הרב דוד שי'  וויטמאן, הוא שליח הרבי בס. פאולו שבברזיל. באחת מנסיעותיו לרבי הוא הגיע יחד עם עוד אורח. אותו יהודי כתב לרבי מכתב בבקשת ברכה וצירף  למכתב המחאה כספית כתרומה.

כעבור שבועות אחדים מתקשר אותו יהודי לרב וויטמאן ושואל: 'האם בליובאוויטש לא נוהגים לפדות המחאות' ? כיון שעדיין לא הפקידו את ההמחאה שלו לבנק. הרב וויטמאן התקשר למזכירות של הרבי לבדוק את העניין. והמזכיר אמר לו שמאז שהמעטפה עם ההמחאה הכספית נמסרה לרבי, היא עדיין מונחת על שולחנו, והיא תופקד בבנק רק כשהרבי ימסור אותה למזכירות לפדייה.

בינתיים חלפו עוד כמה חדשים ובערב יום כיפור, ב"איחור" של שנה ועשרים יום ההמחאה נפדתה. (היה פלא שהיא כובדה בבנק על אף שעברו יותר מששה חודשים מהתאריך המקורי, שבד"כ הוא כבר אינו בר תוקף).

בהזדמנות הבאה שהרב וויטמאן נסע לרבי, שלח אותו יהודי עוד מכתב בבקשת ברכה וגם הפעם צירף המחאה לתרומה, תוך כדי שהוא חשב לעצמו, 'מעניין מתי המחאה זו תפדה'... אבל הפעם, עברו רק שעתיים מאז שהמכתב נכנס לרבי, ובשעה 2 בצהרים יצא מענה ברכה מהרבי בצירוף קבלה מהמזכירות על סכום התרומה, הפעם הרבי ביקש שיפקידו את ההמחאה מידית בבנק.

למחרת בבוקר, התקשר בבהלה אותו יהודי לרב וויטמאן, וסיפר שאביו המתגורר בבלגיה, חצה אתמול את הכביש, והתנגשה בו מכונית במהירות עצומה. הוא עף עשרה מטרים משם, ולמרבה הפלא, הוא ניצל וקיבל מכות יבשות בלבד.

הרב וויטמאן התעניין מתי בדיוק זה קרה, והיהודי סיפר שזה היה בשעה 8 בערב, לפי שעון בלגיה. בדיוק בשתיים בצהריים, שעון ניו יורק , באותה שעה שהרבי מסר את ההמחאה השנייה להפקדה.

ואז שמו לב, שבפעם הראשונה הרבי פדה את ההמחאה בערב יום הכיפורים, בזמן שכל יהודי זקוק לזכויות רבות. וגם בפעם השנייה היה זה בדיוק בזמן שהתורם היה זקוק לישועה מלמעלה.

יותר ממה שיהודי נותן לצדקה – הצדקה נותנת לו !

✿

אנו נמצאים בתקופת "בין המצרים". אלו ימי אבל על חורבן ירושלים ובתי המקדש. חז"ל לימדונו שאין חלילה מטרה ב'ירידה', כל "ירידה היא צורך עליה".

בתחילת נבואת ישעיהו הוא מגלה מהי הדרך שתביא לביטול הגלות ובניית ירושלים ובית המקדש. וכלשונו: "צִיּוֹן, בְּמִשְׁפָּט תִּפָּדֶה. וְשָׁבֶיהָ, בִּצְדָקָה". למצוות ה'צדקה' יש כוח רוחני עצום שתביא להשבת הגולים לציון.

בימים אלו שכולם זוכרים את מאורעות החורבן, צריך להוסיף במיוחד במצוות הצדקה, כדי לזרז את הגאולה.

מה יש בה במצוות הצדקה, שיש בכוחה להוציא מן הגלות ?

✿

"צדקה" הוא מושג שלכאורה קיים גם, להבדיל, אצל אומות העולם, זה נקרא charity, אולם יש הבדל מהותי בין 'צדקה' ל charity .

התרגום של charity הוא 'חסד'. שמשמעותו, הנותן – אין לו שום חובה להעניק למקבל, והוא עושה זאת רק בגלל טוב ליבו ורוב חסדו. לעומת זאת ביהדות קוראים לזה 'צדקה', שמשמעותה הוא 'צדק' !

כלומר, זה צודק לתת צדקה.

ויש בזה דגש כפול:

א.    הנותן מחויב לתת, שהרי בעצם אין הוא נותן משלו עצמו, הוא מחזיק בידיו פיקדון אלוקי למטרה זו. הקב"ה הפקיד בידיו את כספו ורכושו, בהמיוחד למטרה זו.

ב.     כאשר הוא מעניק לזולת גם אם על פניו נראה שלא מגיע לו מצד הנהגתו ומידותיו. הרי זה מעורר שהקב"ה ינהג עמו בדומה לכך, שגם אם יתכן שלא מגיע לו, ימשיך הקב"ה שפע הצלחה וברכה גדולה בנכסיו.

✿

המציאות מראה שיש לאדם 'קושי' להוציא מכיסו כסף שטרח וייגע להשגתו, ולתתו לעני הפושט יד. הוא לא מרגיש נוח כשנלקח ממנו דבר יקר. אך אילו היה האדם מודע לסוד העצום הטמון במערכת זו של חסד, היה שש לכל הזדמנות של מתן צדקה. בעצם זו טובה עבור הנותן לא פחות, ואף יותר מאשר עבור המקבל, כלשון חז"ל 'יותר ממה שבעל הבית עושה עם העני, העני עושה עם בעל הבית".

בתלמוד הבבלי מסופר שטורנוסרופוס הרשע אמר לרבי עקיבא ש'אסור' לפרנס את העניים... והוא הוסיף טיעון מפולפל... 'אם אלקיכם אוהב עניים הוא, מפני מה הוא אינו מפרנסם" ? ענה לו רבי עקיבא שהנתינה היא לטובת העשירים  'כדי שניצול אנו בהן מדינה של גיהנם', זכות המצווה מצילה את העשיר ממאורעות לא נעימים !

נותן הצדקה, או עושה מעשה החסד לא צריך להרגיש מרומם מהמקבל. להיפך, הרי הוא עצמו 'מקבל' כאן טובה עצומה לנפשו. נתינת הצדקה צריכה להיות ב"סבר פנים יפות". כדי שהמקבל לא יחוש שום רגש של בושה, נחיתות וכדומה. 

✿

הרבי דיבר פעם בכאב, מדוע בעלי האמצעים הכספיים אינם מבינים שנתינתם לצדקה הוא בעיקר לטובתם. וכשהתייחס בדבריו לאותם בקשות כספיות  לצדקה שחמיו, הרבי הקודם מליובאוויטש, היה מבקש מחסידים, אמר: סבורים הם שעל ידי ממונם הם עושים לרבי "טובה"... הרבי רוצה לעשות להם טובה !  

לפעמים קרה, שלמרות שהרבי דחק בהם לתת צדקה תוך כדי הדגשה על הנאמר "עשר בשביל שתתעשר", גברה דעתו של מנהל החשבונות... ולא נתנו.

הוסיף הרבי וסיפר על עצמו שהוא ראה, על אדם מסוים שיש לו יכולת להצליח מאוד. אבל כדי שברכת ההצלחה תתממש, הוא היה צריך לעשות 'כלי' שבאמצעותו תשרה הברכה, והציע לו הרבי שיפריש כל חודש סכום מסוים לצדקה.

סיים הרבי: אמנם בתחילה הוא לא 'גילה' לו מדוע הוא מתבקש לתת סכום זה, אך גם אחרי ששמע את כל העניין, הוא עדיין ניסה להתווכח ולפטור את עצמו מהנתינה...

הרי כל הנתינה הוא לטובת הנותן...!

✿

בחורף של שנת תשמ"ב ביקר בארצות הברית האדמו"ר מגור רבי פנחס מנחם אלתר זצ"ל, מטרת נסיעתו הייתה למנוחה פרטית. באותו ביקור הוא גם היה ביחידות אצל הרבי.

בין הדברים דחק בו הרבי שינצל את ביקורו בארצות הברית עבור מגבית כלכלית לטובת מוסדות גור. ולמרות שהאדמו"ר מגור ניסה להצטנע ואמר שיש טובים ממנו בגיוס כספים ואינו רואה את הנחיצות שיעסוק בזה גם בעצמו. לא הסכים עמו הרבי והרבה לשכנעו בחשיבות הדבר.

בין השאר אמר לו, שכשאר לוקחים ממישהו סכום כסף לצדקה, צריך הנותן לדעת שעושים לו טובה בזה שמזכים אותו לתת צדקה. והרי בזכותכם יתנו אנשים סכומים גדולים יותר, וא"כ 'מדוע צריכים אותם אנשים לסבול (ולתת סכום קטן יותר) בגלל גודל ענוותנותכם" ?!

שבת שלום

הרב ברוך וילהלם

בית חב"ד נהריה

יו"ר