פרופ' שלמה אקשטיין,  פרופסור לכלכלה, נשיא ורקטור לשעבר באוניברסיטת בר-אילן, היה בשנת תשי"ג (1953) מדריך בתנועת הנוער 'בני עקיבא' במקסיקו. באותה תקופה הוא ביקר בארצות הברית, וזכה להיכנס לחדר היחידות אצל הרבי, יחד עם קבוצת מדריכים.

במהלך היחידות הוא ביקש מהרבי עצה והדרכה איך להתייחס למצבים חריגים בעבודתם החינוכית. הוא סיפר שהמדריכים משקיעים הרבה כוחות בנערים, ובכל זאת יש מקרים מאכזבים. קורה שנער עוזב את המסגרת, ובמקרים מצערים יותר עוזבים אף את דרך היהדות, ויש מהם שאפילו למרבה הכאב מתחתנים עם גויים. מנין לוקחים את הכוח לעמוד בזה, זה הרי מאוד מייאש ומתסכל כשההשקעה אינה מניבה פרי ויותר מכך, מאכזבת ?

הרבי הגיב, שהוא מבין את הקושי, אך הוא יסביר איך כדאי להתייחס למצב חריג זה:

הפסוק אומר "הזורעים בדמעה ברינה יקצורו", כאשר משקיעים מכל הלב, דהיינו, הזריעה נעשית בדמעה, מובטח שיהיה קציר, התוצאה בא תבוא ! אך אין וודאות שהזורע עצמו יזכה לראות את התוצאה.

והרבי הוסיף דוגמה,

יושב מדריך בשבת אחר הצהרים ומשוחח עם קבוצת נערים בענייני אמונה. הוא מסביר להם שכולנו בני אברהם אבינו, ועל אף שכבר עברו אלפי שנים, מקבל כל יהודי כוחות מהאמונה של אברהם אבינו.

יתכן שבאמצע השיחה יעבור נער יהודי בסביבה ומסקרנות הוא יכנס לשמוע את הדיבורים. המדריך חושב לעצמו, שבסיום השיחה הוא ייגש אל הנער כדי להתעניין בו ולהמשיך את הקשר עמו, אך הנער החליט לצאת לדרכו לפני הסיום, והמדריך לא הספיק לדבר אתו כלל.

ברבות השנים אותו נער נפגש עם בחורה שאינה יהודייה והחליט להתחתן אתה. ולבקשת ההורים קבעו להתחתן בכנסיה... בדרכם לחתונה, ה'נער' רואה את סמלם של הנוצרים, ולפתע הוא נזכר שאי פעם שמע, שהוא בן של אברהם אבינו והנקודה היהודית מתעוררת ! הוא מחליט באותו רגע לא להתחתן עם הנכרית. כי אינו רוצה להתנתק מהשרשרת !

זו דוגמה לפרי שגדל מאותה זריעה, על אף שהזורע עצמו אינו מודע כלל לתוצאה.

כך הסביר הרבי לפרופ' שלמה אקשטיין.

✿

השבוע אנו לומדים את פרשת שלח, בה מסופר על 12 המרגלים שיצאו בשליחות משה רבנו לתור את ארץ כנען ולהביא מידע על מצב העם והארץ.

יציאת המרגלים לתור את הארץ דומה לעבודת המחנך.

בספרי החסידות, המאירים את הנקודה הפנימית שבכל ענין, מוסבר שכיבוש הארץ אינו רק כיבוש כפשוטו, אלא הכיבוש מתאר את המאבק בין שתי הנפשות השוכנות דרך קבע בליבו של כל יהודי, הנפש האלוקית והנפש הבהמית.

בכל אחת משתי הנפשות הללו, ישנם 7 מדות (=רגשות). למעשה, המידות הנמצאות בנפש הבהמית מקבילות ל 7 האומות שהיו בארץ כנען. עבודת האדם היא, 'לכבוש' את אותם מדות בהמיות, לזככם ולהפכם לטוב. לעשות מ"ארץ כנען" שיהיה "ארץ ישראל".

מטרת יציאת המרגלים לתור את הארץ, הייתה להביא מידע שיסייע לבני ישראל ב'רגע האמת', כשיכנסו בפועל לארץ. ובדומה לכך היא עבודת המחנך. כי כשהילד מגיע לגיל מצוות, הוא כבר נכנס למאבק הנפשות בפועל, זו כבר 'הכניסה לארץ'... ואילו עבודת המחנך, בדומה למרגלים, היא, 'להכין' את השטח, ולתת לו כלים מתאימים, להרגיל את הילד להתנהגות נכונה, כדי שגַּם כִּי יַזְקִין, לֹא יָסוּר מִמֶּנָּה.

בפרשתנו מסופר שיהושע בן-נון וכָּלֵב בן יפונה, נצמדו באופן עקבי למטרה שלשמה הלכו לארץ כנען. הם התאמצו להלהיב את כל העם לקראת הכניסה לארץ. אך הם נתקלו בקשיים לא מעטים. מולם היו עשרה מרגלים, שהוציאו את דיבת הארץ רעה, ואף הצליחו להניא את העם מהכניסה לארץ.

במבט ראשון נראה שיהושע וכָּלֵב, שני ה'מחנכים' הרציניים, אמנם התאמצו, אך בפועל משימתם נכשלה... אולם במבט מעמיק יותר נראה שגם אם הכניסה לארץ התעכבה 40 שנה הרי שמשימתם הוכתרה בהצלחה !

ראשית, ההצלחה שלהם הייתה מידית. כי הם מצדם עשו לגמרי את כל המוטל עליהם. גם אם לא ראו שום תוצאה.

שנית, גם עם ישראל זכה, בסופו של דבר, לעשות 'שימוש' ראוי במידע שהביאו יהושע וכָּלֵב. כאשר נכנסו לארץ כנען והפכו אותו לארץ ישראל.

והעולה על כולנה, שיהושע וכָּלֵב עצמם, גם זכו להיכנס לארץ ולראות את הקצירה המוצלחת אחרי שזרעו בדמעה.

✿

אחד ממפקחי משרד החינוך נסע לניו יורק בשנות ה-60, כדי להשלים את עבודת הדוקטורט. חסידי חב"ד שנימנו על ידידיו המליצו לו לנצל את תקופת שהותו בניו יורק בכדי להיכנס לרבי.

אותו מפקח שהבין את יוקר המפגש וחשיבותו, הכין את עצמו היטיב, והביא באמתחתו סיכום של כ-20 תיאוריות שאסף מספרי דידקטיקה ופסיכולוגיה, כולם עסקו בשאלה "מה ניתן להחשיב כהצלחה בעבודת החינוך", וכל אחד ניתח איזה שינויים המתרחשים אצל המחונך, ייחשבו כהצלחה.  המפקח רצה שהרבי יבחר בתיאוריה הנכונה ביותר.

כאשר הוא הגיש את סיכום התיאוריות, עבר עליהם הרבי במהירות עצומה, ואמר: "הצלחה בחינוך, פירושה, מקסימום מאמץ".

בבת אחת שינה הרבי את התפיסה מן הקצה אל הקצה. כל עוד המחנך השקיע את כל מה שיש בו, הרי שהוא % 100 הצליח. זאת אף על פי שהשינוי עדיין לא ניכר במחונך.

שתהיה הצלחה רבה בעבודת החינוך (בפועל, כולנו מחנכים...!) ולמרות הכל, שנזכה לראות את התוצאות בעיניים.

שבת שלום

הרב ברוך וילהלם

בית חב"ד נהריה

יו"ר