בעת 'מלחמת השחרור' בשנת תש"ח, שהו תושבי ירושלים במקלטים, לפרקי זמן ממושכים, מפני ההפגזות.

בשכונת בית ישראל, הצטופף באחד המקלטים יחד עם עוד רבים, גם רבי גדליה משה גולדמן, מי שכיהן כאדמו"ר מזוויעהל, הוא ישב באחד הפינות ולמד בהתמדה גדולה.

בין ההמונים ששהו במקלט, הייתה גם אשה, מרת נפש, שגם לא הייתה כל כך בריאה בנפשה, ולעיתים קרובות הייתה מתקיפה את אחד מדיירי המקלט, ופגעה בו ללא הרף.

 כש'הגיעו מים עד נפש', ודיירי המקלט התקשו לעמוד בזה, הם החליטו להרחיקה למקלט אחר.

אך לפני מימוש ההחלטה, הם ניגשו לרבי גדליה משה, לשמוע את דעתו.
והוא השיב להם בסיפור:

בעת שמשפחתו התגוררה בעיירה זוויעהל, חלתה אחת הבנות, ומצבה הלך והחמיר משעה לשעה.

כשאביו רבי שלמה, שהיה אז האדמו"ר בעיירה, ראה את המצב, הוא הודיע שהוא יוצא לחפש בחוץ רפואה בדרך אלוקית, אולי באמצעות ביזיונות... כדי שיזכה לרפואת בתו...

היו אז תחת אחריותו כמה דירות וחנויות בעיר, שהיו מושכרים. וניגש לאחת החנויות שהייתה מושכרת לאשה קשת יום, והעיר לה, שזה זמן רב שלא שילמה שכירות.
מיד החלה האשה לצעוק על רבי שלמה: 'כיצד אינך מתבייש לבקש ממני כסף... וכי כך מתנהג רבי ?"

צעקותיה נשמעו מכל עבר, וקהל גדול התאסף להקשיב איך היא ביזתה והכלימה את רבי שלמה. שעמד ושותק ולא השיב לה דבר.

וכשהסתיימה מסכת הבזיונות, הוא שב לביתו בפנים מאירות, ובישר שבע"ה הבת תבריא בקרוב, כי על ידי הבזיונות הוא פעל רפואה עבורה.
סיים רבי גדליה משה ואמר:

בימים מסוכנים אלו, שאי אפשר לצאת ולחפש בזיונות בחוץ.... והביא לנו הקב"ה את הרפואה לתוך המקלט, אתם רוצים לסלקה החוצה ?....

            ✿

נושא הרפואה מופיע בתורה כמה פעמים,

בפרשת בשלח שקראנו לפני כשבועיים, מובא האיחול האלוקי כָּל הַמַּחֲלָה אֲשֶׁר שַׂמְתִּי בְמִצְרַיִם לֹא אָשִׂים עָלֶיךָ כִּי אֲנִי ה'  רֹפְאֶךָ

גם בפרשתנו, פרשת משפטים, כשמדובר על מצב לא נעים, שאחד גרם נזק לחברו, ומוטל עליו חובת פיצוי עבור הנזקים שגרם, כותבת התורה וְרַפֹּא יְרַפֵּא, דהיינו, שעליו לממן את הוצאת הרפואה של הניזוק.

בקשת רפואה מופיעה גם בברכה השמינית בתפילת העמידה, רְפָאֵנוּ ה'  וְנֵרָפֵא... בָּרוּך אַתָּה הֳ' רוֹפֵא חוֹלֵי עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל.

במבט שטחי לא שמים לב להבדל בין המקורות הנ"ל , אולם עיון מעמיק מאיר אותם ומגלה לנו דבר  מעניין,

הראשון שהתעכב על כך, הוא רבינו אברהם אבן עזרא. ואחריו כתבו בזה גם רבינו בחיי וכן הרח"ו תלמידו של האריז"ל,

הם מסיבים את תשומת ליבנו להבחין שכל פעם שמדובר ברפואה שנעשית על ידי בשר ודם, תופיע תמיד  המילה "רפואה" בדגש. כלומר האות פ' דגושה. וכשמדובר ברפואה אלוקית, תופיע, בדרך כלל, המילה "רפואה" באות פ' רפה.
מדוע ?
כי הרפואה שבאה על ידי בשר ודם, מלווה בדרך כלל בטריה, בצער ובעוגמת נפש, יש סבל של לקיחת תרופות, תופעות הלוואי, יש אי נעימות מטיפול לא נעים וכדו. דהיינו, יש כאן רפואה שבאה בדגש. מרגישים אותה היטיב.
אבל רפואה שבאה ישירות על ידי הקב"ה, על ידי הרופא כל בשר ומפליא לעשות, היא רפואה שבאה באות רפויה, דהיינו, בנחת ובקלות וללא שום צער ועוגמת נפש.
רפואה אלוקית אינה מצטמצת בתרופות, התערבות כירורגית וכדו'. לרופא כל בשר ומפליא לעשות יש אינסוף דרכים.

גם בזיונות יכולים לרפא, ויותר מכך, גם תיקון מזוזות מביא מזור ומרפא. ובוודאי שנתינת צדקה מגינה ומצילה.

✿

הבדל נוסף מובא בספר הזוהר,

שכל הרפואות שבעולם הם בידי הקב"ה, רק שיש כאלו שבאים על ידי שליח, ויש הבאים ישירות ממנו ית'. וההבדל הוא, שרפואה שבאה על ידי שליח, היא רפואה זמנית. ואילו כשהרפואה באה ישירות מהקב"ה , היא רפואה תמידית.
ולכן נאמר בפסוק כפל הלשון: רְפָאֵנִי ה' וְאֵרָפֵא.

שנזכה שיקויים בכל אחד ההבטחה המופיעה בפרשתנו: וַהֲסִרֹתִי מַחֲלָה מִקִּרְבֶּךָ.

שבת שלום

הרב ברוך וילהלם

בית חב"ד נהריה

יו"ר