בשבוע האחרון זכיתי לחוויה מרוממת במיוחד, הייתה לי הזדמנות נפלאה להתוועד יחד עם 'משפחתי' הרחבה מאוד, אלפי השלוחים של הרבי, הפזורים בכל קצווי תבל,

הבוקר, נשאלתי על ידי חבר בקהילה, אם אני מכיר את כל השלוחים... האמת, שבכינוסי השלוחים שהתקיימו לפני שני עשורים, יכולתי לומר שאני מכיר כמעט את כולם, אולם כיום שיש ב"ה כל כך הרבה שלוחים, ורבים מהם דור שני של שלוחים. אברכים צעירים, שבמסירות נפש עזבו משפחתם החמה, ובחרו לגור ב"חור" נידח, אכן בלתי אפשרי  שאכיר את כולם. כדי לזהותם, נדרשתי להתעניין מי אבא שלהם...

בימי הכינוס שמענו מהשלוחים סיפורים רבים על אימפריה ענקית שהצליחו להקים במקום שליחותם, ויש אחרים שעבודתם בשליחות מתבטאת בצורה שונה, קשר אישי ורצוף עם אנשי הקהילה, ללא מוסדות ומבני ציבור, אלא פשוט להיות שם בשבילם. יש שלוחים רבים, ומגוון דרכי פעולה, אך הצד השווה בין כולם הוא השמחה והאושר בזכות הנפלאה הזו להיות שלוחים של הרבי.

ברצוני לשתף סיפור (אחד מני רבים), שסיפר לי שליח בימי הכינוס. שהסביר לי את מקורה של שמחה זו.

ידידי הרב יהודה בער וועג יצא לפני 32 שנה בשליחות הרבי לאוקלהומה (Oklahoma) שבדרום ארצות הברית. כשהגיע למקום השליחות הוא זכה ל'קבלת פנים' צוננת למדי, בלשון המעטה. היו לו קשיים רבים, הפרעות, מניעות ועיכובים כמעט בכל פעולה יהודית שניסה לעשות. בעיקר מצד אנשי המקום.

לפני 60 שנה נשלח השליח הרב יצחק דוד גרונר ז"ל על ידי הרבי לאוסטרליה. הרב גרונר היה אישיות מיוחדת ויוצאת דופן. באוסטרליה הוא הצליח להקים מעצמה של מוסדות ומערך של פעילות ענפה. בנוסף לזה הוא גם קיבל מהרבי במשך השנים, שליחויות שונות שהיו כרוכות בנסיעה למקומות רחוקים במזרח.

שליחויות אלו לא היו קלות לביצוע, ולעיתים אף היו מלוות בקשיים וסיכונים לא מעטים. היו אלו אזורים שהדרכים בהם משובשות ומזג אויר משתנה בקיצוניות. ובנוסף לזה גם מצב בריאותו לא היה תקין כ"כ. כאמור, המשימה לא הייתה פשוטה.

היה זה בחודש חשון בשנת תש"מ (1980), הרב יצחק דוד גרונר היה אצל הרבי ב'יחידות', בו דיבר איתו הרבי בנושאים כלליים שונים, בהזדמנות זו שוב ביקש ממנו הרבי לנסוע לתאילנד – בנגקוק, ולעוד מקומות הנידחים במזרח ולהדפיס תניא בכל מקום שעדיין לא הודפס בעבר.  באופן טבעי היה לו קשה לקבל בשמחה משימה לא פשוטה זו, והדבר היה ניכר על תווי פניו...

ואז פנה אליו הרבי בשאלה: 'אם אני אסע אתך ברוחניות זה יוסיף בבריאותך  ?...' והרבי סיים ואמר "בגשמיות איני יכול, אבל ברוחניות אני נוסע איתך !".

אדם מסודר להפליא תכנן טיסה לארצות הברית. ומאחר שמאוד רצה לשבת בעת הטיסה במושב הנמצא במעבר,  הוא דאג 4 חודשים לפני מועד הטיסה לוודא בחברת התעופה שיהיה לו מקום מתאים, ואכן הוא קיבל מושב בשורה 37 C במעבר. והובטח לו שמקומו המיועד שמור.

חודשיים לפני הטיסה, הוא שוב דיבר עם חברת התעופה, ודאג לוודא שלא החליפו לו את המקום המובטח. וכך גם ביום הטיסה דיבר עמם מספר פעמים. וכמובן, מקומו המיוחד והשמור הובטח לו.

כשמיודעינו הגיע לארצות הברית, ונפגש עם מקבלי פניו, הוא היה כולו זועף וכועס. לשאלת ידידיו מה קרה ? הוא סיפר להם עד כמה הוא טרח לוודא שיהיה לו מקום במעבר בעת הטיסה, ובפועל הוא קיבל מושב בשורה 37 B שזה באמצע ולא במושב C  כפי שהובטח ...

 אמר לו אחד הידידים: אם זה היה לך כל כך חשוב, מדוע לא ניסית להחליף מושב עם שכנך ?

ענה מיודעינו: וכי עולה בדעתך שלא חשבתי על זה ? וודאי שרציתי להחליף ! אבל הבעיה הייתה שלא ישב שם אף אחד, ולא היה לי ממי לבקש....

אחרי אחת השיחות הארוכות אתו, כשמבחינתי "כלו כל הקיצים", הצעתי לו שבנסיעתו הקרובה לארצות הברית, יעבור לקבל עצה וברכה מהרבי מליובאוויטש,

הסדר באותם שנים הי' שבימי ראשון נהג הרבי לעמוד בפתח חדרו שעות רבות, באותם שעות עברו אלפי יהודים וקיבלו ברכה, עצה או דברי עידוד. הרבי אף העניק לכל אחד ואחת דולר לתת לצדקה.

אותו בחור עבר ליד הרבי באחד מימי ראשון, הוא התעכב ליד הרבי זמן קצר ביותר. אך חזר לבלגיה כשהוא מרוגש כולו, עם החלטה ברורה לנתק קשר עם הנוכרייה.

הוא אמנם לא ידע לחזור בדיוק את המילים שהרבי אמר לו אך את תוכן ורוח הדברים שהרגיש הוא בהחלט זכר:

"כל ניסיון שהקדוש ברוך הוא מביא לאדם הוא בעצם סולם. דרכו יכול האדם לטפס ולהתקדם קדימה, אם הקב"ה נתן לך ניסיון קשה כל כך - יש לקנא בך, כי זה אומר שהוא מאמין בך !  וגם נתן לך את הסולם להתעלות באמצעותו. ואתה תהיה מסוגל להתמודד עם הניסיון..."

"... יושב לו בחור ולומד בישיבה. הוא מגיע לפרקו ונושא אשה. כעבור זמן, נולד גם תינוק לבני הזוג, והנה, כשנה לאחר נישואיו נקרא הבחור על ידי מזכירו של הרבי לפגישה. הבחור חש, הנה עומדים להציע לו שליחות.

ואכן, הוא מגיע לפגישה, והמזכיר אומר לו: "שמע נא בעיירה.... יש כמה מאות משפחות יהודיות. משפחות אלה הולכות ומתבוללות. אם נשב בחיבוק ידים ולא נעשה מאומה – תאבדנה משפחות אלה ליהדות תוך זמן קצר. הן פשוט תעלמנה, פיזית, בין הגויים. לכן קח את אשתך ואת בנך, סע ל... והתחל לפעול. תקופת השליחות ? הרי אתה יודע בעצמך: עד ביאת המשיח. זהו".

זהו ? רגע אחד. היכן נמצאת עיירה... ? איך מגיעים לשם ? האם יש שם בית כנסת ? לא. מקווה טהרה ? לא. תלמוד תורה ? בוודאי שלא. כיצד משיגים שם מזון כשר ? יש לנסוע מרחק של 300 ק"מ לעיר הבירה. שם, לעיתים, אפשר להשיג מזון כשר.

"זהו בדיוק תפקידך" מסביר לו המזכיר, "עליך להקים ב... "בית חב"ד" אשר בו יהיה בית כנסת ותלמוד תורה ומקווה טהרה ומזון כשר. עליך לדאוג לכך שהיהודים יתחילו להתפלל ולהניח תפילין. שילדיהם ילמדו אלף-בית. אך העיקר שיהיה להם בית, שבו יחושו, אולי לראשונה בחייהם, את החמימות של אהבת ישראל. זה יעורר בהם את הניצוץ היהודי. זוהי המשימה המוטלת עליך".