בעודי עוסק בטיפול ב'חובות' נוספים... עצרה הרכבת בתחנה וחלק מהנוסעים עמדו לרדת. תוך כדי ההמולה ניגש אלי אחד היהודים שישב במשך הנסיעה בספסל הסמוך, ובדרכו החוצה הוא נותן לי פתק מקופל.

בשלב ראשון נדמה היה לי שזה עוד אחד מהפתקים שמפזר בד"כ ברכבת אחד הנזקקים, המבקש עזרה... אולם כשפתחתי את הפתק צפתה לי הפתעה מרגשת מאוד. נשארתי המום ממה שראיתי,

היה כתוב שם: "תיצור איתי קשר, ואעשה העברה של 1000 ₪ לקראת החג. (שמעתי את השיחה)" הוא חתם את שמו וצירף מספר טלפון.

מובן שיצרתי אתו קשר הוא ביקש פרטים טכניים, ואכן העביר מידית את הכסף לחשבון הבנק של הנמען.

הר' שניאור זלמן יפה, היה עסקן חסידי בעל רגש חם. שזכה לקרובים רבים ונדירים מהרבי. הוא מצדו, השתדל תמיד לגרום לרבי לשמוח ולחייך,

הוא היה נוהג לדווח על פעולותיו באופן עקבי, וניצל כל הזדמנות  לגרום לרבי רוב נחת.

לפחות פעמיים בשנה, הי' ר' זלמן מגיע מאנגליה לניו יורק, להיות אצל הרבי. ונהג לתעד את ביקוריו באופן פרטני, יומניו האישיים מתייחדים ב'לחלוחית' חסידית יוצאת דופן.

סיפר לי נכדו, השליח הר' יוסף שי' לו, שזכה להיות עם סבו אצל הרבי ביחידות אחרי שמחת תורה של שנת תשמ"ב (1982). בין הדברים ביקש ר' זלמן שהרבי יברך אותו באותם ברכות כמו בשנה שעברה.

הגיב לו הרבי,

הרי אתה איש עסקים !

ידוע שבעלי עסקים תמיד רוצים לצמוח. כשעושים מאזן – חשבון נפש – בסוף שנה, צריכה להיות שאיפה שהשנה הבאה תהיה הרבה יותר טובה מקודמתה.

אתה צריך לבקש ברכה כמו איש עסקים !...

המשפיע הרב מענדל פוטערפאס ז"ל, הי' מספר על שלשה צדיקים, שהיו מצוינים, באופן בולט, ב''אהבת ישראל''. ובכל זאת הי' הבדל עצום בגישה האישית של כל אחד ואחד.

א)    הרב הקדוש רבי זושא מאניפולי, אהב בתכלית כל יהודי. ואם אותו יהודי התנהג שלא כראוי, הרי רבי זושא 'לא ראה' זאת. הוא פשוט לא היה מסוגל לראות רע על יהודי !

ב)    הרב הקדוש רבי לוי יצחק מברדיטשוב, היה רגיל תמיד ללמד זכות על כל אחד. אם בכל זאת הי' רואה דבר בלתי רצוי על יהודי, הי' מוצא מיד דרך להיות מליץ טוב וללמד עליו זכות. כך שאהבתו לאותו יהודי הייתה תמיד מלאה ושלימה.

ג)     ואילו מורנו הבעל-שם-טוב הקדוש, אהב כל יהודי למרות שהוא ראה אותו בדיוק כמו שהוא... אם היו בו חסרונות, הרי שהבעש"ט ראה אותם. אך אצלו התגלתה אהבה עצומה לכל יהודי, "כמוך" ממש ! בדיוק כמו שאדם אוהב את עצמו, כמו שהוא, למרות חסרונותיו, כך אהב הבעש"ט כל יהודי.

מסופר על אדם שאחרי שנכשל בחטא חמור חיפש דרך לתקן את העוול. ומצא לנכון לגשת לרב העיר שהיה מפורסם בלמדנות ופקחות, כדי לבקש ממנו דרך 'תשובה'.

מאחר שהתבייש לגשת לבד, צירף אליו אחד מידידיו.

כשהרב סיים לשמוע את דבריו, פנה לידיד שהתלווה בשאלה: 'ומה אתך ?' ענה הידיד: 'נכון שאיני מושלם, יש לי פה ושם מעידות, אבל ברור שלא נכשלתי בדבר כה חמור'.

עתה פנה הרב לשני החברים ואמר –

לפני שאתייחס למטרה לשמה באתם לכאן, ברצוני לתת לכם משימה.

בבקשה צאו שניכם לחצר האחורית. מהראשון ביקש הרב שיביא את האבן הכי גדולה שנמצאת בחצר. ומהידיד שהתלווה ביקש שיאסוף את כל האבנים הקטנות.

כעבור דקות ספורות חזר הראשון כשהוא גורר אחריו אבן ענקית במאמצים רבים. וכשעבר זמן די ממושך חזר החבר עם שק מלא באבנים קטנות.

עכשיו פנה הרב ואמר –

צאו בבקשה שוב לחצר. וכל אחד יחזיר כל אבן בדיוק למקום שמשם נלקחה...

הראשון, כמובן התייגע והזיע אך סיים את המשימה מיד, שהרי אבן אחת קל לזכור את מיקומה. אולם השני עמד מיואש עם השק וטען שהדבר בלתי אפשרי...

חזר היהודי לכפר והמשיך במכירת היי"ש. לעת ערב, התיישב לנוח קצת. והנה התיישבו לידו שני שיכורים, כוסית וודקה בידם והם משוחחים ביניהם.

בהתאם להדרכה שקיבל מהבעש"ט, שיש לנצל את מה ששומעים לעבודת ה', הטה אוזן להקשיב לדבריהם.

וכך התנהלה השיחה ביניהם:

-         אתה יודע, איוואן, לפעמים קורים דברים מוזרים שאיני מסוגל להבין אותם. אספר לך מה קרה:  ליד ביתי גר איש אחד, עני מרוד, אין לו כלום בבית. כל רכושו הוא רק כרית אחת קטנה ללילה. אמש בא גובה המס מטעם המלך, וכשלא מצא אצלו מאומה, החרים את הכרית והלך לדרכו.   אינני מסוגל להבין, וכי המלך זקוק לכרית הזאת ?

-         אכן, רואה אני שאינך מבין כלום. האם חושב אתה שגובה המס לקח את הכרית עבור המלך ? וכי המלך זקוק לזה ? אלא כוונת הדברים היתה שצריך תמיד לזכור שיש מלך.

מי שמשלם מיסים כחוק, זוכר היטיב את המלך. אבל זה שלא משלם כלום, אם לא יקחו ממנו את הכרית האחרונה, עלול הוא לשכוח, חלילה, את המלך, ודבר זה אסור שיקרה, אסור לשכוח את המלך !

ראובן ושמעון נפגשו בקצה העיירה בערב ראש השנה.

שמעון הבחין באבן המונחת בידי חברו, ופנה אליו בשאלה: "לאן פניך מועדות ?"  הסביר ראובן שכך הוא נוהג בכל ערב ראש השנה לקחת אבן ולהעמידה מחוץ לעיר ולרשום עליה את האותיות "פ.נ."

דהיינו: פה נקברה השנה שעברה....

עתה פנה ראובן ושואל גם הוא את חברו "ולאן פניך מועדות ?"

הסביר שמעון שגם הוא נוהג בכל ערב ראש השנה לצאת מחוץ לעיר ולקחת את אותה אבן עם הכיתוב "פ.נ." ולהעמיד אותה כאבן יסוד לשנה החדשה.

דהיינו: פה נבנה את השנה הבאה עלינו לטובה....

אם יהיה הרס או בנין זה תלוי רק בנו !