ברצוני לספר על דבר נפלא שלימדני אחד מחברי הקהילה.

לעיתים קרובות באים אנשים מהקהילה להתייעץ ו/או לדון בשאלות או סוגיות שונות שהם נתקלים בהם.

בשבוע שעבר התקשר אלי אחד המקורבים כדי לשתף אותי במצבו, כששמעתיו ראיתי מיד שמדובר בעניין שבאמת אין לי כ"כ היכולת לסייע. ובכל אופן ניסיתי לתת לו איזה עצה.

אומר לי המקורב: "האמת שלא באתי עתה לקבל עצה , אני פשוט רוצה שתקשיב לי..."

♦

 כולם יודעים שאברהם אבינו הוא סמל של "הכנסת אורחים".

בפרשתנו יש תיאור ארוך איך טרח והתעסק עם שלושת האורחים שהגיעו לבקרו "כחום היום".

כשנעמיק להתבונן נראה דבר תמוה,

כל ילד מכיר את הסיפור האמיתי,  שאותם 'אורחים' היו בעצם מלאכים ולא בני אדם, אם כך התברר שכל הטירחה והעמל בהכנת האוכל וכו' היה ממש לחינם...

וכי זוהי מצוות הכנסת אורחים ?

איך יתכן שדווקא מסיפור כזה שבעצם לא היה בו 'הכנסת אורחים' במובן הפשוט של המושג, למדים חז"ל עד כמה 'גדולה הכנסת אורחים' ?!

יש כאן איפוא, מבט חדש למשמעות של מצווה זו:

התורה רוצה ללמד אותנו מהי 'הכנסת אורחים' אמיתית:

להכניס אורחים אין משמעותו לתת לאורחים אוכל, גם זה נדרש, אולם לא זה העיקר,

להכניס אורחים פירושו לתת יחס אישי וכבוד לאורח. לפתוח לו את הבית  ובעיקר את הלב, להקדיש לו תשומת לב, לשבת ולשוחח עמו, ללמוד איתו,

להראות לו עד כמה הוא חשוב. כמה נעים ושמח להיות במחיצתו וכמה טוב שהוא בא בצל קורתינו.

לא תמיד אורח בא אל המארח רק כדי להשביע את רעבונו, פעמים רבות זה כדי לבלות שעה נעימה, לקבל קצת שמחה או עידוד בחברת ידיד, חבר או קרוב משפחה.

אברהם אבינו התעניין באמת באורחיו. זה שהם היו מלאכים אינו מפחית בעוצמת המצווה. אמנם האוכל לא היה דרוש עבורם, אבל אברהם מצידו נתן להם תשומת לב מלאה.

ומכך גם מובן דבר נוסף:

מצוות הכנסת אורחים אינה חייבת להתקיים דווקא בהכנסת אדם זר לתוך ביתנו, גם בפתיחת הלב והרגשות אל הזולת, באיחול בוקר טוב או שלום, או בחיוך לזולת, הננו מכניסי אורחים אל לבנו מעודדים ומחזקים את הזולת. 

כשפוגשים ברחוב יהודי שפניו נפולות והוא עצוב או חסר מצב-רוח, ואומרים לו "שלום" "בוקר טוב" וכדומה, ומוסיפים מילות עידוד אפילו קצרות, ורוחו של הזולת מתעודדת - בזאת מקיימים מצוות הכנסת אורחים למהדרין.

מה שחשוב, אם כן, הוא הצורה שמקבלים את האורחים.

כדברי רבי נתן בפירושו על מסכת אבות: "אם נתן אדם לחברו כל מתנות טובות שבעולם ופניו זעומות... מעלה עליו הכתוב כאילו לא נתן לו כלום, אבל המקבל את חברו בסבר פנים יפות, אפילו לא נתן לו כלום, מעלה עליו הכתוב כאילו נתן לו כל מתנות טובות שבעולם"

♦

תת-אלוף (במיל.) מנחם עיני היה ממפקדיו הבכירים של חיל-האוויר וראש פרוייקט ה"לביא

שלוש שנים וחצי היה בשבי המצרי ביחד עם ישראלים נוספים, בעיקר טייסים בחיל-האוויר. 

הוא סיפר פעם  כיצד הרבי מליובאוויטש אירח אותו בחדרו, ואיך שזה נתן לו נקודת מפנה בחייו:

"...בזמן ההמתנה להיכנס לרבי שמתי-לב שכל אחד נכנס לכמה רגעים ותיכף יוצא.

שאלתי את עצמי מה כבר אפשר לשוחח עם אדם במשך דקה או שתיים או שלוש. אך ראיתי שלכולם הבעת פנים אחרת כשהם יוצאים מהפגישה, והבנתי שלמרות שאלה פגישות קצרות מאוד, בכל-זאת נאמרים שם דברים מיוחדים... חשבתי שזה גם מה שיהיה אתי: אני אכנס, אגיד שלום ועוד משהו, ומה שאספיק אספיק ואז אצא.

כשנכנסתי לרבי, הרבי קם והורה לי לשבת... התיישבתי והתחלתי מיד לדבר.  ראיתי שהרבי מתעניין. הוא התעניין מאוד איך נפלתי בשבי ורצה לשמוע כל מה שעבר עלי בשבי.

הזמן עבר בלי שהרגשתי. אני מציץ בשעון ורואה שעברו כבר יותר מדקותיים ויותר משלוש דקות ומתחיל להבין שהרבי באמת מעוניין לשמוע אותי ובאמת מעודד אותי לספר לו את סיפור הנפילה בשבי ואיך אני חי אחרי השחרור מהשבי.

אני חושב שיש לכל אדם שנפגע חשק להדחיק מה שיותר מהפגיעה, וכאן אתה יושב עם יהודי שיודע לדובב אותך, ואתה מסוגל פתאום להחזיר את הזכרונות בלי להרגיש בכאב ובביזיון, אם בכלל היה כאן ביזיון. יש לו הקשבה מרפאת.

השאלות וההקשבה שלו מכניסות את הדברים הכי קשים לממד אחר. כשאתה מספר לו, הוא מביט אליך בהבנה, שמנחמת אותך על כל כאב.

הבנתי שהרבי פשוט החליט לרפא אותי מחוויות השבי. וכשהוא החליט, הוא עשה את זה בלי להגביל את עצמו בשום דבר. וזה אולי הדבר המרשים ביותר שנותר בי מהפגישה. אני מתכוון לשלמות הנפשית המוחלטת שבה הרבי קיבל אותי. כשהוא היה איתי, כל שנייה היתה פגישה נטו של 100 אחוז. לא 99 ולא 98 אלא 100. כל-כולו מולי בהתייחסות מוחלטת לכל מלה שאמרתי. זו היתה הפעם הראשונה שהבנתי שאפשר להתייחס לשני באופן מלא גם בשתיקה ובהקשבה".

♦

בשבת האחרונה זכיתי להתארח בשכונת קראון הייטס שבברוקלין. סמוך לחצר הרבי מליובאוויטש. ראיתי 'הכנסת אורחים' מהי.

אינני מדבר רק על המארח שלי, שקיבלני בסבר פנים יפות. אלא על תופעה רחבת היקף שתושבי השכונה עושים בטבעיות ובשמחה.

לדוגמה אחת מתוך אינסוף דוגמאות:

השבת התארחו במרכז חב"ד כ 1000 סטודנטים, מאוניברסיטאות שונות ברחבי ארצות הברית.

תושבי השכונה שמורגלים כל השנה ! בלי כל הגזמה בהכנסת אורחים פתחו את ביתם וליבם לסטודנטים אלו, היה מרגש לראות איך שהתקבלו בתשומת לב והתענינות מיוחדים. ונתנו להם אש"ל (=אכילה, שתיה ולינה) לכל השבת,

וזאת זמן קצר אחרי חודש ה"חגים" בו הם ארחו בביתם מאות ואלפי אורחים למשך חודש שלם

באו נפתח את הלב, זה בהשיג ידנו (וגם לא עולה כסף !)

שבת שלום

הרב ברוך וילהלם

בית חב"ד נהריה

יו"ר