המייל השבועי


מילת הקסם...

נכדו הבכור של הצדיק רבי יצחק אייזיק זצ"ל (תרל"ב - 1872) חלה ל"ע במחלה מסוכנת. אבי הילד, ביקש כמה פעמים מאביו, שיתפלל לרפואת בנו – נכדו החולה, אך הנס לא התרחש והמחלה לא נעלמה.

ההיפך, מצבו הרפואי של הילד הלך והחמיר עד שהרופאים 'הרימו ידיים', הם לא מצאו שום דרך טבעית לרפואתו. היה זה בשעת לילה מאוחרת, כשהוחלט שמישהו צריך ללכת ולספר לסבא על ההתפתחות הקשה, ולהתחנן שיתפלל ויבקש עליו רחמים מרובים.

בני המשפחה התלבטו רבות את מי לשלוח לספר לאביהם על ההתפתחות החמורה. לבסוף הוחלט שהשליח יהיה אחד הנכדים הצעירים הילד יהודה צבי. הם ידעו שאביהם הצדיק מחבבו מאד.

באישון לילה טיפס הילד יהודה צבי במדרגות המוליכות לחדרו האישי של הסבא הצדיק. בהגיעו לפתח החדר, השתעל הילד, כדי לעורר את תשומת לב סבו. ואכן תוך זמן קצר קם הצדיק ממקומו ופתח את הדלת.

כשראה את נכדו בשעה כזו הבין מיד במה מדובר, ורק שאל:  "נו  ?"הילד הקטן הצטיין בפיקחות מרובה, השיב: "באתי לבשר לך סבא, שמצבו של נכדך החולה משתפר והולך, ורק צריך שתבקש רחמים שיוטב לו לגמרי !"

צהלו פניו של הצדיק ורמז לילד להיכנס לחדרו. הוא ניגש אל אחד הארונות ונטל משם מלא הכף עשבי תה. ואמר, שיבשלו את העשבים ויתנו לחולה לשתות. וכשהחולה יזיע תחלוף המחלה, כלא הייתה.

עשו בדיוק כדברי הצדיק ותוך שעות ספורות התרחש הנס, הילד הבריא לגמרי !

כשנכנס אבי הילד לבשר לאביו על החלמת בנו - נכדו, הוכיחו אביו ואמר, כי עליו ללמוד פרק ב'הלכות הנהגה חסידית' אצל הנכד הקטן, יהודה צבי.




איך יוצאים מהביצה ?...

סוחר עירוני עשיר, שדם כפרי זרם בעורקיו, פיתח תחביב מעניין. הוא הקים חווה, אליה אסף סוסים מובחרים מכל רחבי תבל. סוס פולני אציל ומובחר לצד סוס בולגרי משובח. באבוס אחד סעדו סוס מרוקאי עם סוס יווני מגזע ידוע והיה גם סוס מצרי בריא וחזק.

לעיתים קרובות אהב הסוחר לצאת למסע עם סוסיו, כשהקפיד לגוון ככל האפשר. יום אחד רתם ששה סוסים מהמובחרים שבחוותו: פולני, צרפתי, לבנוני, תימני, איטלקי והונגרי. עלה על המרכבה ויצא לטיול.

תוך כדי רכיבה, נקלעה המרכבה לביצה טובענית. הסוחר לא נבהל. אם לא יחלץ אותו הצרפתי, כך חשב, יעשה זאת ההונגרי. אם ייחלש התימני, האיטלקי יאזור עוז.

ואכן הוא הצליף באחד מהם. הסוס נבהל והחל למשוך במרץ את המרכבה, אך היא נשארה בבוץ ולא זזה. המשיך הסוחר להכות ולגעור כל פעם בסוס אחר. הסוסים התכווצו והתאמצו כל אחד בתורו, אך ללא הועיל, אט אט הוא קלט שהפעם הוא ב'בוץ אמתי'.

שעה עגומה עברה והנה נשמע מאחוריו קוק שקשוק עגלה. בתקווה הביט הסוחר לאחוריו, אך כשראה את הסוסים הכחושים הרתומים לעגלה המתקרבת, הבין שמהם לא תצמח הישועה.

העגלה התקרבה ו... כמובן שגם היא נתקעה בבוץ. העגלון הצליף על גבי שני הסוסים הכחושים, ולמרבה הפלא, תוך כמה דקות נחלצה העגלה מהביצה. הסוחר ההמום פנה לעגלון, וביקש ממנו הסבר ל'כישוף' שהתרחש לנגד עיניו.




היכן נמצאת היום תיבת נח ?...

החסיד הרב שמואל שי' חפר הינו דמות מרכזית בעסקנות חב"ד בארץ. הוא עומד בראש המוסד המפואר 'מכללת בית רבקה' שבכפר חב"ד ב', שכיום מתחנכות בו כ- 1000 תלמידות, ובמשך למעלה מיובל שנות קיומה, הכשירה המכללה – בגלגוליה השונים – אלפי מורות וגננות הפזורות בכל רחבי הארץ ובתפוצות.

במשך השנים זכה הרב חפר להתקבל פעמים רבות ל'יחידות' אצל הרבי, בהם קיבל מהרבי הדרכות רבות והנחיות ברורות הן בעניינים הקשורים לעסקנות והן באופן אישי.

באחת היחידויות שהיה אצל הרבי לפני למעלה מחמישים שנה, התלונן הרב חפר על עצמו, ואמר לרבי, שכתוצאה מעיסוקיו הרבים, לא נותר לו זמן ללימוד התורה כראוי.

השיב לו הרבי:

כנראה, שלמשרדך ב'בית רבקה', ישנם 2 דלתות. דלת אחת מאפשרת כניסה ישירה למשרדך והדלת השנייה היא עבור הנכנסים אליך דרך המזכירה.

(הרב חפר מוסיף, שנדהם לשמוע שהרבי מתאר בדיוק איך היה נראה משרדו...).

ובכן, בכל יום בשעה 1 בצהרים תנעל את שתי הדלתות למשך שעה. ותקדיש את הזמן ללימוד תורה בלבד.




מקווה בינלאומי

אחד מגדולי ישראל עזר לגר צדק בתהליך הגיור. כשהגיע לקראת שלב הטבילה במקווה, ביקש הגר מהרב לקבל הסברים על חשיבות הטבילה. אמר לו הרב, שיבוא אליו כמה ימים אחרי הטבילה ואז הוא ייתן לו הסברים מפורטים על הכל.

הגר הסכים. וטבל במקווה הטהרה וסיים את תהליך הגירות כהלכה.

חלפו הימים, והוא לא הגיע לרב לקבל הסברים בטעם הטבילה.

כעבור כמה שבועות פגש הרב את הגר צדק, ושאלו: מדוע לא באת לקבל הסבר על הטבילה ?

ענה הגר: כל השאלות היו לפני שטבלתי. אבל אחרי שזכיתי לטבול במקווה טהרה כבר אין יותר שאלות...




יש עם מי לדבר

פעם יצא הבעל שם טוב לדרך בליווי קבוצה מתלמידיו וכשהגיעו לאחד הכפרים  ביקשו להתארח אצל אחד מתושבי הכפר.

אותו יהודי קיבלם בסבר פנים יפות והציע לבעל שם טוב ותלמידיו אוכל  ושתייה וכל מטעמים וביד רחבה. כך נמשך הדבר מספר ימים ולא היה ברור כמה זמן ימשיכו לשהות בביתו.

המארח הנכבד נתן מכל אשר לו לאורחים, עד שכבר לא נשאר לו ממה לתת...  ומאחר ולא רצה להשיב את פניהם ריקם נאלץ אט אט  למכור חלק מרכושו ובתמורה האכיל את אורחיו הנכבדים.

המהלך היה תמוה בעיני כולם, אך אף אחד לא העיז לשאול את הבעש"ט לפשר העניין. 

ורק כאשר בעל הדירה נשאר ממש בחוסר כל, וכבר לא היה לו יותר גם מה למכור. נפרדו ממנו הבעש"ט ותלמידיו לשלום והודו לו על האירוח הנפלא...

מיודעינו בעל הדירה עמד נבוך מול אשתו והילדים הרעבים שהתחננו לאוכל אך לא היה לו מה לתת להם.