אהבה מיוחדת לילד "מיוחד" !
באחד הימים של שנת תש"ג (1943) כשיצא 'הרמ"ש' מדירתו של חמיו, הרבי הקודם. הוא פנה לתלמיד דוד איידלמן (שלימים היה אחד השלוחים הראשונים שיצא לספרינגפילד, מסצ'וסטס), ולחברו התלמיד צבי פוגלמן (שלימים היה שליח ראשי בווצ'סטר, מסצ'וסטס), היו אלו שני בחורי ישיבה שעמדו בדרכו, ושאלם אם הם רוצים לשמוע 'אמרה חדשה' ששמע זה עתה מהרבי, כמובן שהם ענו בחיוב ובהתלהבות.
וכך סיפר להם,
לפעמים נכנסים לבית מדרשו של הרבי אנשים שאינם שומרי תורה ומצוות, ואני כמובן מתייחס אליהם בחביבות גדולה ומקרבם. אולם נמצאים כאן כמה חסידים מבוגרים שדעתם לא נוחה מכך, ובאים אלי בטענה שהתייחסותי החביבה יכולה להתפרש כהסכמה ו'נתינת הכשר' להתנהגותם, הם סבורים שעלי לשנות את התנהגותי, ולתת להם מוסר ולהתייחס אליהם בקשיחות. ולכן, המשיך 'הרמ"ש' בדבריו, החלטתי לספר לרבי את הדיון ולשמוע ממנו מהי אכן הדרך הנכונה לנהוג כלפי אותם אנשים.
וזה מה ששמעתי זה עתה מהרבי,
כשהורים זוכים ונולד להם ילד, הם אוהבים אותו בכל לבם, ממש בלי גבול. עד שנראה שאין בלבם מקום לאהבה נוספת. זהו טבע אנושי שקבע הקב"ה. וכשזוכים אותם הורים וה' מברכם בילד נוסף, גם אותו הם אוהבים ללא גבול...וכן הלאה. ואם, לא עלינו, נולד להם ילד "מיוחד", יש לו חסר או נכות מסוימת, רואים שתשומת הלב, הרגישות והאהבה של ההורים לילד זה, גוברת שבעתיים.
המשיך הרבי ואמר, גם הקב"ה אוהב כל יהודי, אהבה ללא גבול כאהבת אב לבנו. וכאשר קורה שיש יהודי ש'חסר' אצלו משהו... יש לו 'נכות רוחנית' בזרוע שמאל כי הוא אינו מניח תפילין, או שהמוח שלו ריק מלימוד תורה וכדומה. ברור שלילד "מיוחד" כזה יש לקב"ה אהבה, תשומת לב ודאגה מיוחדת והוא יעשה הכל כדי להחזירו למוטב.
סיים הרבי הריי"ץ ואמר לחתנו 'הרמ"ש': "ואתה תנהג כמו הקדוש ברוך הוא".
