מברכים את העם מידי יום ביומו ב'ברכת כוהנים' לקראת סיום מלאכת קרבן התמיד, ובתלמוד מובא שזה היה נאמר בנעימה מיוחדת.

נהוג בבתי כנסת חב"ד שכאשר הכוהנים מברכים את העם בחגים, הם גם עושים זאת בנעימה מאוד מיוחדת ומרגשת. והיא אחד מהניגונים שהלחינו חברי המקהלה של האדמו"ר השני של חב"ד, רבי דובער, המכונה 'אדמו"ר האמצעי'. הוא ניגון מאוד עמוק ומכוון.

אנו בטוחים שברכת הכוהנים ששמענו אתמול, בתפילת חג השבועות, פתחה את צינורות השפע לכל אחד ואחת בכל המצטרך בגשמיות וברוחניות.

שבת שלום

הרב ברוך וילהלם

בית חב"ד נהריה

יו"ר