אביה של הרבנית שטערנא, רבי יהודה לייב סגל, היה יהודי אמיד. היה ברור שבשידוכי בתו הוא ייתן נדוניה ביד רחבה.

כשהציעו את השידוך לרבי שניאור זלמן, אדמו"ר הזקן, שהיה מפורסם כאחד הגאונים הגדולים. הבטיח מראש הון עתק בתור נדוניה, כדי לזרז את גמר השידוך.

כשאדמו"ר הזקן רבי שניאור זלמן נפגש עם הכלה, הרבנית שטערנא. התנה אתה מראש שכל כספי הנדוניה יועברו לרשותו בלבד. היא הסכימה לכך בלב שלם.

מיד אחרי החתונה, כשהכסף הועבר לרשותו. לא עלה על דעתו להשקיע אפילו פרוטה אחת בעסקים לטובתו האישית. אלא השקיע מיידית את הכל בסידור עבודה ליהודים רבים בעבודת האדמה.

כל מי שרצה להתפרנס מעבודת האדמה, קיבל הלוואות ומענקים גדולים מרבי שניאור זלמן.

הוא פתח את חייו בעשיית טובה ליהודים.

♦

סיוע לנזקקים. נתינת צדקה לעניים הוא דבר הומני והגיוני.  מדובר במעשה אנושי הטבוע ברוב בני אנוש בלי קשר לנתינת התורה ועוד לפני שניתנה. אפילו בעלי חיים נחנו בטבע זה.

מסופר בספר בראשית על אברהם אבינו: "לְמַעַן אֲשֶׁר יְצַוֶּה אֶת-בָּנָיו וְאֶת-בֵּיתוֹ אַחֲרָיו... לַעֲשׂוֹת צְדָקָה". וכשאנשי סדום נענשו היה זה משום שלא התייחסו לאביונים. כנאמר: "זֶה הָיָה, עֲו‍ֹן סְדֹם... יַד-עָנִי וְאֶבְיוֹן, לֹא הֶחֱזִיקָה".

במעשי חסד שנובעים מהטבע האנושי  יכולים להיות מצבים שונים. ישנם העושים זאת באופן טבעי ללא פניות. ויש המחפשים בכל זאת איזה ריווח...

מאז שניתנה תורה לישראל קיבלה מצווה זו מעמד מיוחד. היא עלתה מדרגה לרמה חדשה.

במה?

למעשה האנושי הזה הצטרף רצון ה', נוסף ציווי אלוקי.

עם כל זה, גם כשזה מצד קיום רצון ה', יתכן שבעת עשיית החסד עדיין יחשוב האדם גם על מטרות 'נוספות',  כמו צפייה לשכר גשמי או רוחני.

בפרשת השבוע אנו מגלים נתינת צדקה ייחודית. מדובר בחסד מסוג חדש שלא נפגשנו בו עד כה.

הקב"ה אומר כִּי תִשָּׂא אֶת-רֹאשׁ בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל. במילים אלו ישנה הדרכה איזה סוג נתינת צדקה תרומם את הנותן.

מהו הדבר המיוחד ?

אומר המדרש: "הראה לו (הקדוש ברוך הוא למשה) כמין 'מטבע של אש' ואמר לו כזה יתנו" .

♦

על מטבע של כסף, נחושת, בדיל וכדו', שמענו.    אבל מהו 'מטבע של אש' ?

כדי להבין זאת, ננסה תחילה "לתהות על קנקנה" של האש.

לכל דבר גשמי שבבריאה יש צורה. ישנם דברים שצורתם קבועה ויש שצורתם משתנה, אבל בכל אופן יש להם צורה מסוימת !

אפילו כשמכניסים מים בכלי הם מקבלים את צורת הכלי. או כשמנפחים בלון מקבל האוויר שבתוכו את צורת הבלון. כן, אפילו האוויר מקבל צורה.

הדבר ה'גשמי' היחיד שאינו קבוע בצורתו – זה האש. הוא קופץ ומרצד ומשנה צורתו בכל עת. ואם לא נשתדל לתפסו באיזשהו חומר בעירה הוא יעלם מהשטח.

וזו הדרך הנפלאה בנתינת צדקה שהתורה רוצה ללמד אותו.  צריך לתת 'מטבע של אש' !  נתינת צדקה צריכה להיות ברמה הגבוהה ביותר – כמו אש לוהטת.

כלומר,

כשאדם מסייע לעניים בגלל ה'צורה' הקבועה של הטבע האנושי והמוסרי, זה דבר נפלא, העניים בוודאי נהנים. אבל יחד עם זאת המעשה מוגבל ומקובע בגבולות המוסר שהאנושות קובעת... כמו כן אם הוא עושה זאת בגלל ה'צורה' הקבועה של השכל וההיגיון, גם אז יש לזה כמובן מגבלות.

אפילו אם החסד נובע מהרצון לקיים מצווה, אך אם הוא מתכנן את הדיווידנדים הגשמיים או הרוחניים שיקבל, הרי הוא 'לא יצא מהקופסא'...

♦

אחד מגדולי התלמידים של אדמו"ר הזקן, הי' רבי פנחס רייזעס. (= רבי פנחס המיוחס לרייזע...).

מי הייתה אותה "רייזע", שרבי פנחס נקרא על שמה ?

כמה מפתיע... אבל זו הייתה חמותו...

רייזע התגוררה בעיר שקלאוו והייתה מפורסמת בעושרה הגדול. כשאדמו"ר הזקן ביקר בעיר שקלאוו וכל למדני העיר התפעלו מאוד מגאונותו המופלאה. פעל הדבר גם עליה רושם אדיר.

לרייזע היו שלשה חתנים, ואמרה שהיא תמסור את כל רכושה למי שיסע אליו ללמוד תורה.

חתנה רבי פנחס נסע, וכשחזר כעבור כמה חדשים, היא אכן העניקה לו את כל כספה וזהבה !

ומה עשה רבי פנחס ברכוש הרב ?

הוא חזר מיד לליאזנא לאדמו"ר הזקן, מסר לו את כל הרכוש ! כדי שיוכל הרבי לחלקו לאשר ישר בעיניו.

♦

זו גישה אחרת למעשה צדקה וחסד.  ללא שום 'צורה'.  ממש כמו אש.

לא מעורב בזה שום חשבונות. הוא אינו נמצא ב'מסגרת' מקובעת של טבע או הגיון.  זו עשיה של אש אמתי, האדם חושב על זולתו יותר מאשר על עצמו.

כשהרבי קיבל את הנדוניה ביד רחבה, חשב מיד על הזולת. כך גם נהג בפשטות תלמידו רבי פנחס כשקיבל זהב וכסף מרייזע...

זהו מטבע של אש !

שבת שלום

הרב ברוך וילהלם

בית חב"ד נהריה

יו"ר