ר' חנוך הענדל היה חסיד מיוחד, עובד ה', והצטיין במיוחד  ב'אהבת ישראל'. העיד עליו רבי יוסף יצחק, הרבי הקודם בשושלת חב"ד, ש"לבו היה בוער כאש באהבת ישראל והיה בעל מידות טובות שאין כדוגמתו".

פעם אחת פרצה שריפה, לא עלינו, בעיירה ליובאוויטש ואכלה את בתי העץ שבה. פרץ החסיד ר' חנוך הענדל בבכי עז וצעק במר נפשו: אידישע געלט ברענט" ! [= ממון יהודי נשרף], ומרוב כאב וצער על הפסד ממונם של בני ישראל, חלה במחלה שממנה לא קם עוד. לא את ההפסד הכספי שלו הוא כאב, ההפך כאשר קרה לו אסון פרטי, קיבל עליו את הדין באהבה...

♦

החל מהשבת הקרובה אנו מתחילים בלימוד מסכת מיוחדת במשנה. המכונה פרקי אבות. אנו מקדישים את 49 הימים שבין פסח לשבועות להתמקדות בשיפור עצמי.

מסכת זו כוללת פתגמים רבים העוסקים במוסר, באתיקה ובמידות טובות שעל האדם לאמץ לעצמו.  ולימוד זה הוא הכנה מצויינת לקראת חג קבלת התורה.

נתמקד הפעם באחד הפתגמים המשמעותיים ביותר בחיים – מתוך הפרק הראשון.

כוונתי לאימרה המפורסמת של הלל הזקן: הֱוֵי מִתַּלְמִידָיו שֶׁל אַהֲרֹן, אוֹהֵב שָׁלוֹם וְרוֹדֵף שָׁלוֹם, אוֹהֵב אֶת הַבְּרִיּוֹת וּמְקָרְבָן לַתּוֹרָה.

"בריות" ? מה פשר הביטוי ה'לא מכובד' הזה ? הרי כינוי זה מתאים לכל מי שהקב"ה ברא אותו וגם  להבדיל, לבעלי חיים ....?

♦

כדי להבין זאת, נתבונן בציווי התורה: "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ". מדוע לא הסתפקה תורה לכתוב "ואהבת לרעך" והוסיפה את המילה 'כמוך' ?

מה הדגש בתוספת זו ?

כאן טמון יסוד גדול: קיימים שני סוגי אהבה:

א.    אהבה שאדם אוהב את עצמו, באהבה זו אין תנאים, ואין הגבלות. גם אם, חלילה, האדם פשע האהבה אינה נפגמת כי הרי ידוע ש'על כל פשעים תכסה אהבה'. זו 'אהבה עצמית'.

ב.     אהבה שמתייחסת לזולת, בזה, בדרך כלל, יש תנאים, ושינויים מאדם לאדם, הכשרונות והאופי השונה משפיעים מאוד על עוצמת האהבה, על היחס לזולת. ואם הזולת שגה, טעה, או פשע – לא במהרה יסלח לו, ובוודאי שהאהבה נפגמת.

באה התורה ודורשת מאיתנו שהאהבה לזולת תהיה 'כמוך', באותה רמה עוצמתית שאדם אוהב את עצמו.

ללא תנאים וללא הגבלות !

וזוהי גם מה שהלל תובע מאיתנו באמרו "אוהב את הבריות", גם אם אין בזולת שום מעלה, אין בו כל תכונה או כשרון בולטים, ההיפך, הוא רק "בריה" של הקב"ה בעולמו, בכל זאת ולמרות זאת צריכה להיות כלפיו אהבה אמיתית ללא סייג. ממש ממש "כמוך".

♦

חסידים באו לרבם ושאלו: "כבוד הרב, מהם ראשי התיבות של בל"ק?"

השיב להם הרב: "ראשי התיבות הם ואהבת לרעך כמוך." אמרו החסידים תודה והלכו. כשיצאו, שאלו זה את זה: "מישהו הבין איך?"  - ואף אחד לא ידע.

למחרת אזרו אומץ וחזרו לרבם. "רבי יקר וקדוש, אולי תוכל להסביר לנו שוב מה ראשי התיבות של בל"ק?". האדמו"ר חזר ואמר: "ואהבת לרעך כמוך ". אחד החסידים אזר אומץ ואמר: "כבוד הרב, אבל זה לא מסתדר עם האותיות !!!"

האדמו"ר השיב: "כן, זה כן מסתדר. ב' הרי שווה ל-ו' כאשר ה-ב' אינה מודגשת, ל=לרעך, ק=כמוך, שכן, כף או קוף מה זה משנה זה הרי אותו צליל." אמרו החסידים תודה ויצאו.

בחוץ נעמדו ואמרו איש אל רעהו: "הכיצד רבנו אומר דברים שכאלה? מה, הוא לא יודע כללים בסיסיים בלשון?..."

אבל, עם האדמו"ר לא מתווכחים. צריך התבטלות...

אולם, אחד החסידים לא יכול היה לסבול את ההתבטלות המוחלטת של החסידים, נכנס לבדו לאדמו"ר מבלי שחבריו ישימו לב להיעדרו ואמר לאדמו"ר: "כבוד קדושת האדמו"ר, זה הרי לא מסתדר!"

פתח האדמו"ר ואמר: "בטח שלא מסתדר... מה חשבת ש"ואהבת לרעך כמוך" זה רק כשמסתדר? ואהבת לרעך כמוך זה גם כשלא מסתדר, גם כאשר מישהו אינו מקפיד במיוחד על שמירת תורה ומצוות, צריך לקיים כלפיו את "ואהבת לרעך כמוך", גם כשמישהו לא עובד את ה' כמו שאתה חושב שצריך לעבוד את ה', גם אם השני לא מספיק מנומס, לטעמך, גם אם הוא לא נעים, לא נקי, לא חכם, וכו' וכו'. גם אז צריך לקיים את מצוות ואהבת לרעך כמוך.

"לא רק כשזה מסתדר, אלא דווקא ובעיקר כשזה לא!"

(הסיפור מתוך אתר subscriptions@chabad.org)

שבת שלום

הרב ברוך וילהלם

בית חב"ד נהריה

יו"ר