לפני כ- 500 שנה (בשנת רנ"ב - 1492), בתקופה שאחרי גירוש יהודי ספרד, החלו יהודים להתיישב גם במדינת פולין, והגיעו עד סמוך לגבול רוסיה. באותו זמן נוסדה גם העיירה הקטנה ליובאוויטש.

בזיכרונותיו של הרבי הקודם, רבי יוסף יצחק מליובאוויטש, מסופר, אשר מייסדה של העיירה היה צדיק נסתר בשם ר' מאיר, ואשר השם "ליובא - וויטש", שפירושו אהבה, מסמל את אישיותו המיוחדת של אותו ר' מאיר.

באותה תקופה התגוררו בליובאוויטש כמה מהצדיקים נסתרים שהיו פזורים בעיירות השונות. אחד מהם נקרא ר' בנימין, שבצורה ניסית הציל את העיירה מהתנפלות שודדים, שהיו מצויים באותה תקופה.

ליובאוויטש שכנה בלב אזור מיוער, ואך טבעי שבתיה היו עשויים מעצים,  משאב זול ונוח לבנייה. אולם אליה וקוץ בה, אם חלילה פורצת שריפה, אוחזת האש עד מהרה בכל בתי העיירה.

ואכן זה קרה בראשית ימיה של ליובאוויטש. יום אחד פרצה שריפה, ועד מהרה כל הבתים היו אפופי להבות. גם בית המדרש היחיד נהרס כליל. בנסי-ניסים הצליחו התושבים להציל את עצמם ואת בני-משפחותיהם, אך כולם נותרו ללא קורת-גג.

מספר ימים עוד ליחכו הלהבות את שרידי קורות העץ, עד שאט-אט דעכה האש. תושבי העיירה שהיו ברובם יהודים פשוטים, בעלי-מלאכה חסונים. נרתמו מיד לאחר שכבו אודי האש האחרונים של הבתים השרופים, לבנות את בתיהם מחדש ולדאוג לעצמם לקורת גג.

בחודשים הבאים נשמעו קולות כלי העבודה השונים, מסורים וגרזנים. עצים נכרתו ביערות הסמוכים והובלו אל העיירה. בתים חדשים החלו לצוץ. כולם עבדו בחריצות כדי להשלים בזריזות את בניית הבתים.

בתוך המולת הבנייה הבחינו התושבים, כי ר' בנימין בונה לעצמו בית גדול ביותר. עם הזמן החלו האנשים לתמוה, לשם מה הוא צריך בית גדול כל כך, ובמיוחד לנוכח העובדה המצערת כי ר' בנימין ושרה אשתו לא נתברכו בילדים.

הבניין הלך ונבנה. הוא הרשים לא רק בגודלו, אלא גם בתוארו וביופיו. עד שנתגלה הסוד...

ר' בנימין אינו בונה בית לעצמו כי אם בית לה', בית מדרש !

מרוב דאגה לבתיהם הפרטיים שכחו התושבים להתקין בראש ובראשונה מקום שבו יוכלו להתפלל, אף שבוודאי היו נזכרים בכך כעבור זמן. אולם הוא היה אדם מיוחד. בעוד כל אנשי העיירה היו עסוקים בבניית בתיהם, עסק ר' בנימין בבניית בית- כנסת בשביל כל אנשי העיירה.

בית הכנסת שבנה נקרא על שמו "השטיבל של בנימין".

♦

בתחילת פרשתנו אנו קוראים את הציווי האלוקי לבני ישראל "וְעָשׂוּ לִי, מִקְדָּשׁ", בהמשך לזה באים עשרות פסוקים שעוסקים בהרחבה בנושא בניית המשכן וכליו.

חז"ל קובעים כלל מעניין, שבכל קביעה או ציווי שמוזכר בתורה הביטוי 'לִי', הרי זה מדגיש שמדובר בקביעה או ציווי נצחי, שלא שייך בו שום שינוי ותזוזה !

קביעה זו מעלה תמיהה גדולה,

שהרי, מאז נאמר הציווי וְעָשׂוּ לִי, מִקְדָּשׁ עד היום, עברו למעלה מ- 3000 שנה ומתוכם היה מקדש פעיל רק כ- 1300 שנה... שהרי כאשר היו בני ישראל במדבר היה להם משכן נייד שנדד עמם 40 שנה. כשנכנסו לארץ, בתחילה עמד המשכן בגלגל במשך 14 שנים. בשילה כבר בנו מבנה של קבע שעמד 369 שנה, לאחר מכן עברו לנוב וגבעון  במשך 57 שנים. ועוד 830 שנה בשני בתי המקדש.

היכן א"כ בא לידי ביטוי נצחיות הציווי "וְעָשׂוּ לִי, מִקְדָּשׁ" ?

אדמו"ר ה'צמח צדק' – השלישי בשושלת אדמו"רי חב"ד – מתייחס לשאלה זו, ומבאר את משמעות הציווי "וְעָשׂוּ לִי, מִקְדָּשׁ" באופן נפלא, שממנו מובן שאכן לעולם לא שייך שינוי או חולשה בציווי אלוקי זה, ותמיד ניתנת לאדם אפשרות לבצעו הלכה למעשה.

אמנם כולנו יודעים שיש מקום אחד ומיוחד, בהר הבית שבירושלים עיר הקודש. ואנו מתפללים ומייחלים שמלך המשיח יתגלה במהרה ויבנה בו את 'בית המקדש' השלישי עם כל הפרטים המפורטים ומפורשים בתורה,

בית המקדש השלישי שיבנה בשיא תפארתו גם יהיה בנין נצחי, והשראת השכינה תהיה בו בעוצמה בלתי מוגבלת

אך בנוסף לכך, הציווי "ועשו לי מקדש", כולל בתוכו גם ציווי אישי ותמידי לכל אחד ולכל אחת ואפילו לילדים קטנים !

משמעות הציווי הוא, שכל אחד צריך להשתדל ולסייע בהקמת ואחזקת מקום מרכזי 'בית כנסת' ו'בית מדרש' לציבור, שבהם יתכנסו לתורה ותפילה, כמו שעשה ר' בנימין מיד כשחזרו לשקם את ההריסות בליובאוויטש,

הציווי 'ועשו לי מקדש' מחייב באותה מידה גם להכין ולקבוע מקום בביתו או בחדרו הפרטי שיהיה מוקדש לתורה ולתפילה. זה יכול להתבטא בארון או מדף המיועד לספרי קודש בלבד, או שולחן שעליו לומדים ומתפללים, כמו גם קופת צדקה במקום קבוע. או כל רעיון מקורי אחר שמשמעותו – קביעות מקום לעבוד בו את ה'.

כשם שהרבה נרות קטנים מצטרפים יחד לאבוקה גדולה, כך כל 'בתי המקדש' הקטנים שכל אחד 'יבנה' בביתו הפרטי יצטרפו יחד ויזרזו את בנית בית מקדש הכללי שיבנה במהרה בימינו.

♦

בית כנסת חב"ד בנהריה שוכן במבנה שהוקם לפני כשלושים שנה. הוא נבנה בזיעת אפם של מספר ניצולי שואה, שאספו לשם כך פרוטה לפרוטה.

אחד הגבאים הוותיקים ר' דוד אברמוביץ ז"ל שהעביר לפני 19 שנה את ניהול המקום לקהילת חב"ד, סיפר בזמנו מה הניע אותו להתרוצץ כה רבות ולתת מאונו ומהונו לבנות את בית הכנסת.

כאשר היה בשואה האיומה, וחווה את הזוועות שעברו על בני משפחתו הקרובה, הוא נדר בליבו, שאם יצילו הקב"ה מצפרני הנאצים ימ"ש, הוא מתחייב לבנות בית כנסת של קבע בארץ ישראל.

ומיד כשנדר כן בליבו הוא זכה לנס גדול שהצילו והשאירו בחיים. וב"ה שאכן זכה לעלות לארץ ולקיים את נדרו בבניית בית הכנסת,

ב"ה כיום יש לנו במקום קהילה גדולה ותוססת, שיעורי תורה מגוונים, התוועדויות, פעילות לנוער ועוד ועוד. כלשון הפסוק וְעָשׂוּ לִי, מִקְדָּשׁ; וְשָׁכַנְתִּי, בְּתוֹכָם.

ברוכים הבאים !

שבת שלום

הרב ברוך וילהלם

בית חב"ד נהריה