נכנסת לשותפות באמצעות 'מילה' !

בכפר אילינקה ( Ильинка) השוכן בקרבת העיר וורוניז' (Воронеж) שברוסיה, התגורר החסיד ר' זלמן הוא נשלח לשם על-ידי הרבי כדי לסייע ליהודי הכפר וסביבתו לשמור על יהדותם. הוא דאג לתפילות, למצות בפסח, לשחיטה כשרה וגם לברית מילה בשעת הצורך.

באישון לילה נקש מושל הכפר על דלת ביתו של ר' זלמן, "בן-זקונים נולד לנו לפני שבוע", אמר המושל. "בוא מחר לביתנו למול אותו. אבי יהיה בבית ויסייע לך בכל הדרוש. אני אסע הרחק מכאן, כדי שלא אואשם בשיתוף-פעולה אתך. ברור?". ר' זלמן הנהן בהבנה והמושל נבלע באפלת הליל.  ואכן למחרת היום, שעה קלה לפני שקיעת החמה, הופיע ר' זלמן בבית המושל ומל את הרך הנולד. כשירדה החשכה חמק בלאט לביתו.

לא חלפו ימים רבים ודבר הברית שנערכה לבן המושל דלף ונודע ברבים.

המושל שנדחק לפינה האשים את אביו הקשיש ואת ר' זלמן המוהל בקשירת קשר מאחורי גבו, למול את בנו שלא לרצונו. זו הייתה גם הגרסה שמסר לחוקר המשטרה. הסיפור צבר תאוצה ונהפך לפרשה ציבורית שהכול עסקו בה. הסב הקשיש הוכרז מיד כבלתי-כשיר לעמוד לדין וכל העניין התמקד בפושע האמתי, הלוא הוא המוהל.

לקראת מועד המשפט נשלח ממוסקבה שופט מיוחד כדי לנהלו. היו לו למשפט כל הסממנים של משפט-ראווה – נאשם יהודי, תהודה ציבורית ושופט מיוחד. במקרה כזה, היה ברור, שסיכוייו של ר' זלמן לצאת מהסיפור בשלום קלושים ביותר.

בבוקר המשפט גדש קהל רב את אולם בית-המשפט בוורוניז'. בין הבאים היו גם יהודי אילינקה, שחרדו לגורלו של ר' זלמן. הנאשם עצמו הוכנס לאולם בית-המשפט כבול בידיו וברגליו, כפושע מסוכן.

התובע האשים את ר' זלמן בשלוש האשמות שכל אחת מהן קשה מקודמתה. הראשונה, עבירה על חוק המדינה בדבר חופש שמירת הדת. השנייה הייתה, גרימת נכות פיזית ונפשית לתינוק, לכל ימי חייו. התביעה הצטיידה בחוות-דעת רפואית הקובעת שברית-מילה עלולה להסב לתינוק נזק מוחי המגיע עד כדי פיגור שכלי ופגיעה נפשית לכל החיים. וההאשמה השלישית הייתה כי הוצאת דם מגופו הזעיר של תינוק עלולה לדרדר את מצבו עד מוות, ועל-כן ביקש לראות בביצוע הברית ניסיון לרצח. ודרש להטיל על ראש הפושע עונש הולם ומרתיע – מוות !

השופט פנה אל ר' זלמן ושאלו אם יש לו מה להוסיף בטרם יוכרז גזר-הדין. חיוור ותשוש קם ר' זלמן על רגליו ואמר: "כבוד השופט, כבר כמעט שלושים שנה אני מל תינוקות, ותמיד האמנתי שאני עושה את הדבר הנכון. לא ידעתי שאני מזיק עד כדי כך לתינוקות. ובאמת, מעולם לא ראיתי בין התינוקות שמלתי מי שנפגע מכך פיזית או נפשית".

ר' זלמן היה נרגש. הוא עצר את שטף דבריו ונשם עמוקות. לאחר מכן המשיך: "הנה, אפילו כאן באולם יושבים אנשים שמלתי לפני עשרים שנה ויותר. ביניהם כבוד התובע המחוזי וחוקר המשטרה מאילינקה. איני חושב שפגעתי בשכלם והרי הם לפנינו בריאים ושלמים וממלאים את תפקידיהם בכישרון רב, כפי שהכול רואים. האם מי מהם או מהקהל מבקש לערער על עובדה זו?". השתתק ר' זלמן והתיישב.

דבריו של ר' זלמן גרמו הלם מוחלט באולם. פניהם של התובע ושל החוקר חפו. בתוך רגעים השתנתה האווירה באולם מן הקצה אל הקצה. גם השופט חש כי גילויו המפתיע של ר' זלמן והאופן הפשוט שבו הציגו שמטו לחלוטין את הקרקע מתחת לרגלי התביעה. ר' זלמן שולח חופשי לביתו.

הראשון בעולם שעבר ברית מילה היה אברהם אבינו, והוא עשה זאת על פי בקשה מפורשת של הקב"ה.

אברהם כבר לא היה צעיר, וכמסופר בפרשת השבוע שהוא היה בן 99 שנה כאשר ה' התגלה אליו וביקש "התהלך לפני והיה תמים !... ואתה את בריתי תשמור, אתה וזרעך אחריך לדורותם: זאת בריתי אשר תשמרו ביני וביניכם ובין זרעך אחריך, המול לכם כל זכר, ונמלתם את בשר ערלתכם והיה לאות ברית ביני וביניכם."

התורה מספרת כיצד אברהם מילא את ציוויו ה' וביום הולדתו ה-99 הוא מל את עצמו, את בנו ישמעאל ואת כל עבדיו. וכאשר זמן קצר לאחר-מכן נולד לו בן נוסף, יצחק, הוא מל אותו בגיל שמונה ימים.

לאחר מתן תורה הפכה מצוות ברית מילה לחלק מתרי"ג המצוות.

מצוות ברית מילה היא אחת המצוות הנשמרות ביותר בעם ישראל. גם בימים קשים ותחת איומי מוות מלו היהודים את ילדיהם.

במשך הדורות נגזרו גזירות שונות על היהודים, בהם איסור לקיים מצוות ברית מילה. אחת הגזירות שנגזרו על העם בזמן אנטיוכוס היה האיסור למול את התינוקות. מאוחר יותר, כאשר הרומאים שלטו בארץ ישראל, גם הם הטילו עונש מוות על מי שיעז למול את בנו. וכך גם גזרו על היהודים שליטי רוסיה.

ולמרות שברית מילה היא לא משלושת המצוות עליהן נאמר "ייהרג ואל יעבור",אבות ואימהות מסרו את נפשם כדי שיוכלו לקיים מצווה חשובה זו.

עד עצם היום הזה, גם אנשים שאינם שומרים תורה ומצוות לעת עתה, מקפידים על קיום מצווה זו, ומלים את בניהם בגיל שמונה ימים.

גם מבוגרים, יוצאי מדינות חבר העמים, כאשר נודעת להם חשיבות המצווה, הם דואגים לפנות לגורמים המתאימים ע"מ שימולו אותם.

רבות כבר נכתב על מעלתה ועוצמתה של מצווה זו. מה מיוחד בה כל כך,

סימן לאמונתנו.  ברית המילה מותירה חותם לא יימחה בבשרנו שאנו מאמינים בה'.

עבדים לבורא העולם.  בימים עברו היו בעלי עבדים יוצרים סימן כלשהו בגוף עבדיהם לוודא שהם לעולם לא יברחו. ברית המילה מזכירה לנו שאנו עבדיו של האלוקים וכי תמיד נלך בדרכיו.

ייחודיותנו כעם.  ברית המילה מבדילה אותנו מאומות העולם. כשם שאנו העם הנבחר בנשמתנו, כך אנו שונים גם בגופנו.

מסופר במדרש ששאל אחד הפילוסופים את רבי אושעיה אם להיות מהול זה דבר כל כך נפלא מדוע לא נולדנו מהולים ? מדוע לא נברא אדם הראשון מהול ?

והשיב לו רבי אושעיה שה' ברא את העולם במכוון שיהיה בלתי מושלם ונתן לנו את התפקיד להשלים אותו.

זה יסוד גדול בבריאה, שהקב"ה רוצה שהיהודי יהיה "שותף" להקב"ה במעשה בראשית, ויצליח בעבודתו לתקן את העולם.

לדוגמא, ה' יצר חיטה, בני אדם עושים לחם. השם יצר ג'ונגל, בני אדם יוצרים ציוויליזציה. חומרי הגלם ניתנו לנו, ועלינו להשתמש בחכמתנו כדי לשפר את העולם שאליו נולדנו. כך גם בברית מילה, אנחנו נולדים בלתי נימולים, וזה תלוי בנו לסיים את העבודה.

זה נכון גם באופן מטאפורי. לכולנו יש אינסטינקטים ונטיות מולדות שאותם יש לעדן. "ככה נולדתי" אינו מהווה תירוץ להתנהגות בלתי מוסרית, עלינו להסיר מעצמנו כל תכונה שלילית, לא משנה עד כמה הן נראות לנו טבעיות.

שבת שלום

הרב ברוך וילהלם

בית חב"ד נהריה

יו"ר



<< הקודםלרשימה המלאההבא >>