לא להתבלבל

באחת הנסיכויות שליד אטליה העתיקה, שלט נסיך עשיר מאוד. יום אחד גונבה לאזניו שמועה, כי אי שם בחנות גדולה בפריז, מוצעים למכירה שתי ציפורי שיר נדירות בעלות קול ערב.

הידיעה עוררה את חושיו ומיד באותו יום יצא במרכבת הנסיכות, כדי להביא במו ידיו את היצירה המופלאה לארמונו.

עגלונו האישי, שמח מאוד להיות שותף בהרפתקאה, והי' סקרן לדעת מה מחפש אדונו דווקא בחנויות פריז,

כשהגיעו למקום, חיכה העגלון בסבלנות במרכבה. כעבור דקות ספורות חזר הנסיך עם כלוב פשוט ובתוכה ציפור קטנה, קטנטונת ממש, והעגלון הי' המום...מסע כה ארוך ומייגע בשביל ציפור כזו קטנה...

תוך כדי נסיעה, אזר אומץ, והעז לברר: "מה זאת ?" הנסיך הנרגש, חייך וענה בהתלהבות, "זו ? זמיר !"
'והמחיר ?' המשיך העגלון לברר, 1500 דינרי זהב ! ענה הנסיך. העגלון ההמום שתק והתכנס במחשבותיו כל הדרך.

בתום המסע שב העגלון לביתו וסיפר לאשתו על הנסיעה המפרכת לפריז, ועל הציפור הקטנה שרכש הנסיך ב-1500 דינרים, ואז... המשיך ואמר בטון חגיגי ונרגש, 'כל ימינו אנו חיים בדוחק וצמצום, ומגיע גם לנו לפחות פעם אחת בחיים להרגיש טעם טוב וערב, בדוגמת הציפור המושלמת שרכש הנסיך.

משקיבל את הסכמת אשתו, ניגש לקופסת החסכונות ורוקנה עד תום, ואת הסכום שחסר ל - 1500 דינרים לווה מקרובי משפחתו, ויצא במהירות לדרכו, בתקווה להספיק ולרכוש את הציפור השניה והאחרונה שבחנות.

כעבור מספר ימים חזר העגלון נרגש כולו, עם כלוב פשוט שבתוכו ציפור קטנה שנחה לה בשתיקה.

משלא יכלו כבר להתאפק, פתחו בזהירות את הדלת, תפסו את הזמיר היקרה, ובהתרגשות שחטו אותה, ניקו, ניתחו והכינו לבישול...

הכינו שומים ובצלים, העמיסו תפודים והכניסו לסיר את נתחי העוף. זמן הבישול עבר... העוף שינה את צבעו וריח מוזר ודוחה עלה ממנו...

בבעתה הרימה האשה את המכסה וניסתה לטעום ממנו, מרירות איומה התפשטה בלשונה...

'את כל חסכונות חיינו בזבזנו על עוף חסר טעם, ועוד נותרנו בעלי חוב' מיררו שניהם בבכי, ויצאו לבית הנסיך עם הסיר, לברר מה התבלין ששכחו להכניס בבישול...

הנסיך היה מופתע מהמשלחת המוזרה עם הסיר, וכששמע מה אירע, מבוכה התפשטה על פניו, "לבשל ? זמיר ? מי מבשל זמיר ?" הזמיר נועד כדי לשמוע את קולו הערב, בשביל זה משקיעים 1500 דינרים.

* * *

פרשתינו מספרת על חלק מהעם שבאו בתלונה ובהפגנתיות אל משה רבינו, ובקשתם הייתה "מי יאכילנו בשר ?" הם הביעו אכזבה מכך, שהדבר היחיד שמזין אותם הוא רק 'מן' !

משה רבינו, כצפוי, לא היה מרוצה מתלונתם, ופנה להקב"ה ואמר "מאין לי בשר לתת לכל העם הזה ?" וגם אחרי שהקב"ה ענה לו, שאכן הוא יוריד בשר לעם, המשיך משה רבינו ותמה "שש מאות אלף רגלי... ואתה אמרת בשר אתן להם ?".

ללא ספק, זהו אחד הסיפורים בתורה, ש"זועק" ואומר דרשני... יש בו סימני שאלה רבים וכפי שמפרשי התורה, אכן, שואלים.

מדוע משה רבינו מאוד לא מרוצה, מבקשתם לאכול בשר ? מה כל כך פסול ברצון זה ?

יתירה מזו, מסגנון דבריו, נראה, כאילו אינו מבין, איך יהיה ניתן לספק כמות כזו של בשר לכל העם. כולנו יודעים היטיב, שיש בעולם מליוני אנשים שאוכלים בשר. יש מספיק לכולם... ממה חשש משה רבינו ?

* * *

גם בסיפור זה, תורת החסידות מאירה את עינינו, ומגלה לנו את המסתתר 'בין השורות'.

מאמרים רבים בחסידות מבארים בהרחבה את סוגיית ה'אכילה ושתיה'. במבט ראשון, הדבר תמוה, מדוע אדם שהוא בחיר הנבראים, יהיה זקוק לאכילה ושתיה לקיומו ? אדם ניזון ממוצרים שמקורם מסוג החי, הצומח או הדומם, איך יתכן שהעליון כ"כ תלותי בנברא התחתון ?

תמצית הענין הוא, שבאותם מאכלים הנמצאים בחלק התחתון של הפירמידה העולמית, טמון ניצוץ אלוקי גבוה מאוד, והתזונה העיקרית לאדם באה מאותו ניצוץ עליון שבמקורו גבוה יותר מהאדם האוכלו.

כשאדם אוכל, ונוהג בעת האכילה לפי ההדרכה והכללים של התורה, הוא אינו מושפע ואינו יורד למטה, לחלקים הנמוכים שבפירמידה. להיפך, הוא מקבל מהמאכל, כח לעלות גבוה יותר, לדרגות נעלות יותר !

* * *

אך משה רבינו סבר, שאכילת בשר, עם כל מעלתו, תגרום הגשמה חזקה מדאי לאדם האוכלו. במקרה זה, הוא לא יתרומם גבוה יותר, להיפך, זה יגרום לו ירידה רוחנית !

זו הייתה זעקתו "מאין לי בשר ?", מאיפה ניקח את הכוח לאכול בשר ולהתרומם ?

הלהיטות לאכילת בשר, היתה בעיניו כאותם כפריים שבישלו את הזמיר... הם לא השכילו להפיק ממנו עונג רוחני, וראו בו רק אמצעי לענג את המעיים...

משה רבינו גם סבר שהעם צריך לקבל ממנו, רק השפעת דברי תורה והדרכה רוחנית, ולא לנצל אותו להוספה באכילת בשר...

* * *

אולם בפועל חידש לו הקב"ה, כי גם אכילת בשר, באופן הראוי, תצליח לפעול את שני הדברים, גם לרומם את האדם האוכל, וגם להעלות לקדושה את הבשר עצמו.

הקב"ה עונה למשה רבינו ואומר "היד ה' תקצר ?", כלומר, אין לצמצם ו'לקצר' את ההשפעה האלוקית. ניתן לקבל כוחות גם מדבר שנראה 'נחות' במבט ראשון, אם הדבר נעשה עפ"י כללי ההלכה.

את הזמיר אי אפשר לאכול וגם להמשיך להנות מזמירותיו, אבל, להבדיל, ממשה רבינו, ניתן לקבל גם תורה אלוקית וגם את הניצוץ האלוקי הטמון בבשר.

* * *

ובנימה אישית,

גם אני שואל את עצמי כל שבוע מחדש, "מאין לי בשר ?" מנין אקח את ה'בשר' לכתוב את הטור השבועי... ואליכם קוראים יקרים בקשתי, אם יש לכם סיפור או חוויה אישית מיוחדת. או אם קראתם דבר יפה, אנא שתפו אותי... זה יהיה עבור כולנו ציפור זמיר...

שבת שלום

הרב ברוך וילהלם

בית חב"ד נהריה



<< הקודםלרשימה המלאההבא >>