"... התרנגול שלי חושב !"

כפרי אחד נקלע לעיר הגדולה ביום השוק, כשהבחין בהתקהלות גדולה ליד אחד הדוכנים, ניגש לראות מה מוכרים שם, ולהפתעתו, המוכר מציע ציפור קטנה בעשרת אלפים רובל ! הוא נדהם לראות, שאחרי משא ומתן קצר, הוציא אחד האנשים מכיסו, עשרת אלפים רובל טבין ותקילין וקנה את הציפור.

כשחזר הכפרי לביתו, חשב, שכדאי לו להציע למכירה, תרנגול הודו ענק, שעולה בגודלו עשרות מונים מהציפור הקטנה, ואותו הוא בוודאי יצליח למכור בעשרים אלף רובל...

אכן, ביום השוק הבא, התייצב הכפרי באחד הדוכנים והציע בקול רם את התרנגול למכירה... כל מי שעבר ליד הדוכן ושמע את המחיר, צחק והמשיך בדרכו.

כך עמד לו הכפרי זמן רב ו"לתדהמתו" אף לא אחד התעניין בתרנגול... מיואש ומתוסכל, פנה לאחד האנשים ושאל, מדוע נמכרה כאן בשוק הציפור הקטנה במחיר עצום, ועתה, אף אחד לא מתעניין בתרנגול הגדול שלו ?

הסביר לו אותו אדם, שהציפור שמכרו בשבוע שעבר, אינה ציפור רגילה, היא יודעת לדבר ולשיר !...

- אבל התרנגול שלי יודע לחשוב ! ?... זעק הכפרי...

* * *

מה באמת עדיף, לדבר או לשתוק ?

במהלך שבתות הקיץ נוהגים ללמוד בכל שבת פרק אחד מ'פרקי אבות', בשבת הקרובה לומדים את הפרק הראשון.

בסיומו יש אימרה של רבי שמעון בנו של רבן גמליאל: "כל ימי גדלתי בין החכמים, ולא מצאתי לגוף, טוב משתיקה".

האם כוונתו שהאדם, המכונה "מדבר", צריך בעצם לשתוק ?

רעיון זה, ובסגנון מחייב יותר, כתוב בספר תהילים (נח, ב) "האומנם אלם", ומסבירים בתלמוד, שכוונת הפסוק לומר לנו: "מה אומנותו של אדם בעולם הזה ? ישים עצמו כאילם" !

דברי המשנה והתלמוד משאירים אותנו עם סימן שאלה גדול:

ברור לכולם שתכלית הבריאה אינה בגישה פאסיבית, בסור מרע בלבד, העיקר הוא להיות אקטיבי, לעסוק בחיוב, עשה טוב. מעלת האדם הוא בהיותו 'מדבר' (וכך הוא מכונה, להבדיל מדומם, צומח, חי), מה א"כ כוונתם של חכמים באמרם שאומנותו של אדם בעולם להיות כאילם, ואין לגוף טוב משתיקה ??!

* * *

תורת החסידות נותנת לנו מבט עמוק יותר למושגים 'שתיקה' או 'דיבור', ובעזרתם נוכל להבין את עומק דברי חכמים הנ"ל.

בתחילת ספר בראשית מתארת התורה את אופן בריאת העולם, כל הברואים נבראו ע"י דיבור אלוקי, כנאמר "ויאמר אלוקים יהי... ויהי". ובלשון המשנה: "בעשרה מאמרות נברא העולם".

יוצאים מן הכלל הם הנשמות ! הם נוצרו ממקור עמוק יותר מאשר דיבור, בלשון התורה נאמר: "ויפח באפיו נשמת חיים", כמו שהמנפח מוציא אנרגיה יותר עמוקה מדיבור, כך האציל הבורא את הנשמה ממקום עמוק יותר מאשר דיבור. וכפי שהדבר מוגדר בספר התניא: "נשמות ישראל עלו במחשבה".

מהו ההבדל המהותי ביו 'דיבור' ל'מחשבה' ? במה שונים הנבראים שנבראו בדיבור אלוקי לאלו שנוצרו במחשבה אלוקית ?

הצד השווה בין הדיבור למחשבה הוא, ששניהם מורכבים מאותיות. ולמרות זאת שונים הם בתכלית זה מזה,

אותיות הדיבור, יוצאות מחוץ לאדם המדבר, רק כך הם תגענה לאזני השומע ותפעלנה את פעולתם במידת הצורך.

לעומתם, אותיות המחשבה, נשארות בתוך מוח האדם, ואין לזולת אפשרות לדעת על מה הוא חושב.

* * *

הסיבה שהנבראים שבעולם לא מרגישים באופן טבעי את הבורא, ולהיפך, הנברא בתחושתו הטבעית אינו תלותי בכח עליון, כי הקב"ה בחר לברוא אותם ע"י דיבור. כמו שדיבור גשמי יוצא מחוץ לתחום המדבר, כך ה'דיבור' האלוקי יוצר אצל הנברא תחושה שהוא, כאילו, מחוץ לבורא... כאילו הוא ח"ו עצמאי.

ולכן כללות הבריאה נקראת 'עולם', מלשון העלם ! כי העולם כמו שהקב"ה ברא אותו מעלים את הקשר המהותי בין הנברא לבורא.

לעומת זאת, נשמה מרגישה תמיד קשורה לבורא, היא ממש חלק אלוקה ממעל ממש, וזאת משום שהיא נוצרה על ידי מחשבה אלוקית, כמו שהמחשבה לא 'יצאה' אף פעם מראשו של החושב... כך הנשמה מרגישה קשורה ומאוחדת במהותה עם הקב"ה. היא תמיד מרגישה חלק בלתי נפרד מהאלוקות.

* * *

הרבי הרש"ב נ"ע אמר: "הקב"ה ברא את העולם ואת כל הדברים הגשמיים מאין ליש, ויהודים צריכים לעשות מיש לאין, מהגשמיות - רוחניות. שהגשמי יהיה כלי לרוחניות".

אכן, העולם הגשמי נברא בדיבור, וזאת הסיבה שהוא מרגיש 'מנותק', ומכיוון שבאמת אין שום נתק, ההיפך, העולם לא יצא כלל מחוץ לבורא, לכן האדם צריך ע"י עבודת ה', לגלות את האמת האלוקית בעולם !

צריך להדגיש תמיד שיש בעל-הבית לבירה זו, להראות שהכל מתנהל בהשגחה פרטית, שהעולם לא מנותק מהבורא.

ובמילים אחרות: תפקיד האדם הוא לרומם את הבריאה מדרגת דיבור למעלת המחשבה. וזה רמזו חז"ל כשאמרו: "לא מצאתי לגוף טוב משתיקה" ועיקר אומנותו של אדם בעולם, שישים עצמו כאילם !

אז מה עדיף, ציפור המדברת או תרנגול חושב ?...

מה שבטוח, שהאדם המדבר - צריך יותר 'לחשוב'....

שבת שלום

הרב ברוך וילהלם

בית חב"ד נהריה