המייל השבועי


היא אף פעם לא ראתה את השמים...

מסופר על אדם שהיה הולך תמיד נשען על מקלו שחוח כפוף ושפוף. זה הכביד כמובן על כל אורח חייו,

בני משפחתו ניסו להביא לו מזור, לקחו אותו לרופאים שונים, ניסו לטפל אצל פיזיותרפיסטים בעלי שם, וגם כשהיה נראה שהטיפול הצליח. בכל זאת הוא שוב היה חוזר לביתו כפוף.

באחד הימים הגיע לעיר אורח, ושמע מהמשפחה על המאמצים והכספים הרבים שהשקיעו בניסיונם 'ליישר' את גבו של אותו אדם ועל כך ששום טיפול לא הצליח.

אמר אותו אורח, שיש לו 'שיטה ייחודית' לרפאו, הוא יכנס עם הכפוף לחדרו לזמן קצר ביותר והוא בטוח יצליח ליישר את גבו...

אף אחד לא תלה בו תקוות רבות, אבל בכל זאת הסכימו לנסות...

וראה זה פלא, אחרי דקות ספורות יצאו שניהם מהחדר, בגב זקוף... לתדהמת כולם, הוא הסביר להם, שהבעיה לא בגב אלא במקל... הוא פשוט החליף לו את מקל ההליכה הנמוך למקל גבוה יותר...




כדאי להיכנס ללחץ !...

ידידי מספר, שלפני מספר שבועות הוא איבד בבת אחת את כוח הראיה באחת מעיניו. מסתבר שקריש דם מזערי נכנס לעורק הראשי של העין, ועצר לזמן מה את זרימת החמצן לעין. הרופא שלחו באופן בהול לבית רפואה שיש בו טיפול ב"תא לחץ".

נשמע מלחיץ ? אין מקום ללחץ.

מהו 'תא לחץ' ?

'תא הלחץ' הינו מבנה דמוי מטוס, שבנוי מחומרים עמידים, יש בו מקומות ישיבה למטופלים ומקום לצוות רפואי. מעל כל מושב תלויה מסכה לנשימת חמצן.

בתא מערכת קשר במעגל סגור המאפשרת קשר שוטף בין פנים התא למרחב החיצוני. בכל טיפול נוכחים אחות ו/או רופא בתוך התא, וצוות רפואי מחוץ לתא,

המטופלים אינם מורשים להכניס לתא, טלפונים ניידים, או כל מכשיר אחר. אפשר להכניס רק חומר קריאה.

איך פועל התא ?

תחילה מוזרם לתא אוויר בלחץ גבוה, שמעלה בהדרגה את הלחץ בתוכו, בדומה למה שקורה בצלילה מתחת לפני הים. עד שמגיעים ללחץ הטיפולי שהוא בדרך כלל אטמוספרה אחת, בדומה לצוללן הנמצא 10 מטר מתחת לפני הים.

מהלך השהות בתא הוא כשעתיים, בו המטופלים נושמים חמצן בריכוז של 100 אחוז. החמצן נישא אל רקמות הגוף בעיקר באמצעות ההמוגלובין שבתאים האדומים.

העלאת רמת החמצן ברקמות מעודדת יצירת כלי דם חדשים, ויכולה להחזיר את הראיה, לפחות ברמה חלקית. (יש לציין שהשימוש הרפואי בתא זה מתאים למגוון בעיות רפואיות, הוא מזרז ריפוי של פצעים ואפילו תורם ליצירת רקמת עצם חדשה. כמו כן, הרמה הגבוהה של החמצן מסייעת לגוף להתגונן מזיהומים הנגרמים על ידי חיידקים אנארוביים, שמתקיימים בסביבה נטולת חמצן).

שיטה טיפולית זו קיימת רק ב –  3 מקומות בארץ. יש לציין שרק בשיטה זו החמצן מתמוסס ומועבר בדם במינונים שהם הרבה מעבר ליכולת הרוויה של ההמוגלובין.

כלומר, החמצן זו התרופה ותא הלחץ הוא המכשיר המאפשר מתן מינוני חמצן רפואיים בכמויות גדולות מאוד ללא נזק לחולה.

ואכן, אחרי מספר טיפולים השתפרה אצל ידידי, באופן ניכר, הראיה של העין.




איזה 'כותרת' תיתן ל'בלוג' הזה ?...

בט' כסלו תש"ז (2.12.46)  התחוללה בגבול דרמה.

בערל וחנה גורביץ', שנישאו חצי שנה קודם לכן, עמדו לעלות לרכבת ולחצות את הגבול לפולניה. אולם חנה הגיעה לגבול עם הניירות הפולניים, ואילו לבעלה בערל הובטח, שיקבל אותם סמוך לגבול. אך לפועל הוא לא קיבל אותם. ו... נעצר באשמת הברחת הגבול. היה ברור לכולם שהוא יישלח לשנים רבות בכלא סיביר, ואשתו חנה עלולה להשאר עגונה כל חייה.

בין הפליטים נוכחו הרבנים: שמריהו ששונקין ובצלאל ווילישאנסקי וביניהם התפתח דיון תורני מה נכון לעשות. והחליטו שלפני שיפרידו ביניהם ייתן בערל לחנה 'גט' על תנאי.

בערל נלקח לכלא בעומק רוסיה וחנה המשיכה עם החסידים לפריז שבצרפת, שם עבדה במתפרה בעיר. מדי בוקר הייתה יוצאת לעבודה ולא הפסיקה לבכות על גורלה המר. בקומה השניה באותו בניין, גר החסיד ר' איצ'ה גולדין שנגע לליבו מצבה העגום והשתדל מאוד לעודד אותה. 




תן אמונה בקטנים

רבי יוסף יצחק נ"ע, הרבי הקודם מליובאוויטש. שכר מורה שילמד  תורה עם בנותיו הקטנות.

המלמד סבר שלא כדאי לספר לילדים דברים תמוהים. ולכן היה מדלג על סיפורי ניסים שאינם 'נתפסים' בהגיון. הוא טען שסיפורי נפלאות שאינם 'מתקבלים' בשכל האדם מתאימים רק למבוגרים. שבכוחם להכיל דברים אלו. ואילו עם ילדים צריך להסתפק בענייני יהדות הגיוניים.

כשנודע הדבר לסבא, רבי שלום דוב בער נ"ע. ציווה לפטר מיד את המלמד מתפקידו ! וטען שבהחלט חייבים לספר לילדים מופתים. אין להירתע מללמדם גם דברים שאינם נתפסים בהגיון, אדרבה כך 'נוטעים' בהם אמונה.