בתחילת השבוע הייתה לי חוויה מרגשת במיוחד.

נסעתי ברכבת לירושלים. זמן הנסיעה הוא הזדמנות מצוינת "להשלים חובות" שהצטברו... בין השאר נזכרתי שעלי ליצור קשר טלפוני עם אחד מרבני הקהילות בארץ כדי להמליץ ולבקש עבור אחד מתושבי עירו, שמוכר לי מקרוב. מצבו הכלכלי אינו מן המשופרים, הוא זקוק לסיוע מיוחד, בפרט לקראת הוצאות הצפויות בחגים.

בעודי מתלבט אם לבצע שיחה רגישה זו עתה ביישבי ברכבת, כשיש מסביבי עוד מאזינים, או להמתין לזמן שאמתין ברציף להמשך הנסיעה, ואז עלה בראשי מאחז"ל 'מצוה הבאה לידך אל תחמיצנה', והחלטתי לבצע את השיחה החשובה מידית.

ב"ה הרב נענה לבקשתי. יתירה מכך, התברר שבהשגחה פרטית הרב עצמו פנה מיוזמתו כמה שעות לפני כן, לאותו אדם לקבל פרטים אישיים כדי לסייע לו, בעקבות השיחה הוא הבטיח להוסיף בנתינה.

בעודי עוסק בטיפול ב'חובות' נוספים... עצרה הרכבת בתחנה וחלק מהנוסעים עמדו לרדת. תוך כדי ההמולה ניגש אלי אחד היהודים שישב במשך הנסיעה בספסל הסמוך, ובדרכו החוצה הוא נותן לי פתק מקופל.

בשלב ראשון נדמה היה לי שזה עוד אחד מהפתקים שמפזר בד"כ ברכבת אחד הנזקקים, המבקש עזרה... אולם כשפתחתי את הפתק צפתה לי הפתעה מרגשת מאוד. נשארתי המום ממה שראיתי,

היה כתוב שם: "תיצור איתי קשר, ואעשה העברה של 1000 ₪ לקראת החג. (שמעתי את השיחה)" הוא חתם את שמו וצירף מספר טלפון.

מובן שיצרתי אתו קשר הוא ביקש פרטים טכניים, ואכן העביר מידית את הכסף לחשבון הבנק של הנמען.

הרבה מאוד ניתן ללמוד מסיפור מופלא זה, אפשר לחוש בלב היהודי החם, אפשר לדבר על היותנו עם אחד ממש, למרות הכל. ועוד. וניתן גם לראות במוחש איך מתממשת ההוראה המפורסמת של הבעל שם טוב, שכל מה שיהודי שומע, מהווה עבורו הוראה בעבודת ה', וזה קורה גם על ידי יהודי שיתכן שלא שמע כלל על הבעש"ט...

♦

"בְּרֵאשִׁית, בָּרָא אֱ- לֹהִים, אֵת הַשָּׁמַיִם, וְאֵת הָאָרֶץ", הוא הפסוק הראשון הפותח את חמשה חומשי תורה, הוא מתאר את המאורע העוצמתי של בריאת העולם, שהתרחש ביום הראשון לבריאת העולם כ"ה באלול לפני 5780 שנים. ובכל זאת אין אנו מציינים יום זה באופן חריג.

כעבור ששה ימים מספרת התורה "וַיֹּאמֶר אֱ-לֹהִים, נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ", אותו יום שישי א' בתשרי הוא היום בו נבראו אדם הראשון וחווה, זה היה בא' בתשרי, ואת היום הזה אנו מציינים כראש השנה ! ובו אנו מקיימים את המצוות המיוחדות המזכירות לנו בין השאר את המאורע המיוחד הזה, כמו מצוות תקיעת שופר, התפילות והמנהגים השונים לסימן טוב לשנה טובה ומתוקה, בתפילת המוסף של ראש השנה אנו  מציינים במפורש שזֶה-הַיּוֹם תְּחִלַּת מַעֲשֶׂיךָ,

דהיינו, התקופה החדשה שמשפיעה לתבל כולו – מתחילה בא' בתשרי.

מדוע נחשבת ההתחלה רק ביום השישי לבריאה ? מתאים היה יותר לציין את היום הראשון ממש כנקודת ההתחלה לכל היצירה,

הרי לפני שנברא אדם הראשון, כבר היו בעולם המוני יצורים גשמיים, מכל הסוגים. דוממים, צמחים ובעלי חיים, וכן יצורים רוחניים רבים כמלאכים עליונים וכו',

האם הגיוני שבכל אלו אין מתחשבים כלל  ו"תְּחִלַּת מַעֲשֶׂיךָ" נחשב רק בבריאת אדם בודד ?

מסתבר שיש יש בזה הוראה נפלאה ומסר עצום,

אכן, האדם הוא תכלית הבריאה,

על אף שקיימים בעולם הגדול מליוני נבראים, בכל זאת רק האדם, בעבודת ה' הנכונה, יגלה בהם  את תכלית בריאתם.

מה אם כן מצופה מהאדם בחיר הבריאה ? במה מתבטאת עבודתו ?

העולם מצד עצמו הוא מאוד אנוכי, ה"אגו" שולט בו, כל יצור מונח "בעצמו" ודואג רק לאינטרסים שלו, התלות הנצחית בבורא העולם אינה באה לידי ביטוי כלל בעולם מצד עצמו, עיקר תפקידו של האדם, לגלות לכל באי עולם את האמת, שיש בעל הבית לבירה זו, וכולם צריכים לבטל את רצונותיהם ולשמש את רצון הקב"ה,

מיד כשנברא האדם הוא קרא לכל הברואים "בֹּאוּ נִשְׁתַּחֲוֶה וְנִכְרָעָה נִבְרְכָה לִפְנֵי ה' עֹשֵׂנוּ", וזוהי הסיבה, שנקודת ההתחלה של הבריאה, נחשבת רק מאותו יום שהאדם בעבודתו הביא את העולם לייעודו ותכליתו.

♦

עבודת האדם אינה מתבטאת רק במקרו, מול העולם הגדול. אלא גם במיקרו, בעולם הקטן שלו.

בחיי האדם בכללות ישנם תקופות בהם הוא דומה ל"דומם", אח"כ הוא מתקדם לבחינת צומח וחי, ורק כשעומד על דעתו, שכלו והרוחניות שלו, הוא מגיע לדרגת אדם ! כך גם בכל יום ויום, בחלק מהיממה משתווה האדם לדומם, במספר שעות ביום הוא פועל כצומח וחי, ואילו חלק מועט ממעשיו מעידים על מעלתו, כאדם שהוא נברא שכלי ורוחני, שיש בו גוף ונשמה שהיא חלק אלוקה ממעל ממש.

תכלית עבודת האדם היא, שכל חלקי חייו ופעולותיו, יהיו חדורים ברוחניות וקדושה, ואורח חייו יתנהל בדרך התורה והמצווה שהקב"ה נתן לנו, ועל כן עליו לומר לכל חלקי חייו  "בֹּאוּ נִשְׁתַּחֲוֶה וְנִכְרָעָה נִבְרְכָה לִפְנֵי ה' עֹשֵׂנוּ".

זוהי גם המשמעות הפנימית בפתגם האמור בשם הבעש"ט, שכל דבר שיהודי רואה או שומע, זה אמור לקדם אותו בעבודת ה', שהרי אם אין לאדם זה דרך איך לחבר את מה ששמע לעבודת ה', הקב"ה כלל לא היה מזמן לו לשמוע את זה.

תובנה זו קיבלתי בראותי את המעשה האצילי של אותו יהודי ברכבת, הוא הבין ויישם הלכה למעשה את דברי הבעש"ט, שכל מה שיהודי שומע עליו ללמוד מזה הוראה מעשית בעבודת ה', ובכך הוא הביא את כספו לתכלית שלשמה נבראה.

♦אישה אחת באה לרבי חיים הלברשטאם האדמו"ר הראשון של חסידות צאנז ושפכה את ליבה שאינה מצליחה להתפרנס מעבודתה.

בירר אצלה רבי חיים במה היא מתעסקת, והאישה סיפרה שהיא מוכרת תפוחים בשוק, והעוברים ושבים אינם מתעניינים בסחורה שלה.

קם רבי חיים ויצא עמה לשוק. ונעמד בעצמו בדוכן התפוחים, וקרא לעוברים ושבים שכדאי להם לקנות מהתפוחים שבדוכן, כי תפוחים טובים הם.

כשראו את רבי חיים עומד בעצמו בדוכן, הגיעו מיד רבים לקנות תפוחים, עד שנמכרו כולם. ומאותו יום שרבי חיים בעצמו העיד על טיבם, הצליחה האישה למכור תמיד את מרכולתה.

רבי חיים דאג לה לא רק למימון כספי למחייה לאותו יום, אלא בתגובתו החריגה עשה בעצמו ובגופו מעשה ובזה פתח לה פתח לתמיד.

אם גם אתה רוצה להיות שותף לסייע לאותו יהודי ובני משפחתו וליהודים אחרים לחוג את החגים ברוגע ובשמחה, אשמח להיות צינור המקשר.

שבת שלום שנה טובה

כתיבה וחתימה טובה

הרב ברוך וילהלם

בית חב"ד

נהריה