מי כאן בעל הבית ?...

מגייס כספים הסתובב בעיירה. נקש על דלתות הבתים וביקש צדקה.

באחד הבתים בעומדו מאחורי הדלת, הוא שמע צעקות של בני זוג המתווכחים. לא נעים, אך הוא לא רצה לפספס את ההזדמנות לקבל עוד כמה מטבעות... והוא נקש על הדלת וציפה לתגובה, אך זו לא הגיעה. הוא ניסה שוב ושוב, אולם הנקישות נבלעו ברעש הוויכוח הסוער.

משלא נענה הוא אזר אומץ, פתח מעט את הדלת וקרא פנימה: "שלום, מי כאן בעל הבית" ? "באת בזמן", צעק האיש, "בדיוק על השאלה הזאת אנחנו מתווכחים..."

פרשתנו פותחת בסיפור ירידת בני יעקב למצרים, ומתארת איך פרעה שינה את עורו בייחסו לבני ישראל. אחרי פטירת יוסף הוא 'שכח' את כל מה שהוא תרם לארץ מצרים, והתחיל לשעבד את העם היהודי בפרך.

גזירותיו הקשות, לא היו רק התעללות מכוונת בגוף של העם, אלא גם, ובעיקר, רצה לנתקם מחיבור פנימי ואמונה בקדוש ברוך הוא,

"וַיְמָרְרוּ אֶת-חַיֵּיהֶם" זה ביטוי קצר וקולע שכתבה התורה, המיטיב לתאר את גזירות פרעה. פסוק זה מתאר לא רק את הקושי הפיזי אותו חווה עם ישראל בגלות מצרים, אלא גם ובעיקר את גזירות פרעה על חיי הנשמה. כמו-כן התיאור שכותבת התורה על גזירת הילדים "כָּל-הַבֵּן הַיִּלּוֹד, הַיְאֹרָה תַּשְׁלִיכֻהוּ, וְכָל-הַבַּת, תְּחַיּוּן", כולל בתוכו, למעשה, גם גזירת שמד רוחנית על כל ילדי ישראל,

מדוע ?

ידוע שהיאור היה מקור המים היחיד לכל הצומח במדינת מצרים, הוא היה עבורם משענת הפרנסה. הם לא האמינו בכוחו האין סופי של הבורא, וכפי שפרעה בעצמו הצהיר ואמר "מִי ה' אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹולוֹ ... לֹא יָדַעְתִּי אֶת ה'". היאור היה האליל שלהם ! עד שפרעה הכריז" יְאֹר לִי וַאֲנִי עָשִׂיתִי".

כאשר פרעה גזר להשליך את הילדים ליאור, לא היה בזה רק גזירת טביעה פיזית במי היאור, אלא גם 'גזירת שמד'. שמשמעותה הייתה, ש"ישליכו" את הדור הצעיר לתוך האלילות המצרית. דהיינו, פרעה "דאג" שיחדירו בהם את הידיעה שמקור החיים תלוי בדברים החומריים והגשמיים בלבד.

כמו כן האמירה 'וְכָל-הַבַּת, תְּחַיּוּן' אינה בשורה המבטאת את טוב ליבו של פרעה... אלא היא גם מהווה גזירה רוחנית, היא דרשה מעמו "להחיות" ולחנך את הבנות בדרכה הכפרנית של מצרים.

האמת היא שהבעל הבית היחיד הוא הבורא, ושליטתו הבלעדית היא עד הפרט הכי תחתון בעולם הזה. ופרעה שהתכחש לזה, לא הסתפק בכך שכך הרגיש בעצמו, אלא הוא עשה הכול להנחיל את "מורשתו" גם לעם ישראל ובמיוחד לדור הצעיר.

איך מתמודדים עם גישה מצרית כזו ?

בשביל זה שלח הקב"ה את משה רבינו. עיקר שליחותו של משה רבינו לפרעה מלך מצרים הייתה להראות לו ולכל עמו, בצורה שאינה משתמעת לשני פנים, שהבעל הבית היחיד הוא בורא העולם. כל מה שעברו פרעה ומצרים כולה ע"י משה רבינו, היה תהליך הדרגתי שמטרתו להכניע את הגישה הכפרנית וכפי שראו כולם בעליל, כאשר מי היאור נהפכו לדם, שגם היאור – האליל שלהם -  כפוף ובטל לרצון ה'.

המשמעות האקטואלית של סיפור הפרשה, מתייחסת לאופי החינוך שההורים צריכים לתת לילדיהם.

ההורים עצמם צריכים לחיות מתוך אמונה פשוטה, שהפרנסה וכל מה שקורה להם בחיי היום יום מגיעים ישירות מהקדוש-ברוך-הוא. וכי רק הוא מנהל את העולם ורק הוא זן ומפרנס לכל, מידו המלאה והפתוחה, הצינור שדרכו עוברת ההשפעה אינו יותר מאשר צינור... לכל אחד יש 'כלי' ואמצעי אחר דרכו זורמת שפע הפרנסה, אך צריך לזכור את דברי שלמה המלך שרק בִּרְכַּת ה' הִיא תַעֲשִׁיר, צריך לחיות את זה באמת ובפשטות. ובגישה חיונית זו צריך גם לחנך את הילדים,

בזה מצילים את הדור הצעיר מ'גזירת פרעה' ומכינים אותם לגאולה ולקבלת פני משיח.

במפעל גדול וותיק, ישב על כיסא המנהלים, מנהל מצליח, שאהב להרגיש נערץ, גדול, משמעותי, ויכול.

אותו מנהל חשב, כי עובדי המפעל הם שלו ואף נחותים ממנו.
יום יום הוא היה מגיע לעבודה, מתרווח על הכיסא ומשפשף ידיו בהנאה, וכך פותח עוד יום של עבודה.

בוקר אחד הוא ישב במשרדו, כשגלי נחיתות ותסכול הציפו אותו, היה זה בעקבות עסקה כושלת שביצע.

הוא הרגיש מאוד קשה עם כישלונו והחליט לצאת לסיור באולמות הייצור השונים, כדי להחזיר לעצמו את תחושת הכבוד המדומה שאבד לו.

הוא עצר ליד כל עמדה, שאל מה ששאל... התעניין, ודאג שכולם ירגישו מי כאן המנהל.

לקראת סופו של הסיור כאשר חש שהביטחון העצמי שלו כבר שוב גבוה... והתכונן לחזור למשרדו ולהתרווח בכיסאו. לפתע הוא קלט בזווית עינו בחור צעיר עומד נשען על אחד העמודים, שקוע בשיחת רעים בטלפון הנייד.

מיד עברה במוחו מחשבה שעובד כזה אינו מתאים למפעל, וכי הוא חייב להפעיל סמכות, כדי שידעו מי כאן בעל הבית.

הוא ניגש לבחור ושאל אותו "תגיד, כמה אתה מרוויח בחודש ?" הבחור נלחץ, אך ענה "בערך שלושת אלפים שקלים". המנהל הוציא מכיסו חבילת שטרות עבה ולעיני כל העובדים הנדהמים הוא ספר והגיש לבחור 3000 שקלים ואמר לו בקול "הנה המשכורת שלך, קח אותה ואל תעז לחזור אלינו אף פעם".

הבחור היה המום הוא לקח את הכסף והלך מיד.

ואז בעל הבית פנה אל מנהל העבודה ואמר לו "איך קיבלנו בחור כזה עצלן לעבוד אצלנו ?" מנהל העבודה הסמיק, ואמר "הוא בכלל לא עובד שלנו, הוא בסך הכל השליח מחנות הפיצה"...

שבת שלום ומבורך

הרב ברוך וילהלם

בית חב"ד נהריה



<< הקודםלרשימה המלאההבא >>




להורדת האפליקציה
במכשירי אנדרואיד