ספר תורה אור





ספר המצוות להרמב"ם:


הסיפור השבועי:



הרב ישראל בוטמן ע״ה
השיעורים באתר לעילוי נשמת הרב ישראל בוטמן ע״ה השליח הראשון של הרבי לנהריה
נלב״ע ו׳ אדר ב׳ ה׳תשע״ד

"קרבן עצים" - שמעת עליו כבר ?

בהתוועדות של הרבי בי' שבט של שנת תשכ"ב, עורר הרבי שאצל חסידים צריכה להיות התמסרות מוחלטת לעבודת ה', ולא לחפש הנחות...

באופן לא שגרתי, הביא הרבי דוגמה ממסירות נפשו של החסיד ר' מענדל פוטערפאס שפעל רבות באותו זמן, מאחורי מסך הברזל.

הרבי סיפר, שאשתו ובני ביתו של ר' מענדל, הצליחו כבר לצאת מרוסיה ולחיות במדינות חופשיות, ואילו הוא נשאר שם לבד. ועל אף שהיה יכול לבחור, לא להסתכן ולעסוק עם עצמו יומם ולילה בלימוד התורה, בתפילה ובקיום המצוות. כי כל פעילות דתית שנעשתה אז בצורה גלויה, הייתה כרוכה בסכנת נפשות ממש.

בכל זאת, מה הוא בחר לעשות ?

לייסד מקוואות ! כדי לאפשר לקיים את מצוות 'טהרת המשפחה'. ועל אף שזה לא היה נחוץ כלל לחייו הפרטיים, שהרי משפחתו כבר לא הייתה עמו למעלה מעשור. אבל כשראה שאין מי שיעסוק בזה, הוא התמסר לכך באופן מוחלט.

התעסקות זו הייתה כרוכה כמובן בגיוס כספים רבים, בהתעסקות מאסיבית בבנייה, והיה ברור שהתעסקותו בדבר כזה הנוגד את חוקי המדינה, לא יישמר ב'סוד', למרות זאת הוא מתעסק בזה בהתמסרות מוחלטת.

עושים מה שצריך, כי צריך !

השבוע התחלנו ללמוד ספר חדש, מתוך חמשה חומשי תורה.

הספר השלישי, המוכר יותר בשם 'ספר ויקרא', נקרא במדרש ג"כ 'ספר הקרבנות'. בספר זה מפרטת התורה את כל סוגי הקרבנות, שמביאים לבית המקדש.

ישנם קרבנות הבאים בנדבה, כיוזמה אישית של המתנדב. וישנם אלו שבאים כחובה, ככפרה על חטא מסוים, או כהבעת תודה על נס שהאדם חווה. ישנם קרבנות של יחיד ויש אלו של הציבור.

ישנם קרבנות הבאים מן הבקר, מן הצאן או מן העוף. וישנם קרבנות מנחה המורכב מסולת, שמן ולבונה.

אך יש סוג נוסף של קרבן המרומז אף הוא בפרשתנו. הוא אינו כתוב בצורה מפורשת, וגם לא מתואר בפרשה אילו תהליכים היו צריכים לבצע במהלך הקרבתו. אך מבחינה מסוימת דווקא קרבן זה מבטא את מהות הקרבן האמתי.

מדובר ב'קרבן העצים'.

אדם היה מתנדב לכרות עצים ולהביאם ללשכת העצים שבמקדש, כדי לאפשר לכל סוגי הקרבנות לעלות ולהישרף על גבי המזבח.

מה כל כך מיוחד בהקרבת עצים ? מדוע הוא משובח יותר מקרבן של בקר, ששוויו הכספי בוודאי גדול יותר מכמה גזרי עצים ?

הרמב"ן, שהיה אחד מגדולי ישראל בתקופת הראשונים, מבאר בהרחבה את מהותו הפנימי של קרבן גשמי שמביאים לבית המקדש. הוא אומר, שהאדם צריך להתבונן שכל הפעולות שהכהן עושה בקרבן, היו בעצם אמורות להיעשות בו... ורק בזכות חסדו הגדול של הקב"ה, מתאפשר להביא קרבן תמורתו.

קרבן הוא מלשון התקרבות, וההקרבה בכללותה באה לעורר את האדם להתקרב להקב"ה, ולהקריב את נפשו לה'.

בכל קרבן ישנם 2 עניינים מרכזיים. יש את העניין הכללי ששווה בכל הקרבנות, ויש את הפעולה הספציפית המתבטאת בכל קרבן באופן שונה.

במקביל מתרחשים שני עניינים אלו גם בנפש האדם.

כשם שבנפשו של אדם ישנם דרגות שונות, כגון שכלו ומידותיו. וכל אחד מהם כולל בתוכו פרטים רבים, כך גם ישנם סוגי קרבנות שונים. כל אחד מהפעולות המגוונות שעשה הכהן המקריב בעת עבודתו, מתייחס לפרט מקביל בנפש האדם, המתקרב עתה לה' בעת הקרבת הקרבן.

אך, בנוסף לפרטים השונים. יש גם את עצם מושג ההקרבה וההתקרבות לה', זו נקודה כללית המלווה את כל סוגי הקרבנות, ונקודה כללית זו, מתבטאת ב'קרבן העצים',

לכן כל קרבן שעלה על המזבח, ללא הבדל מאיזה סוג הוא היה, נשרף על גבי ה'עצים'.

ההבדל בין כל סוגי הקרבנות לעומת קרבן העצים, דומה לשני סוגי התמסרות שיש אצל בני אדם.

יש אדם שמוכן להתמסר ולסייע, אבל רק בתחום מאוד מסוים, בדרך כלל זה יהיה באותה נקודה שהוא מרגיש שתרומתו משמעותית. הוא יהיה מוכן לרתום או לתרום, או שניהם יחד, לאותה מטרה תכונה מסוימת, כשרון ייחודי, או אפילו סכום כספי מסוים. יתכן גם שהוא יצפה להערכה או אפילו פרסום על מעשיו הטובים.

לעומתו יש מי שמוכן להתמסר באופן מוחלט, ללא שום התניה. הוא נמצא בשטח לא בשביל מטרה מסוימת שאותה הוא בוחר, אלא הוא עושה את כל מה שצריך, כי צריך ! הוא גם לא מצפה שיעשו ממנו 'עסק' שעשה כך וכך... אמנם בפועל גם ממנו יידרש לעשות משהו מאוד ספציפי, אבל המנוע הפנימי הדוחף אותו, הוא ההתמסרות המוחלטת לכל מה שצריך, ולא רק למה שהוא בוחר וחושב שצריך.

זה בדיוק המעלה של 'קרבן העצים',

האדם כורת עצים שעתידים להישרף על גבי המזבח, כי צריך אותם, כי בלעדיהם אין קרבן, והוא עושה זאת בלי כותרות... בלי הצהרה שבזה נעשה 'ריח ניחוח לה'', בלי שום ריווח גשמי או רוחני לעצמו, הוא רק מסייע ב'שקט' מהצד, לפעולת המצווה, וזוהי ההתמסרות האמיתית.

הר' מרדכי ('מוטי) אברמוביץ ז"ל, הייתה דמות מאוד מיוחדת ומהפעילים המרכזיים בקהילת חב"ד קריית אתא,

בכל שנה לקראת התהלוכה המרכזית של ל"ג בעומר בעיר, הייתה חלוקת תפקידים בין חברי הקהילה, כל אחד בחר את התפקיד הקרוב לליבו ולכישוריו, אך לא כך היה ר' מוטי ז"ל. הוא היה מבקש, בפשטות אופיינית, לשבץ אותו היכן שצריך...

בדרך כלל אלו היו תפקידים שלא רבים היו קופצים לעשות אותם. ברוב השנים הוא עמד בפינת הרחוב וחילק כרטיסי הגרלה לילדים שנהרו בהמוניהם להתכנסות, כי זה מה שהיה צריך לעשות ! הוא הפסיד כפשוטו את רוב ה'אקשן' של התהלוכה, לא זכה לרוות נחת מגודל המעמד, אבל הוא בחר כל כולו להתמסר למטרה, מבלי לחפש את החוויה של עצמו.

ר' מוטי הסתלק מאתנו בערב פסח לפני 5 שנים, יהי זכרו ברוך !

דוגמה חיה ל'קרבן עצים'.

שבת שלום

הרב ברוך וילהלם

בית חב"ד נהריה



<< הקודםלרשימה המלאההבא >>

  נבנה ע"י WebEmpire