כל אחד כבן יחיד ממש

השלוחים של הרבי לסינסינטי, אוהיו. היו הרב עזריאל זליג וזוגתו רבקה שרפשטיין,

פעם נכנסה לרבי השליחה מרת רבקה, ל'יחידות', הרבי שאל אותה אם היא חשה בטוב, והוסיף לשאול, אם יש לה עזרה בבית ?

מצבם הכלכלי היה אז לא בכי טוב, ולא התאפשר להם לחשוב על עזרה, ובכל זאת אמר לה הרבי, 'צריך עזרה בבית, זה בלתי אפשרי שתעשי את הכל בעצמך !'


בתחילת ספר שמות מסופר שהקב"ה בחר במשה רבינו להיות מנהיגם של בני ישראל,

ישנו מדרש ידוע, אותו אנו מכירים עוד מסיפורי פרשת השבוע בגן הילדים... בו מסופר שהקב"ה בחן את משה רבינו באמצעות מרעה הצאן:

וכך מספר המדרש:

"כשהיה משה רבינו עליו השלום, רועה צאנו של יתרו במדבר, ברח ממנו גדי, ורץ אחריו עד שהגיע ליער חורש קטן, כיון שהגיע לשם נזדמנה לו בריכה של מים ועמד הגדי לשתות, כיון שהגיע משה אצלו, אמר, אני לא הייתי יודע שרץ היית מפני צמא, עיף אתה ! הרכיבו על כתפו והיה מהלך. אמר הקב"ה יש לך רחמים לנהוג צאנו של בשר ודם, כך חייך אתה תרעה צאני ישראל".

מדרש זה אינו רק סיפור ילדים, יש בו עומק עצום.

דברי המדרש אינם מכוונים רק לגדי גשמי שברח מהעדר, הדברים מרמזים, אולי ובעיקר, לנשמה של יהודי בודד שנפרד ממקורו. ומשה רבינו מתעסק בכל מהותו, להחזירו לכלל ישראל,

המבחן האמיתי של מנהיג ישראל הוא, כאשר אינו מסתפק בהתעסקות במצב הכללי של העם, אלא תשומת לבו ניתנת בצורה משמעותית, גם לכל יחיד.

בדיוק כמו משה רבינו הרועה הנאמן, שלא חשב רק על כללות העדר, אלא השקיע זמן ותשומת לב גם לגדי בודד.


אדם צריך להיות נשיא ומנהיג על גופו של עצמו, וברור שלא מתאים שיסתפק בשליטה על ראשו בלבד, עליו הוא ישמור שיהיה מונח בדברים נעלים, ואילו לשאר אבריו, או חלקי גופו, יתן דרור למלא תאוותיהם....

וכפי שכותב הרמב"ם, שהחכם ניכר, לא רק בחכמתו, אלא גם במעשיו, בצורת אכילתו ושתייתו וכו'.

באותה מידה בדיוק, גם ביחס לנשיא ומנהיג של בני ישראל.

מי ש'מתאים' לו להתעסק רק עם יהודים בעלי מוחין, בעלי שכל, מה שנקרא, 'אנשים מן השכבה העליונה', או רק עם בעלי רגש מיוחד. ואילו לשאר בני ישראל, הוא שולח את ה"שמש" שלו שיטפל בהם... הרי זה סימן שאינו נשיא !

למנהיג אמיתי איכפת באמת מכל יחיד ויחיד. הוא יעשה הכל למענו, גם בגשמיות וגם ברוחניות.

על אף שבאופן טבעי, השילוב ביניהם מאתגר, כי ההשתדלות בצרכי הציבור והכלל, באה בדרך כלל על חשבון הפרט והיחיד, וגם ההשתדלות בתועלת של הפרט והיחיד דוחה לפעמים את טובת הכלל והציבור,

אבל לנשיא הדור, יש כוחות לאחד את שני הקצוות, ולמצוא את הדרך לדאוג לציבור וליחיד בו זמנית.

הוא גם נשיא של הכלל כולו, ודואג לצרכי הציבור. ויחד עם זאת הוא הנשיא של כל אחד ואחד כיחיד וכפרט בפני עצמו !


הרב אברהם לויטנסקי ז"ל, הי' שליח של הרבי בקליפורניה,

בנו מספר שבביתם מעל מדף הספרים, מונח (עד היום) חצי קופסא של סגריות !...

הוא זוכר, שבכל פעם שהי' לאביו לחץ גדול בעבודת השליחות, הוא ביקש להוריד את חצי הקופסא של הסגריות, הי' מריח אותם, ואומר 'אני כל כך צריך עכשיו סגריה, אבל אני לא יכול...'

מהו ספורו של אותה חצי חפיסת הסגריות ?

בתחילת שנות ה-80, בעיתות של לחץ בעבודה, בעיקר בקיץ כשניהל ר' אברהם מחנה קיץ יומי לילדים, הוא הי' מעשן הרבה.

אחד התומכים בפעולותיו ניסה לשכנעו להפסיק לעשן, ואף "איים" עליו שילשין על כך לרבי...

כעבור כמעט שנה, באחד הלילות, אחר חצות לילה צלצל הטלפון בביתם, ר' אברהם הרים את השפופרת, עבורו היה זה דבר שיגרתי שאנשים התקשרו בשעות אלו, באותה הזדמנות היה על הקו הרב ד"ר ניסן מינדל, אחד המזכירים של הרבי,

בניו יורק הי' זה כבר 3 לפנות בוקר, הרב מינדל אמר לר' אברהם שכעת ממש הוא יצא מחדרו של הרבי ובשליחותו הוא מתקשר, כך ביקש הרבי למסור:

'קיבלתי ידיעה שאינך בקו הבריאות, ולמרות זאת אינך שומר על עצמך !
הדבר מפליא מאוד, שהרי אתה שליח. שליח הוא חייל. וכשחייל מזניח את עצמו, הוא מחליש את כל הצבא'.

ר' אברהם הקשיב לכל מילה, והגיב, שאינו מצליח להבין את כוונת הרבי, כי בגשמיות הוא חש לגמרי בטוב. וחשב, אולי התכוין הרבי, למצבו הרוחני.

חזר שוב המזכיר הרב מינדל ואמר לו, כרגע יצאתי מחדרו של הרבי, וברור לי שהרבי לא היה מודאג ממצבך הרוחני...

באותם רגעים, היתה לו, כרגיל, סגריה בפה, ועלה בדעתו שאולי כוונת הרבי היא לשלול את העישון ! ומיד, באותו רגע, הוא כיבה את הסגריה, ומאז הפסיק לעשן !

בזמנים של לחץ, הספיק לו להריח את חצי הקופסא שנותרה על המדף, וזה הזכיר לו שהרבי חושב עליו, ממש עליו, ודואג לבריאותו הגשמית, זה כבר הספיק לו כדי לא לעשן בכלל.


בשבת הקרובה, ג' תמוז, תאריך שמעביר רטט אצל כל אחד, הוא יום ההילולא ה-24 של הרבי מליובאוויטש.

גם היום, כתמיד, כל חסיד, כל שליח, ובעצם כל מי שרק רוצה, מרגיש שהרבי אוהב אותו, מתפלל עבורו ופועל בשבילו בכל התחומים. לא רק כחלק מכלל הציבור, אלא כל אחד ואחד מרגיש כבן יחיד ממש.

כמים הפנים לפנים, כן לב האדם לאדם,
נחזיר אהבה לרבי, שתתבטא בעיקר בדביקה עיקשת בפעולות המעשיות שהרבי ביקש שנעסוק בהם, להכנת העולם לקראת הגאולה.

הרבי הציב לדור שלנו יעד ברור, הוא קבע שאנו בדור אחרון לגלות ודור ראשון לגאולה, גם אם הדרך קשה ומייגעת, ולפעמים כואבת ומייסרת. לא ברורה ואף לא מובנת, אסור לנו להתבלבל, ובוודאי לא לפספס. כי הייעד ברור וודאי ביותר, אנו מכינים את העולם למטרתו הניצחית - הבאת הגאולה כאן ועכשיו.

כולנו נתפלל ונייחל שהייעד הברור יתגלה לכולנו מיד ממש ונתראה כבר עם הרבי בגוף גשמי והוא יגאלנו בגאולת עולמים.


שבת שלום !

הרב ברוך וילהלם

בית חב"ד נהריה



<< הקודםלרשימה המלאההבא >>




להורדת האפליקציה
במכשירי אנדרואיד