ספר תורה אור





ספר המצוות להרמב"ם:


הסיפור השבועי:



הרב ישראל בוטמן ע״ה
השיעורים באתר לעילוי נשמת הרב ישראל בוטמן ע״ה השליח הראשון של הרבי לנהריה
נלב״ע ו׳ אדר ב׳ ה׳תשע״ד

מאחורי הקלעים...

ר' ראובן דונין ז"ל, היה חסיד ואיש אמת מזן נדיר, היו לו משלים ודוגמאות מקוריים ומיוחדים להמחיש מושגים עמוקים. באחת ההתוועדויות הוא סיפר אנקדוטה מאלפת מהתקופה שטרם התקרב ליהדות ולחסידות,

לפרנסתו הוא עבד עשרות שנים כטרקטוריסט במחצבות גדולות בצפון הארץ, וגם לאחר שנעשה לחסיד עטור זקן, הורה לו הרבי להמשיך באותו מקצוע.

יום אחד בעודו יושב על הטרקטור, חשקה נפשו לשטות בחברו שעמד ליד הטרקטור. ופנה אליו בבקשה שיואיל בטובו לעזור לו לדחוף מאחור את הטרקטור, כי הטרקטור נתקע...

החבר הבין שאין בכוחו לדחוף כלי רכב כה כבד, התנצל והסביר בחיוך שלא ייתכן שבן אדם יצליח בכוחו להזיז טרקטור שמנועו דמם. אבל ר' ראובן הצליח 'לשכנע' אותו שינסה בכל זאת, בסופו של  דבר החבר עבר אל מאחורי הטרקטור והתחיל 'לדחוף' אותו קדימה... באותו רגע שיחרר ר' ראובן מעט את המצמד  (=קלאץ') והטרקטור החל לנוע לאיטו, לתדהמתו הרבה של החבר שהיה בטוח שהוא זה שדוחף את הטרקטור..."

חודש אלול, מעלה לנו מיד מחשבות על ימי סליחות, תפילות, שופר, צדקה. וזה בהחלט נכון. אך זה לא הכל.

מובא בספרי הקבלה, שבכל ימי החודש מאירה על העולם קדושה עילאית, היא נקראת בלשון הקבלה: "י"ג מדות הרחמים", זה ממש בדומה למה שמאיר ביום הקדוש – יום הכיפורים.

אם כך, עולה מיד השאלה, איך יתכן שלמרות זאת, רובם של ימי החודש הם, ימי חול רגילים, בכל המובנים, ואנו לא חשים בהם רוממות והתרגשות מיוחדת, שקיימת בדרך כלל אצל כל אחד ביום הכיפורים ?

ננסה להתבונן ולרדת לעומקם של דברים,

מובא עוד בספרי הקבלה, שאחד מראשי התיבות של חודש אלו"ל הוא הפסוק המובא בשיר השירים: אֲנִי לְדוֹדִי וְדוֹדִי לִי. הביטוי "דודי" שכותב שלמה המלך הוא כמובן משל להקב"ה, סדר הדברים בפסוק זה מראה שיוזמת הקשר מתחיל מ"אני" ל"דודי".

אדמו"ר הזקן מבאר בהרחבה, שפסוק זה המתאר את הקשר בין האדם לקב"ה (= דודי), אכן מבטא את האופי המיוחד של עבודת האדם בחודש אלול, מודגש כאן שההתקרבות לקב"ה הוא צעד שיזום מצד האדם, 'אֲנִי', ללא שום דחף מלמעלה.

הדבר בולט במיוחד לעומת הניסוח שמובא לפני זה בשיר השירים 'דּוֹדִי לִי וַאֲנִי לוֹ', (שהוא מתאר את חודש ניסן, בו התחילה ההתגלות מצדו של דודי, כשהוציאנו הקב"ה ממצרים)

להמחשת הדברים מביא אדמו"ר הזקן 'משל למלך שקודם בואו לעיר יוצאין אנשי העיר לקראתו ומקבלין פניו בשדה ואז רשאין כל מי שרוצה לצאת להקביל פניו והוא מקבל את כולם בסבר פנים יפות ומראה פנים שוחקות לכולם'.

לכולנו ברור שיש הבדל עצום בין קבלת פני מלך בארמון לעומת קבלתו בשדה.

קבלת פני מלך הלבוש ברוב פאר והדר בארמון המלכותי, מלווה בהתרגשות עצומה. התפאורה שמקיפה את המלך בארמונו, 'מאלצת' את כל מי שנמצא בסביבה, לעמוד דום, ולהתבטל לגמרי להוד מלכותו.

לעומת זאת כשהמלך מגיע לשדה לבדו, ללא שום לבוש או תפאורה מלכותיים, הוא אינו גורם להשפעה מהפנטת על הנוכחים. לא נוצר שום גירוי ש'יאלץ' אותם לקבל את פניו. ומי שבכל זאת יוצא לקבל את פניו בשדה, מרגיש שהוא עושה זאת כיוזמה אישית. זו המשמעות המרומזת בביטוי אֲנִי לְדוֹדִי.

אולם, מוסיף אדמו"ר הזקן, ברור שגם בחודש אלול אנו זקוקים לסיוע עצום מבורא העולם כדי להגיע למצב של "אני לדודי" ואנו אכן, מקבלים אותו שהרי חציו השני של שם החודש מרמז ש וְדוֹדִי לִי. זה בא לידי ביטוי בגילוי י"ג מידות הרחמים המאירים בעולם בימים אלו, אולם הסיוע האלוקי הזה נמצא 'מאחורי הקלעים' באופן סמוי ולא מורגש, שהרי המלך כרגע נמצא בשדה.

כמו החבר של ר' ראובן שהיה בטוח שהוא זה שהצליח לדחוף את הטרקטור...

מסופר על יהודי עשיר, שאחד מבניו, העדיף להתרחק מהמשפחה ולהתרועע עם אנשים מפוקפקים. גם במחיר הרחקתו מהעסק המשפחתי.

במשך הזמן עזב הבן לעיר רחוקה כשהוא חדור מוטיבציה להצליח בכוחות עצמו. אולם, תוך ימים ספורים הוא  מצא את עצמו רעב ללחם וישן על ספסלי רחוב. בוקר אחד עצר לידו אחד מתושבי העיר, והתעניין במצבו ואף הציע לו לבוא ולגור בביתו תמורת עבודה קלה.

הוא כמובן קיבל את ההצעה בשמחה. עתה כשהיה לו מקום לאכול ולישון, התפנה לחפש תעסוקה וכעבור שבועיים הוא התקבל לעבודה במאפייה גדולה. שם היו מרוצים מעבודתו, ונתנו לו שכר גבוה מהמקובל. עד שהצליח לשכור לעצמו חדר קטן, ואף לחסוך סכום כסף מדי חודש.

במשך הזמן כשכבר למד את סודות המקצוע. החליט לפתוח מאפייה בעצמו. הוא מצא מקום זול בקצה העיר. המאפים היו משובחים, אבל המיקום היה גרוע. באחד הימים נכנס למקום איש עסקים והציע לו שותפות. בהשקעה הכספית של השותף הוא פתח מאפייה בקניון מרכזי, וההצלחה הייתה גדולה. לאחר חצי שנה הוא פתח סניף נוסף, ובתום שנתיים הוא חלש על רשת קונדיטוריות משגשגת עם חמישה סניפים. בשלב זה הוא החליט לשתף את אביו במה שעבר עליו.

במכתבו לאביו הוא כתב שתוך שלוש שנים מאז שעזב את הבית, הוא הצליח מאוד גם בלי עזרתו של אביו, ממש כפי שרצה... במכתבו הוא ציין שההון העצמי שלו עומד על 500,000 $

לאחר זמן הוא קיבל מאביו מענה. במכתבו כתב האב, שהוא מאוד שמח בהצלחתו, אך הוא חש חובה לגלות לו את האמת...

אותו נדיב לב שסיפק לו מקום מגורים בתחילת הדרך תמורת עבודה קלה היה בעצם שליח סמוי של האב, ששילם מחיר מלא תמורת המגורים בביתו. גם את המשכורת הנאה שקיבל כעובד מתחיל במאפייה מימן האב מכיסו. ואפילו השותף שסייע לו לפתוח חנות בקניון היה שליח של האב, סכום ההשקעה הכספית של האב בבנו הגיע ל...500,000 $ בדיוק !

אנו נמצאים בעיצומו של חודש אלול, אלו ימים מאוד מיוחדים, בהם 'אבינו העשיר' מאיר לנו פנים, ונותן לנו אור וכוחות מיוחדים כדי להיות טובים יותר. כדאי לנצל את ההזדמנות ולדבוק בדרכיו,

 אֲנִי לְדוֹדִי וְדוֹדִי לִי

שבת שלום

הרב ברוך וילהלם

בית חב"ד נהריה



<< הקודםלרשימה המלאההבא >>

  נבנה ע"י WebEmpire