יהודי נכנס פעם לביתו של גוי וראה שם ... תפילין.

החליט היהודי שהוא חייב לקנות אותם ממנו, כדי להצילם מבזיון. ושאל את הגוי – בהתרגשות – מנין המה לך ?

הגוי שלא הבין מה מסתתר מאחורי השאלה (האם כוונתו לקנותם או שבעצם רוצה לברר מנין גנבם), השיב ברוסית: "יא סאם סאפאזשניק", כלומר, אני בעצמי סנדלר, ותפרתים בעצמי !....

נזכרתי בסיפור זה בעקבות דיון מרתק שהיה בשיעור השבועי בבית חב"ד.

♦

בשיעור למדנו את חלקה הראשון של פרשת השבוע, פרשת ראה, בה מדובר שמותר להקריב קרבנות רק בבית המקדש וכלשון הפסוק:

"כִּי אִם-אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר-יִבְחַר יְ-ה-וָה אֱ-לֹהֵיכֶם, מִכָּל-שִׁבְטֵיכֶם, לָשׂוּם אֶת-שְׁמוֹ, שָׁם--לְשִׁכְנוֹ תִדְרְשׁוּ, וּבָאתָ שָּׁמָּה וַהֲבֵאתֶם שָׁמָּה, עֹלֹתֵיכֶם וְזִבְחֵיכֶם, וְאֵת מַעְשְׂרֹתֵיכֶם, וְאֵת תְּרוּמַת יֶדְכֶם; וְנִדְרֵיכֶם, וְנִדְבֹתֵיכֶם, וּבְכֹרֹת בְּקַרְכֶם, וְצֹאנְכֶם".

אחד המשתתפים בשיעור נזעק ושאל בתמיהה:

האם כשיבנה בית המקדש  נחזור ונקריב בהמות על המזבח ?...

האין זו חזרה למשהו מיושן ופרימיטיבי ?... חזרה 2000 שנה לאחור, לעולם שאיננו רלוונטי יותר ?...

במקום התפתח דיון סוער ומרתק. בסופו של דבר הגענו כולנו לתובנה בסיסית: אין אפשרות וזה גם לא נכון להבין או להתייחס לפעולות שנעשו וייעשו בע"ה בקרוב בבית המקדש, לפי אמות המידה של 'עולם המושגים' העכשווי.

כיום אנו מתייחסים לשחיטת בהמה, כאמצעי בלבד, משהו טכני. פעולה המאפשרת לנו ליהנות מאכילת בשר.

ב'משקפיים העכשוויים' איננו מסוגלים להבין שאותה פעולה ממש, השחיטה עצמה, למשל, הנעשית כהלכתה בבית המקדש, מהווה ביטוי למשהו אלוקי ונעלה ביותר, והיא היא המקרבת בין ישראל לאביהם שבשמים, ויוצרת סוג של קשר שא"א ללמוד עליה ולרכוש אותה בשום קורס של "תקשורת בינאישית", אלא רק בדרך הנ"ל.

צריך לזכות לראות את הדברים כך, כדי שלא נהיה כמו הגוי, להבדיל,

שהתייחס לרצועות התפילין כיצירה של סנדלר...

כשנזכה בקרוב ממש לעבודת הקרבנות בבית המקדש, ברור שגם ההשקפה שלנו תתעלה ונהיה מסוגלים לראות ולחוות את הדברים בצורתם הנכונה.

♦

מעשה ביהודי פשוט שחי בארץ ישראל בגליל העליון, בזמן שבית המקדש היה קיים. ומסיבות שונות הוא לא עלה ולא ראה את בית המקדש. כך שלא היה לו שום מושג בתוכנו האלוקי של בית ה'.

כך חלפו ועברו שנים רבות, עד הגיעו לגיל שבעים !  ואז החליט שהוא נוסע לביהמ"ק ויהי מה. אי אפשר לדחות יותר את מצוות העלייה לרגל.

וכך הכין את מטלטליו ויצא לדרך ארוכה. אולם מאחר שלא הכיר את  הדרך, נאלץ לשאול פעמים רבות את העוברים ושבים – היכן הדרך המובילה לירושלים.

רבים לעגו על כך, היתכן שיהודי מבוגר לא מכיר את הדרך ? הוא לא היה מימיו בבית המקדש ? אך ככל שלעגו לו יותר כך גברה סקרנותו. בדמיונו הוא ראה מלאכים מעופפים בבית המקדש בקול שירת גן עדן.

אולם כשנעמדו רגליו בפתח בית המקדש הוכה בתדהמה - לא מלאכים ולא שירת גן עדן – אלא פעיות שוורים ופרות, עיזים וכבשים מכל עבר. והכוהנים עובדים בזריזות בשחיטת הבהמות... בהפשטת העור... ועוד.

הגיב הזקן בפליאה: "זה בית מקדש ? הרי זה פשוט – "בית מטבחיים"?...

וזה ממש מזכיר את האמירה "יא סאם סאפאזשניק"...

ככה זה כשלא זוכים להבין ולהרגיש...

♦

הבה נכין את עצמינו כבר היום. נלמד, נעמיק, כדי שנדע להתייחס בצורה נכונה לעבודת הקרבנות.

אסיים במשאלת לב כמוסה או גלויה של כל יהודי באשר הוא, בין אם הוא מודע לה ובין אם לא. והיא מופיעה בתפילת החגים:

אבינו מלכנו, גלה כבוד מלכותך עלינו מהרה...והביאנו לציון עירך ברינה, ולירושלים בית מקדשך בשמחת עולם, ושם נעשה לפניך את קרבנות חובותינו, תמידים כסדרם ומוספים כהלכתם.

שבת שלום ומבורך

הרב ברוך וילהלם

בית חב"ד נהריה

יו"ר