מי אתה אני יודע ! אבל, מי אני ?

שלומיאלי הי' אדם 'קצת' מבולבל, לא תמיד הצליח למצוא את חפציו ובגדיו. ואפילו את 'עצמו' הצליח לזהות רק לפי צבע בגדיו השונים.

הבעיה הגדולה הייתה בהיותו בבית המרחץ השכונתי. שם הי' לגמרי 'מאבד' את הראש. שהרי ללא לבושיו איך יצליח לזהות את עצמו בין שאר הרוחצים ?...

עד שמצא פתרון מבריק. הוא קשר לאצבעו חוט אדום, ומאז היה לו סימן היכר לזהות את עצמו גם במרחץ.

ויהי היום, בהיותו בבית המרחץ נפל ממנו החוט... ולמזלו אחד האנשים שמצא את החוט, קשר אותו לעצמו.

כששלומיאלי הבחין באותו אדם, יצא מבולבל לגמרי...

ופנה לבעל החוט ואמר:

מי אתה אני יודע !... אבל, ריבונו של עולם, מי אני ?....

 

אברהם אבינו קיבל הוראה מהקדוש ברוך הוא: לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ. המשמעות הפשוטה בציווי זה, שאברהם יצא מארצו, מחרן, ויתקדם אל הארץ המובטחת.

רבי משה אלשיך, המכונה 'האלשיך הקדוש' (חי בצפת לפני למעלה מ 400 שנה) מתייחס בפירושו על התורה לסגנון הציווי לֶךְ-לְךָ.  ושואל על כפל הלשון, כי הרי היה מספיק לכתוב לֶךְ מֵאַרְצְךָ ?

האלשיך הקדוש יורד לעומק הנפלא של הדברים והוא מסביר, שאכן מסתתרת כאן אמירה נוספת ומשמעותית, לֶךְ-לְךָ'לך לעצמך !' דהיינו, תגלה את מהותך הפנימי, את הכוחות האדירים שניחנת בהם. כי על ידם תוכל להתקדם ולהצליח במשימות שקיבלת. וזהו לא ציווי עתיק יומין שנאמר לאברהם אבינו לפני אלפי שנים, זהו ציווי אישי לכל אחד ואחת, זוהי קריאה של הקב"ה 'לך לעצמך !'.

אצל אברהם אבינו, הצורך בגילוי הפוטנציאל שלו הי' ראשית כלפי עצמו. הצעד הראשון הוא, שבעצמו יכיר את כוחו. לאחר מכן חשוב שגם הסביבה תכיר במעלותיו. כך יעריכו אותו יותר והשפעתו הרוחנית עליהם תגדל.

כפי שמובא במדרש משל מצלוחית של בושם, שכל זמן שמונחת בקרן זוית, אין ריחה נודף. ורק כאשר מטלטלים אותה ריחה נודף. כך כשאברהם יטלטל את עצמו ממקום למקום, יגדל שמו בעולם.

החיים מלאים בניסיונות בכל התחומים. אדם בטבעו נוטה ''לכופף את הראש" ולהיכנע ללחצי היום יום, וכשאדם נחלש מוראלית, אינו מסוגל להתמודד ולהתגבר. ולכן נחוץ מאוד שאדם ידע 'מי הוא' באמת.

כאשר אברהם אבינו יצא מארצו ומולדתו אל הבלתי נודע, "המתינו" לו כמה ניסיונות לא פשוטים בדרך. (התחיל רעב כבד. המצרים חטפו את אשתו. הוא נגרר למלחמה קשה להציל את לוט וכו').

אבל הוא ידע איזה עוצמה פנימית יש לו. שהרי נאמר לו לֶךְ-לְךָ – ראשית תגלה את עצמך... ולכן הוא לא נפל משום קושי. להיפך, הוא יצא חזק ומחושל. כנאמר: וְאַבְרָם, כָּבֵד מְאֹד, בַּמִּקְנֶה, בַּכֶּסֶף וּבַזָּהָב.

זוהי עוצמה אדירה שהיא בהישג ידינו, אם נקיים את הציווי האלוקי לֶךְ-לְךָ. נגלה את האמת שלנו ! יהיה לנו הכוח לא להגרר אחרי מחשבות תבוסתניות של היצר הרע.

כפי שמובא גם בספר "היום יום":

כשם שאדם צריך לדעת חסרונותיו כך גם עליו לדעת את מעלותיו. כל אחד מבני ישראל, בין איש ובין אשה, יש בו די כח מוסרי ורוחני להשפיע להעמיד את מכיריו ומיועדיו בקרן אורה.

 

מר חיים יוסף גרוסמן התגורר בשנות ה – 80 בקורקאו שבאיים הקריביים. באותה תקופה הוא התמודד בבעיה חינוכית קשה. באותו אי הי' רק בית ספר פרוטסטנטי, ובנו אלי לא רצה בשום אופן להישאר בבית ספר זה. והדבר גרם לבעיות בחברה.

האבא המודאג לא ידע מה לעשות.

לילה אחד הוא חולם שסבתו אומרת לו שבכל פעם שיהיה בצרה, הרבי מליובאוויטש יוכל לעזור לו. למחרת הוא הלך לבית הכנסת ושפך את ליבו לפני הקדוש ברוך הוא – מול ארון הקודש.

בדיוק באותם ימים קיבל הרב משה שי' קוטלרסקי (כיום הוא סיו"ר המרכז לעניני חינוך) הוראה מהרבי לנסוע מיד לאי קורקאו. הרב משה יצא לדרך ללא שבאמת ידע מה עליו לעשות שם באי. התחנה הראשונה שלו הייתה בבית הכנסת, שם קיווה לפגוש יהודים.

בתזמון מופלא נפגש ר' משה באותו יום עם מר חיים יוסף גרוסמן בפתח בית הכנסת.

כמובן שהפתרון ל"בעיה" החינוכית נפתרה. הרב קוטלרסקי הזמין את הנער אלי גרוסמן להשתתף בקייטנת 'גן ישראל' בארצות הברית, ובהמשך סידר לו לימודים בתיכון – ישיבה.

האב המאושר כתב מכתב תודה לרבי מליובאוויטש וחתם את מכתבו כ"יהודי קטן מקורקאו".

במענה למכתבו כותב לו הרבי:

"... עליי לחלוק על הכינוי שכינית את עצמך "יהודי קטן מקורקאו". הרי אין כל צורך להדגיש בפניך באריכות כי כל יהודי, איש או אשה, יש לו נפש אלוקית המהווה חלק אלוקה ממעל כפי שמוסבר בתניא, החל בפרק השני, לפיכך לא קיים דבר כזה "יהודי קטן", וליהודי אסור אף פעם לזלזל בפוטנציאל העצום שלו".

 

שבת שלום

הרב ברוך וילהלם

בית חב"ד נהריה

יו"ר



<< הקודםלרשימה המלאההבא >>