להיות בגן עדן ? זה תלוי ב'מזלג' שלך...

המשפיע החסיד הרב חיים שאול ברוק ז"ל היה מחדיר בתלמידיו ומושפעיו מסרים עמוקים ונפלאים באמצעות סיפורים, משלים, ואמרות שנונות.

באחד מסעודות פורים, הבחין אחד האורחים שהמסובים מחליפים ביניהם את צלחות האוכל, כדי לקיים מצוות 'משלוח מנות איש לרעהו'. הוא ניסה להבין מה ההיגיון בקיום המצווה בצורה כזו ? המשפיע חייך את חיוכו הפיקח, לגם מכוסו "לחיים" נוסף, ואמר:

מעשה באחד, שאחרי אריכות ימיו ושנותיו עלה לבית-דין של מעלה. אחר שדנו במעשיו בעולם הזה, הוחלט שתינתן לו האפשרות לראות בעצמו את הגן עדן ואת הגיהינום, ותהיה בידו הבחירה היכן להיות...

הוא התחיל את הסיור בגיהינום.

מיד בכניסתו זיהה את כל האנשים שלא הצטיינו במעשיהם... את חלקם הכיר במהלך החיים. כמו כן הוא ראה לפניו שולחנות ערוכים לסעודה בכל טוב, בשר ודגים וכל מיני מטעמים. ומיד עלתה במוחו מחשבה, 'הרי בכלל לא רע כאן, מדוע זה נקרא גיהינום ?...'

כעבור זמן קט, באו מלאכים וקשרו את ידי המסובים למזלגות ארוכים באורך כל האולם. אז הוא ראה מהו גיהינום אמתי. 'רק בעינך תביט אבל בידך לא תיגע'. אמנם הכל היה מוכן לפני המסובים, עיניהם כלות, אבל אינם מסוגלים להביא אל פיהם כלום.

מכאן פנה מיודענו לגן עדן.

בכניסתו זיהה, כמובן, את כל הצדיקים והחסידים, ולתמיהתו המראה אשר ראה בגיהינום חזר על עצמו גם כאן. שולחנות מלאים בכל טוב. גם כאן באו מלאכים וקשרו את ידיהם למזלגות הארוכים. כעת התבלבל לגמרי.  מהו אם כן ההבדל בין גן עדן לגיהינום ?

אך כהרף עין תמיהתו נתיישבה. הוא ראה שהצדיקים והחסידים הסבו ליד השולחן ו... כל אחד הגיש אוכל ליושב ממולו, וכך נהנו כל המסובים מכל הטוב.

רץ האדם מיד חזרה לגיהינום, ומיהר 'לעדכן' את היושבים שם ומתייסרים, את מה שראה בגן עדן. והציע לראשון: "תפוס את המזלג הארוך ותגיש מהמגדנות לחברך, הוא יגיש גם לך, וכך יהיה לכם פה גן עדן !"

"יצאת מדעתך ?"  –  השיבו –  "איך אתה מצפה שאגיש לרשע זה אוכל ?"...

בפרשתנו מובא פסוק הכי משמעותי בחיי יהודי : "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" ! ידועים דברי הלל על פסוק זה: "זו היא כל התורה כולה".

דהיינו, אהבה ליהודי אחר צריכה להיות כָּמוֹךָ – כמו שאתה אוהב את עצמך.

ההבדל בין אהבה של אדם לזולתו לעומת אהבת עצמו, איננה כמותית בלבד, שאת עצמו האדם אוהב הרבה, ובחוזק ובעומק יותר מאהבתו לזולתו, אלא מדובר בסוג אחר של אהבה.

הרי האדם והזולת הם שני אנשים שונים ונפרדים, בדרך כלל רק כאשר אדם יודע ומכיר במעלותיו של זולתו, אז הוא אוהב אותו. זו אהבה שקשורה למעלותיו של הזולת, כלומר, בסוג כזה הוא בעצם אוהב את המעלות ולא את הזולת עצמו. לכן, אם מאיזו שהיא סיבה, מעלותיו יתבטלו, האהבה תפסק.

מה-שאין-כן אהבת האדם לעצמו. זו אינה נובעת מהכרה במעלות עצמו, אהבה זו נקראת אהבה עצמית, אהבה ללא כל סיבה. הוא אוהב את עצמו כי זה הוא, לא בגלל סיבה כלשהי.

וזוהי ההדגשה באמירת: וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ – תאהב יהודי שני כמו שאתה אוהב את עצמך. הדרישה היא לא רק שתאהב אותו באהבה חזקה יותר, אלא התורה דורשת אהבה עצמית לכל יהודי. בוודאי לא (רק) בגלל מעלותיו או כישוריו, אלא לאהוב כל יהודי ללא סיבה כלשהי, בדיוק באותו האופן שאתה אוהב את עצמך.

איך יתכן הדבר ? איך אפשר לאהוב את הזולת כָּמוֹךָ ממש ?

מוסבר בתורת החסידות, שבעצם, במהות הפנימית, כל ישראל הם שלימות אחת. בדומה לאדם שלמרות היותו מורכב מרמ"ח איברים שונים, הרי הוא גוף אחד.

כלומר, בשורש, במקור הנשמות, כל ישראל הם איש אחד; רק כשהנשמות ירדו לעולם הזה הם נחלקו לחלקים שונים. בדיוק כמו שכל חלקי גוף האדם באו מנקודה אחת, ואחר כך נחלקו לרמ"ח אברים ושס"ה גידים.

ולכן כאשר אדם יתבונן בזה, הוא יבין שאהבתו לחברו אינה אהבה של אדם לזולתו אלא בעצם זו אהבת עצמו... אמנם את הזולת אף פעם לא יוכל אדם לאהוב אהבה עצמית, כיון שהם שני אנשים נפרדים; אבל הקשר האמיתי בין יהודים הוא קשר נפשי ועצמי, לכן תיתכן אהבה עצמית ליהודי אחר "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ".

אהבה ליהודי אחר היא בעצם אהבת עצמו.

לא פעם חוויתי וראיתי את הקשר הנפשי הקיים רק בין יהודים, עד שהיה ניתן למשש זאת...

סביר להניח שכל אחד מאתנו ראה בעיניו, באיזו שמחה ואושר, ניגש יהודי שנקלע לשדה תעופה זר לומר 'שלום' ליהודי אחר ? גם אם מדובר במפגש הראשון ביניהם...

לעולם לא נראה מפגש דומה בין אומות העולם !

כמובן שלא צריך בשביל זה להמתין שנגיע לשדה התעופה... אפשר לעשות זאת גם כאן ועכשיו.

מִי כְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל, גּוֹי אֶחָד בָּאָרֶץ !

שבת שלום

הרב ברוך וילהלם

בית חב"ד נהריה

יו"ר



<< הקודםלרשימה המלאההבא >>




להורדת האפליקציה
במכשירי אנדרואיד