המייל השבועי


כי היא מקור הברכה...

הרב שלום בער גורדון היה משלוחי הרבי לניו ג'רזי. את פעילותו הציבורית החל עוד בשנת תש"ב (1942), הוא הצליח מאוד בפעילות בקרב הנוער ואף הקים שם ישיבה. ולאחר מכן התמנה לרב קהילת 'אהבת ציון' במייפלווד.

בערך בשנת תשי"ז (1957), פנו זוג מקהילת 'אהבת ציון' לרבם הרב גורדון, וביקשו ברכה שבתם הבוגרת תמצא בקרוב את בן זוגה, הרב הציע להם לנסוע לניו יורק ולקבל ברכה מהרבי. היה זה בשנים הראשונות לנשיאותו של הרבי.

את המושג 'ברכת צדיק' הם הכירו עוד מתקופת היותם בפולין, שם היו כמה פעמים אצל אדמו"רים וצדיקים, וידעו שלברכה של צדיק יש כוח עצום, ויש גם כיסוי. ולכן הם הזדרזו לנסוע לניו יורק כדי להיפגש עם הרבי, או כפי שזה נקרא בפי החסידים להתקבל ל"יחידות".

ואכן, בחדר של הרבי הם סיפרו אודות בתם הבוגרת, וביקשו ברכה מפורשת לשידוך בקרוב. הרבי התעניין מה הם עושים לפרנסתם, וביקש מהם לשמור על קדושת השבת ולסגור ביום זה את העסק.

הם אמרו לרבי, שבמצבם הנוכחי, כשהבת גרה בביתם, והוצאות המחיה כבדות, הם אינם יכולים לסגור את העסק בשבתות, אך הבטיחו שאחרי שהבת תתחתן הם יפסיקו לעבוד בשבתות. ענה להם הרבי, 'מי אומר שהקב"ה רוצה שקודם הבת תשתדך ואז תשמרו שבת, אולי הקב"ה רוצה שקודם תשמרו את השבת ואז הבת תשתדך'...




רגישות מופלאה !

שמעתי מידידי שליח הרבי לבלגיה ר' שבתי שי' סלבטיצקי שי':

בקיץ של שנת ה'תשל"ה (1975), הייתי תלמיד בישיבת 'תומכי תמימים' שבכפר חב"ד. וכשהגעתי לגיל השידוכים, הציעו לי להיפגש עם בתו של הרב שמואל זילברשטיין מבלגיה.

הבחורה הגיעה לארץ, ואחרי שנפגשנו מספר פעמים החלטנו לבנות יחד בית בישראל. אולם ידוע שחסידים לא סוגרים שידוך גם אם ההצעה נראית הכי מתאימה, עד שמקבלים הסכמה וברכה מפורשת מהרבי.

ואכן, כל אחד מאתנו, בנפרד, כתב לרבי אודות השידוך, וביקשנו הסכמה וברכה.

עברו כמה ימים, ולמחרת ל"ג בעומר התקשר חמי הרב שמואל לאבי ואיחל בשמחה מזל טוב על סגירת השידוך. הוא סיפר שאמש הם קיבלו מענה חיובי מהרבי על ההצעה: "נכון השידוך במאוד מאוד ושיהיה בשעה טובה ומוצלחת".

אבי הגיב באיפוק, ואחר שדיבר איתי על כך, הוא אמר למחותן ר' שמואל, שמאחר שהבחור עדיין לא קיבל מהרבי מענה, לכן צריך להמתין ואי אפשר לסגור השידוך.

חיכינו עוד כמה ימים, וכשהתשובה בוששה מלהגיע, התקשר אבי למזכירות של הרבי כדי לוודא שמכתבנו אכן הגיע לרבי. כי בדרך כלל, הרבי לא הי' מעכב מענה הנוגע לשידוך. ולכן חששנו שמא מכתבנו כלל לא הגיע לייעדו. המזכיר הרב בנימין קליין ע"ה אמר, שהמכתב, אכן, הגיע והוא מונח על שולחנו של הרבי, וממתין לתשובה. כעת כבר היה ברור שעיכוב המענה הוא מכוון.

בינתיים הבחורה חזרה לבלגיה ואני חזרתי ללימודים בישיבה, והשידוך... "תלוי" באוויר, כך עברו עוד מספר שבועות.

באותה תקופה נסע חמי הרב שמואל לארה"ב לרגל עסקיו, ובאותה הזדמנות הוא זכה להיכנס ליחידות לחדרו של הרבי. בין השאר הוא שאל אולי כדאי להתעניין בהצעת שידוך אחרת ? הגיב הרבי ואמר: "מדוע לחפש משהו אחר, הרי יש לכם בידיים הצעה טובה !" וכשאמר לרבי, שהבחור לא קיבל עדיין מענה, ואולי זה אומר שהרבי לא מרוצה מהשידוך ? הסביר לו הרבי שלבחור יש אחות מבוגרת ממנו שעדיין לא השתדכה. וצריך לקבל ממנה הסכמה מפורשת שאחיה ישתדך לפניה.

אמר ר' שמואל שעוד מעט יתקשר טלפונית לארץ לברר את העניין. אך הרבי אמר לו, שאין צורך לטלפן. ורק כשיחזור לבלגיה ישלח לה משם מכתב בדואר רגיל, לבקש את הסכמתה.

כאן היה כבר ברור שהרבי לא מנסה לזרז את התהליך... 




ההגנה הטובה ביותר

בכל בנין שנבנה אז בירושלים, היה לר' חיים משה חלק. הוא היה "מגיש"' כלומר אותו "פועל שחור" המגיש לבנאי המומחה לבנים וטיט.

כל הפועלים הכירו את "אדון משה" שבעת עבודתו אינו מדבר עם איש כדי לא לגזול חלילה מזמן העבודה. הוא התמסר לעבודה באופן מוחלט. גם מנהל העבודה נמנה עם מעריציו וביקש, ואף הפציר בר' חיים משה שיסכים לעבור קורס טפסנות כדי שיוכל להרוויח פי שניים. אך ר' חיים משה מיאן.

והסביר:

"שמעתי מהרבי שבתהילים כתוב 'יגיע כפיך כי תאכל' – ולא כתוב "יגיע ראשך" -  היגיעה צריכה להיות רק  ב'כפיך' ולא יגיעת ראשך. כשאני 'מגיש', אין לי צורך להשקיע ראשי בעבודה. הוא, ראשי, פנוי לחזור משניות, תניא או תהילים בעל-פה.

אבל אם אצטרך להיות 'טפסן', הראש יהיה עסוק בבניה מדויקת של תבניות יציקה לבטון, או בהטלה מדויקת של חוט האנך, ואז לא אוכל לחזור במחשבתי על דברי התורה".




תשמור על הראש

קשיש פגש את ידידו הסב ברחובה של עיר, כשהוא נשען על מקל הליכה חדש ומרשים. היה זה מקל עץ מהגוני ומחוטב. ובראשו גולת כסף מבריקה ויפה.

"תתחדש" – איחל הקשיש, "ותלך תמיד בתום ובטח" – הוסיף ברכה נרגשת, תוך שהוא מתפעל מגולת הכסף המרשימה והמיוחדת.

-"אמן" – אמר הסב והתבונן באהבה במקלו, וזקנו הכסוף תאם להפליא את גולת הכסף שבראש המקל.

חלפו יומיים וביום השלישי, שוב פגש הקשיש את ידידו הסב, נשען על מקל ההליכה שלו. אולם בראות הקשיש את מקל ההליכה של הסב, והנה אין פני המקל כתמול שלשום, מקל עץ מהגוני ותו לא.

"איה גולת הכסף ?" – שאל הקשיש את הסב בתדהמה.

"קצצתי אותה", ענה הסב ביבושת...




ראש בערדליים ?

לאחד החסידים של רבי שלום דובער נ"ע – האדמו"ר החמישי משושלת חב"ד. היה מפעל ליצור ערדליים,  (ערדליים הם מין נעל או מגף העשויים גומי הנלבשים מעל לנעל, לשם שמירתה מפני  בוץ רטיבות וכו').

העסק הלך והתפתח ב"ה, ובמשך הזמן שקע החסיד עמוק עמוק לתוכו, עד שכמעט ולא השתתף בתפילות ובשיעורי התורה וכו'.

בהזדמנות הבאה שנכנס החסיד לחדר ה'יחידות' לקבל את ברכתו של הרבי. אמר לו הרבי: רגליים בערדליים ראיתי, אבל ראש בערדליים  ?!







להורדת האפליקציה
במכשירי אנדרואיד