קשיש פגש את ידידו הסב ברחובה של עיר, כשהוא נשען על מקל הליכה חדש ומרשים. היה זה מקל עץ מהגוני ומחוטב. ובראשו גולת כסף מבריקה ויפה.

"תתחדש" – איחל הקשיש, "ותלך תמיד בתום ובטח" – הוסיף ברכה נרגשת, תוך שהוא מתפעל מגולת הכסף המרשימה והמיוחדת.

-"אמן" – אמר הסב והתבונן באהבה במקלו, וזקנו הכסוף תאם להפליא את גולת הכסף שבראש המקל.

חלפו יומיים וביום השלישי, שוב פגש הקשיש את ידידו הסב, נשען על מקל ההליכה שלו. אולם בראות הקשיש את מקל ההליכה של הסב, והנה אין פני המקל כתמול שלשום, מקל עץ מהגוני ותו לא.

"איה גולת הכסף ?" – שאל הקשיש את הסב בתדהמה.

"קצצתי אותה", ענה הסב ביבושת...

♦

יעקב אבינו נאלץ להיות עשרים שנה בבית דודו, לבן הארמי, בתקופה זו התחתן עם בנות לבן  רחל ולאה. וזכה שנולדו לו שם אחד עשר ילדיו.

כשהחליט לעזוב את המקום עם משפחתו הרחבה, רדף אחריו לבן וניסה לעצור את ה'בריחה'. "וַיַּעַן לָבָן וַיֹּאמֶר אֶל-יַעֲקֹב, הַבָּנוֹת בְּנֹתַי וְהַבָּנִים בָּנַי...".

טענת לבן לחתנו יעקב לא הייתה רק במובן הפשוט. הוא לא רק הביע געגועים לנכדיו וביקש להמשך להשתעשע עמם. אלא היה בזה גם טענה כללית יותר, נגד ההתנהגות ה'דתית' של יעקב.

אתה יהודי זקן מהדור הישן, ביכולתך להתנהג כרצונך, ללמוד תורה יומם ולילה, אבל מה רצונך מהילדים ?! הצעירים הללו נולדו בעידן המודרני ותן להם 'לגדול' ו'להתפתח' לפי ההנחיות שלי. ללא זיקה לדור הקודם המיושן...

אמנם יעקב אבינו לא התפעל מטענתו של לבן. ובהחלט הצליח לחנך את צאצאיו בדרך הקדושה והטהורה. ושמר על חיבור ישיר לאבות: אברהם יצחק ויעקב. אולם טענתו של לבן ממשיכה להדהד וצריך להתמודד איתה לכל אורך הדרך.

♦

"מדוע קצצת גולת כסף יקרה ויפה כל כך ?" שאל הקשיש בכאב.

"היו אלו אילוצים וחוסר ברירה", ענה הסב, "המקל היה גבוה מדי" – הסביר תוך שהוא נאנח בהשלמה.

"יכולת, אם כן, לקצץ למטה בחלק התחתון של העץ" – פרט הקשיש על מצפונו של הסב.

"למטה ?! למטה לא הייתה בעיה", השיב הסב. "למטה הכל היה בסדר. כל הבעיה הייתה למעלה, החלק העליון הוא שהיה גבוה מדי"....

זו הגישה של 'לבן'. לקצץ את הראש, לנתק את הקשר לאברהם יצחק ויעקב ולהצהיר שהַבָּנוֹת בְּנֹתַי וְהַבָּנִים בָּנַי...

♦

כך נמשך הדבר כ 280 שנה עד שבא צאצא של לבן ונאלץ להודות על האמת. שחייבים לשמור על קשר אבות-בנים.

בפרשתנו מסופר על 'בלעם' שהיה גדול הנביאים של אומות העולם. בתלמוד (במסכת סנהדרין) מובא שבלעם היה מיוצאי חלציו של לבן הארמי. 

התורה מביאה בארוכה את נבואתו של בלעם שנאמרה בסגנון של משל. בין הדברים אמר: כִּי-מֵרֹאשׁ צֻרִים אֶרְאֶנּוּ, וּמִגְּבָעוֹת אֲשׁוּרֶנּוּ:  הֶן-עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן, וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב.

מבארים חז"ל את הנמשל, ואומרים: "צורים – אלו האבות. וגבעות – אלו האימהות". בלעם מביט על עם ישראל ורואה את החיבור לאבותיו. הוא מזהה שהכח להתנהג באופן שבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב, נובע מהשייכות הגלויה לצורים והגבעות.

בלעם מבטל את טענת סבו – לבן. ונאלץ להודות שעם ישראל מקבל את חוסנו האמתי, רק כשמתחבר לראש, דהיינו  לאבות ולאימהות.

גולת הכסף חייבת להשאר בראש המקל....

שבת שלום

הרב ברוך וילהלם

בית חב"ד נהריה

יו"ר