יעקב אבינו יוצא מבית אביו שבארץ ישראל, בדרכו לחרן לבית לבן הארמי.

במהלך עשרים השנים שהיה אצל לבן, עבד יעקב בנאמנות ובכל כוחו כרועה צאן. וכפי שאמר לו:

"זֶה עֶשְׂרִים שָׁנָה אָנֹכִי עִמָּךְ... וַתִּדַּד שְׁנָתִי, מֵעֵינָי".

בתחילת המסע, טרם עזיבתו את ארץ ישראל עושה יעקב אבינו פעולה תמוהה למדי, אבל באמצעותה הוא מעביר לנו מסר עוצמתי מאוד.

יעקב אבינו מדריך כאן את בניו – דהיינו: אותנו,  מהי ההגנה הרוחנית הטובה ביותר לשמור על אדם בכל מצב, גם כשנאלץ לשהות שנים רבות "בבית לבן הארמי".

התורה מתארת שיעקיב בהגיעו לבית-אל הוא מתכונן ללינת הלילה.

איך הוא הכין את עצמו ?

הוא לקח אבנים והקיף בהן את ראשו. מבואר במפרשי התורה שהמטרה הייתה - להגן עליו מפני חיות רעות.

וזוהי התמיהה הגדולה,

אם יעקב, אכן פוחד ממזיקים, היה עליו להגן על כל גופו, ואם אינו פוחד, אז מדוע הקיף אבנים סביב הראש בלבד ? (או הכל או לא כלום !)

♦

החסיד הרב חיים משה אלפרוביץ ז"ל (נפטר לפני כ-40 שנה) היה שקדן מופלא בלימוד, ובמיוחד הצטיין באמירת פסוקי תורה בעל פה בכל שעות היממה.

על מצבתו שבבית העלמין בבני ברק, נחקק משפט ייחודי המבטא את אישיותו:   "היה זהיר במחשבה דיבור ומעשה כל ימי חייו".

נכדו מספר:

סבי הגיע לארץ, והתיישב בירושלים.

כשרבני העיר הבחינו ביראת השמים שלו מינו אותו מיד ל'שוחט'. (= מקצוע שדורש הרבה נאמנות ויראת שמים), אך כשהתברר לו שרבים מתושבי העיר באים רק אליו וזה ממעיט מפרנסתו של השוחט הוותיק. פרש מיד ממלאכתו וחיפש מקור פרנסה חדש.

הוא ניגש ל'לשכת העבודה' של ההסתדרות וביקש עבודה כלשהי שיוכל לפרנס את בני ביתו. וכך נהפך ה'שוחט' לפועל בנין.

בכל בנין שנבנה אז בירושלים, היה לר' חיים משה חלק. הוא היה "מגיש"' כלומר אותו "פועל שחור" המגיש לבנאי המומחה לבנים וטיט.

כל הפועלים הכירו את "אדון משה" שבעת עבודתו אינו מדבר עם איש כדי לא לגזול חלילה מזמן העבודה. הוא התמסר לעבודה באופן מוחלט. גם מנהל העבודה נמנה עם מעריציו וביקש, ואף הפציר בר' חיים משה שיסכים לעבור קורס טפסנות כדי שיוכל להרוויח פי שניים. אך ר' חיים משה מיאן.

והסביר:

"שמעתי מהרבי שבתהילים כתוב 'יגיע כפיך כי תאכל' – ולא כתוב "יגיע ראשך" -  היגיעה צריכה להיות רק  ב'כפיך' ולא יגיעת ראשך. כשאני 'מגיש', אין לי צורך להשקיע ראשי בעבודה. הוא, ראשי, פנוי לחזור משניות, תניא או תהילים בעל-פה.

אבל אם אצטרך להיות 'טפסן', הראש יהיה עסוק בבניה מדויקת של תבניות יציקה לבטון, או בהטלה מדויקת של חוט האנך, ואז לא אוכל לחזור במחשבתי על דברי התורה".

♦

יעקב אבינו ידע היטיב לקראת מה הוא הולך. הוא היה מודע להתנהגותו של לבן הארמי והוא גם לקח בחשבון אפשרות של מפגש עם "חיות רעות" גם בדרך...  ולכן הוא שם הגנה רצינית סביב ראשו, ששום דבר לא 'יפיל' אותו.

הוא באמת רצה להגן על הראש.

ההגנה הכי בטוחה היא באמצעות 'אבנים' !

מדוע ? מה מסמלים 'אבנים' ?

כשאדם מבסס את תכנית חייו רק על הבנתו או נטיית ליבו, אין ערובה בטוחה שאכן תמיד יכווין לאמת. אולם אם יסוד החיים הוא 'קבלת עול מלכות שמים'. להצמד לגמרי להוראות הבורא בתורתו - בפשטות, בעקביות וללא התחכמויות.  ממש כמו 'אבן' המייצג את סוג הדומם. אזי הצלחתו מובטחת.

♦

בספרי הקבלה נמשלו 'אותיות' ל'אבנים'.

אמירת אותיות מתוך ספר תהילים, ששה סדרי משנה או ספר ה'תניא', גם ללא הבנת התוכן. יוצרים חומת 'אבנים' גדולה המגינה על האדם.

"אלו ידעתם - אמר אדמו"ר ה'צמח צדק' - כוחם של פסוקי תהלים ופעולתם בשמי רום, הייתם אומרים אותם בכל עת.

תדעו שמזמורי תהלים שוברים כל המחיצות, ועולים בעילוי אחר עילוי בלי שום הפרעה, ומשתטחים לפני אדון עולמים ופועלים פעולתם בחסד וברחמים".

שבת שלום

הרב ברוך וילהלם

בית חב"ד נהריה

יו"ר