נכנס יהודי אל הצדיק ה'מגיד ממעזריטש' ובפיו שאלה : "איך מתגברים על מחשבות זרות המבלבלות כל היום ?  כשאני מנסה להתעמק בתפילה טורדות אותי מחשבות על עסקיי. בעת לימוד התורה מבלבלות מחשבות שונות. פשוא אין לי מנוחה. מה עושים ? אמר לו הרבי: סע לתלמידי הרב זאב מהעיירה זיטומיר.

נסע היהודי לזיטומיר והגיע לביתו של  רבי זאב. היה זה באישון לילה חורפי, בחוץ השתוללה סופה והוא עומד מאחורי הדלת, דופק ומבקש להיכנס. אין קול ואין עונה. רבי זאב לא פתח לו את הדלת. היהודי המשיך ודפק שוב ושוב, והדלת לא נפתחה. כך נאלץ להמתין מחוץ לדלת כל הלילה.

עם שחר נפתחה הדלת, ורבי זאב הזמינו להכנס פנימה.

היהודי שהה בבית הצדיק מספר ימים, וניסה להבין מדוע שלח אותו רבו לזיטומיר, ואיך יקבל מענה לשאלתו. כעבור שבוע לא התאפק, וגילה לרבי זאב מדוע הוא הגיע לביתו, וביקש ממנו תשובה לשאלה "איך מתגברים על מחשבות זרות המבלבלות כל היום ?"

אמר לו רבי זאב: כבר עניתי לך בלילה הראשון שהגעת לזיטומיר !...

לימדתי אותך שצריך להיות בעל הבית,  ולהחליט מי נכנס ומי לא נכנס... כך בדיוק צריך להתייחס למחשבות זרות.

♦

רבי מרדכי הכהן מגדולי המקובלים (חי בצפת במאה 16) כתב פירוש נפלא על פסוקי התורה.

את הפסוק הראשון בפרשתנו שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים, תִּתֶּן-לְךָ בְּכָל-שְׁעָרֶיךָ הוא מפרש בצורה מעניינת ומעשית לכל אחד מאתנו.

יש לנו בגוף כמה וכמה שערי כניסה ויציאה: שתי עיניים, שתי אוזניים, האף והפה. בכל אחד משערים אלו יש להעמיד שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים.

ה"שופט" צריך לקבוע מתי לנעול או לפתוח את השערים. מתי לעצום את העין מלראות מה שלא צריך. ומתי לפתוח את האוזניים ולהאזין בתשומת לב כשזה מתבקש. לחשוב על מה שנכנס לפה, ולא פחות על מה שיוצא מהפה. וכך לגבי כל הפתחים שבגוף.

נשים לב שהזהירות בפה היא מאתגרת במיוחד. וכפתגם החכם: הקב"ה ברא לאדם שתי עיניים, שתי אוזניים, שתי רגליים ושתי ידיים, אבל פה ולשון לא ברא אלא אחד בלבד. גם עם פה אחד לא קל להסתדר....

♦

פעם הצטופפו חסידים ליד בית מדרשו של הרבי הרש"ב, הרבי החמישי בשושלת חב"ד לשמוע מדברי תורתו. וכך כשעמדו כולם צפופים,  נדחק בנו של הרבי , שלימים היה האדמו"ר השישי, בין החסידים בכדי להגיע לקצה החדר ששם עמד חבית עם מים ושתה.

כעבור מספר דקות נדחק שוב הילד כדי לשתות עוד קצת, וכך חזר על עצמו הדבר כמה פעמים. עד שאחד החסידים שאל את הילד מדוע אינו שותה בפעם אחת הרבה מים וכך לא יצטרך להדחק שוב ושוב.

ענה הילד בפשטות: אבא חינך אותי שכאשר יש תאווה למשהו, חייבים "לעצור", ולא חייבים למלא את כל התאווה...

♦

פעם בילדותו שאל הרבי הריי"ץ את אביו מדוע ברא הקב"ה לאדם שתי עיניים ? ואביו הסביר לו: "הקב"ה ברא שתי עיניים, עין ימנית כדי, שנראה את המעלות שבזולת, ועין שמאלית - כדי שנראה את החסרונות שבנו, ונתקן אותם".

לא נותר אלא להצטרף לחברת ה'שמירה', ולקיים הפסוק שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים, תִּתֶּן-לְךָ בְּכָל-שְׁעָרֶיךָ.

שבת שלום

הרב ברוך וילהלם

בית חב"ד נהריה

יו"ר