עונג שבת !

מספר י.

נולדתי ביישוב נווה אילן שבמטה יהודה, מעודי לא שמעתי כלום מענייני יהדות, וכך גדלתי רחוק מכל סממן יהודי. כשסיימתי את השירות הצבאי חיפשתי מקום בעולם לטייל בו, נזכרתי שיש לי קרובי משפחה בעיר החוף סן דייגו שבקליפורניה, ביום בהיר אחד  ללא כל תיאום מראש 'נחתתי' אצלם... מאחר שלא היה ביכולתם לארח אותי, מצאתי את עצמי מחפש מקום לינה בבית חב"ד באזור.

בבית חב"ד קיבלו אותי בסבר פנים יפות. הם, להפתעתי, לא דרשו ממני תשלום כספי. כל שנדרשתי היה 'רק' להתחייב להשתתף בתפילות, להניח תפילין ולהשתתף בסעודות השבת.

'מחוסר ברירה' הסכמתי ל"תשלום" הלא שגרתי, הנ"ל ואכן התחלתי להיות נוכח בתפילות, להניח תפילין בכל יום, ואף השתתפתי בסעודות השבת. כלפי חוץ הייתי מכבד את שמירת השבת אבל בחדר – עשיתי מה שהיותי רגיל לעשות בכל שבת... במהלך היום הייתי מטייל באזור ונהנה מהחיים... במשך הזמן התחברתי לאדם מקומי וטיילנו יחדיו.

באחד מימי ראשון, יצאתי עם החבר לטיול בטיחואנה שבמקסיקו. עיר ששוכנת בגבול ארה"ב, סמוך לסן דייגו. טיילנו שם כל השבוע וביום שישי היינו בדרכנו חזרה לארה"ב. כשהגעתי למשטרת הגבולות חיכתה לי הפתעה לא נעימה,  נציג ההגירה החליט לעכב את כניסתי למדינה. לטענתו, לא הייתה בידי אשרת כניסה מתאימה. הייתי ממש נסער, לא היה לי לאן ללכת. ובמצוקתי טענתי, שאני יהודי דתי ואני חייב להגיע במהירות לדירתי שבסן דייגו, כדי שאוכל לשמור את השבת.

פקיד ההגירה היה קשוח במיוחד ולא התייחס כמובן לטענה זו. אך לפתע ממש משום מקום... קרה נס... ניגש אלי אחד הפקידים ששמע את השיחה ואמר לי: "גם אני יהודי. אמנם אינני שומר שבת, אבל אני מכבד את זה שאתה שומר, עבור את הגבול ! על אף שאני יודע שיצעקו עליך וגם עלי, ואני עלול לשלם על כך במקום העבודה שלי, אבל בינתיים אתה תעבור" הוא פותח לי את המעבר...ואני התקדמתי במהירות ועוד לפני כניסת השבת הספקתי להגיע לבית חב"ד.

את השבת הזו לא הייתי מסוגל לחלל; בכל פעם שחשבתי להדליק סיגריה או מכשיר אמרתי לעצמי: הרי הפקיד היהודי שבגבול מסר את נפשו ואת מקור פרנסתו בשביל שמירת השבת שלי ואיך אעז לחלל אותה?

ומאז ועד היום, מסיים י. אני שומר כבר מאות שבתות... וזכיתי להיות חסיד חב"ד מן השורה.

(סיפור ששמעתי מפי הרב מנחם מענדל שי' גרונר)

אין לשער את גודל השכר על שמירת שבת,

חז"ל אומרים שהאבות קיימו את כל התורה גם לפני נתינתה לישראל, כפי שנאמר: "...שָׁמַע אַבְרָהָם בְּקֹלִי; וַיִּשְׁמֹר, מִשְׁמַרְתִּי, מִצְו‍ֹתַי, חֻקּוֹתַי וְתוֹרֹתָי". האבות  קיימו אפילו את התקנות והמנהגים שהתחדשו ע"י החכמים במהלך הדורות.

בכל זאת, בסיפור חיי האבות בספר בראשית, התורה מדגישה איך האבות קיימו מצוות מסוימות.

כך גם בנוגע למצוות שמירת שבת,

ידוע שאחד מתקנות חז"ל בדיני שמירת שבת, נקרא "תחום שבת". דהיינו, מותר לאדם לצאת בשבת מחוץ לתחומי העיר וללכת רק עד מרחק של 2000 אמה (כקילומטר). גם אינו מחזיק בידיו שום חפץ. שטח זה נקרא "תחום שבת".

בפרשתנו מסופר על נסיעתו של יעקב אבינו, עם כל משפחתו, לשכם. והפסוק אומר "וַיִּחַן, אֶת-פְּנֵי הָעִיר". מבארים חז"ל, שיעקב הגיע סמוך לשכם ביום שישי אחר הצהרים, לפני כניסת השבת. והוא סימן את מקום חנייתו, כדי לשער את השטח שיהיה מותר לו ולמשפחתו ללכת במהלך השבת. כדי לא לצאת מ'תחום שבת'. דהיינו, התורה מדגישה בסיפור זה שיעקב אבינו הקפיד על שמירת השבת בכלל ועל אסור 'תחום שבת' בפרט..

מהו השכר שקיבל יעקב על שמירת השבת ?

כאשר זכה יעקב להבטחה אלוקית על ירושת ארץ ישראל, הוא קיבל אותה באופן הרבה יותר רחב ועצום, ממה שהובטח לאברהם אבינו.

לאברהם נאמר 'קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ, לְאָרְכָּהּ וּלְרָחְבָּהּ כִּי לְךָ, אֶתְּנֶנָּה'. לעומתו, זכה יעקב וקיבל אותה ללא הגבלות, שנאמר לו 'וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה וְצָפֹנָה וָנֶגְבָּה'. ובלשון חז"ל זה נקרא – נחלה בלי מיצרים !

הבטחה דומה כשכר על שמירת שבת נאמרה גם לכל יהודי. כפי שמרומזים הדברים בנבואת ישעיהו: "אָז, תִּתְעַנַּג עַל ה' [= כשתשבות מכל מלאכתך בשבת וכך יהיה לך עונג מוחלט] ... וְהַאֲכַלְתִּיךָ, נַחֲלַת יַעֲקֹב אָבִיךָ [= תקבל נחלה ללא מיצרים].

מה כל כך מיוחד במצוות שמירת השבת, שמובטח בעבורה שכר גדול כ"כ, נחלה בלי מיצרים ?

בקיום כל המצוות ישנם הבדלים מהותיים בין האנשים. אינו דומה קיום מצווה ע"י צדיק לזה של אדם מן השורה, או אפילו פשוט. הצדיק, ליבו ומוחו זכים, הוא מסוגל להתחבר לרעיון ולעומק שנמצא בפנימיותה של כל מצווה. לעומתו האדם מן השורה, ובוודאי האיש הפשוט, בדרך כלל רק עושה את המצווה, מבלי להתחבר כלל לתוכנה ולמשמעותה. שונה מכך היא מצוות שביתה בשבת, בה כולם משתווים, הגדול ביותר עם הקטן.

 במה ?

תוכן מצוות השבת היא רק לשבות ולהימנע מכל מלאכה ! ב'אי עשייה' אין שום הבדל בין איש פשוט לבעל המעלה. כי ב'העדר' העשייה כולם שווים. ולכן מצווה זו, מבטאת את מהות הנשמה.

כידוע, בנשמת האדם ישנן 5 דרגות: נפש, רוח, נשמה, חיה יחידה.

ההבדלים הקיימים בין אדם לחברו, באים לידי ביטוי בדרגות הנמוכות שבנשמה, אצל אחד מאירה בחינת 'נפש' ואצל השני בחינת 'נשמה', וכן הלאה. אבל במהות הפנימית, בדרגת ה'יחידה' שבנשמה, הרי כולם כאחד שווים.

לכן, מצווה כזו, כשמירת שבת, שניתנה מלכתחילה באופן כזה, שכולם ממש שווים בה, בה מתבטא 'עצם הנשמה', בה מאירה הדרגה הגבוהה, שלגביה אין שום הגבלות וגדרים, ולכן זוכים על ידה ל'נחלה בלי מיצרים'.

רבים מיהודי ארצות הברית שהיגרו אליה בסוף המאה ה-19 ובראשית המאה ה-20, בעיקר אחרי מלחמת העולם השנייה. נאלצו לעבוד גם בשבת. מי שהודיע למעסיקו שאינו מתכוון לעבוד בשבת, פוטר מידית מהעבודה.

היו יהודים שומרי שבת, שהיו בעלי מסירות נפש, ובכל פעם שמצאו מקום עבודה חדש, היה זה מקסימום לשבוע... כי לא יכלו לחזור אליה לאחר השבת.

כעבור שנים, נפגשו שני חברים, ששניהם מסרו את נפשם על השבת. ולמרות זאת רק אחד מהם זכה שגם צאצאיו היו 'שומרי שבת'. הם שוחחו ביניהם, וניסו להבין מה גרם לכך שהאחד זכה שצאצאיו ימשיכו בדרכו וישמרו שבת, והשני, למרבה הצער, לא זכה לזה.

הסתבר, שאחד היה חוזר מהעבודה בכל יום שישי, שבור ומדוכא מהפיטורין, סעודות השבת עברו על משפחתו, מתוך דיכאון ושברון מהבלתי נודע. המסר שילדיו 'קלטו' היה ששמירת שבת מביאה משברים...

חברו לעומתו, היה מגיע לביתו כל יום שישי צוהל ושמח, הוא שוב זכה למסור נפש על קדושת השבת. וגם סעודות השבת עברו ברוממות רוח מיוחדת בגלל יוקר וקדושת השבת. אצלו הבינו הילדים והפנימו היטיב את יוקר קדושת השבת, ואכן, הם נשארו כאלה כל חייהם.

שבת שלום

הרב ברוך וילהלם

בית חב"ד נהריה

יו"ר



<< הקודםלרשימה המלאההבא >>