הילד שוויתר על נפליאון...

הי' זה לפני כ-100 שנה, ילד ירושלמי בשם משה (מש'ל) אייזנבאך צעד בדרכו, באחד השבתות, לתפילת שחרית, ברחוב יפו בסמיכות לעיר העתיקה בירושלים.

לפתע שם לב למטבע זהב שנקרא 'נפליאון' המונח בקרן זוית. באותם ימים של עוני ודוחק, היה זה אוצר של ממש. אפשר היה להתפרנס ממנו זמן לא מבוטל.

במחשבה ראשונה רצה הילד לקחת את המטבע ולהחביאו בכיס, אך מיד נזכר ששבת היום, ואסור לגעת במטבע, זה 'מוקצה' !

לוותר ולהמשיך בדרכו, הוא לא היה מסוגל, והחליט להניח את רגלו על המטבע ולעמוד כך בקרן זוית עד צאת השבת.

השעות עברו, והילד עמד באותה תנוחה מוזרה, ממתין בקוצר רוח לצאת 3 כוכבים ולחזור לביתו עם האוצר.

בשעות בין הערביים, עבר במקום נער ערבי, ודחף את הילד היהודי, וכשהבחין הערבי במטבע הזהב, הוא לקח אותו וברח מהמקום.

הילד הירושלמי לא מצא את נפשו מרוב צער וכאב, הוא עזב את המקום כשהוא ממרר בבכי תמרורים.

כעבוד כמה דקות הוא מצא את עצמו עומד ומתייפח בבכי, בבית מדרשו של הצדיק רבי מרדכי (ר' מאטאלע) טברסקי, אחד האדמו"רים לבית רחמסטריווקא. היה זה בזמן 'סעודה שלישית', הנערכת סמוך לצאת השבת.

מיד כשהבחין רבי מרדכי בילד הבוכה, ניגש לדובבו ולברר מה אירע לו. וכששמע את הסיפור העגום, אמר רבי מרדכי לילד שמיד אחרי ההבדלה, יכנס אליו לחדרו.

כשנכנס הילד, פתח רבי מרדכי את המגירה, היה שם נפליאון זהב אחד ! ושאל את הילד אם המטבע דומה למה שהוא מצא בבוקר ברחוב ? וכשנענה בחיוב, אמר רבי מרדכי לילד שהוא יכול לקחת את המטבע במתנה ! אולם, יש לו לפני זה, בקשה 'קטנה'...

הצדיק ביקש מהילד שיעביר לו את הזכות הנפלאה של מסירות הנפש שהייתה לו במשך כמה וכמה שעות על שמירת השבת !

הוא ביקש ממנו לוותר על הערך העצום של ההתאפקות, שלא העז אפילו לגעת במטבע, משום שהוא 'מוקצה'.

כששמע הילד את הדברים, הרהר לרגע, ואמר לרבי מרדכי בהחלטיות, שאינו מעוניין לקבל את המטבע, וכי איננו מוכן בשום אופן לוותר על זכות שמירת השבת !

כעבור שנה, בחגיגת בר המצווה של מש'ל, נתן לו הצדיק מטבע דומה במתנה !



* * *


בפרשת השבוע, אנו לומדים את סיפור המרגלים.

משה רבינו שלח את מובחרי העם לראות את הארץ, ורובם ככולם חזרו והוציאו את דיבת הארץ רעה,

כשמתבוננים, בטענת המרגלים נגד הכניסה לארץ, ובמענה של הקב"ה על טענתם, אנו מוצאים שה"טף" היו במרכז הענינים.

המרגלים טענו שכתוצאה מהכניסה לארץ: "נשינו וטפנו יהיו לבז". ובתשובה האלוקית נאמר: "וטפכם אשר אמרתם לבז יהיה... הם ירשוה".

מה הענין להדגיש את הטף, הרי המרגלים חששו שכל העם יהיה לבז, מדוע אם כך, הם מבליטים באופן חריג את הטף ?


* * *


טבעם של תינוקות ש'מפררים יותר ממה שאוכלים'. כך מגדירים זאת חז"ל, וכך גם תעיד כל אם בישראל.

בפשטות כוונת הדברים היא לפירורים של מאכלים גשמיים, אבל מאמר חז"ל זה רומז לאופן של קיום תורה ומצוות, שנקראים גם 'אכילה ושתיה'.

טענתם של המרגלים הייתה שהכניסה לארץ וההתעסקות עם דברים גשמיים, תגרום שרוב הזמן האיכותי 'יתבזבז ויתפורר', ורק מעט זמן ישאר לקיום תורה ומצוות בצורה איכותית. שהרי ה"תינוק מפרר יותר ממה שהוא אוכל",

לעומת זאת אם ישארו במדבר, הזמן כולו יהיה מוקדש לענינים רוחניים.

יתירה מכך, במדבר אין מה לעשות בכסף... אין מרכזי קניות ובילוי וכו' וכו'... אולם הכניסה לארץ תהיה מלווה בפיתויים רבים. אם כן, חששם הי' לכאורה מוצדק, ואפילו 'קדוש',

התורה והמצוות מה יהיה איתם ?

על כך עונה להם הקב"ה, שעל אף שעובדתית זה בהחלט נכון, ההתעסקות בעניני העולם תבוא על חשבון החיים הרוחניים, אך המעט שכן יעשו, יהיה עם הרבה הקרבה, מסירות נפש וויתור על הרבה גירויים זמינים,

וערכו של המעט שייעשה מתוך הקרבה ומסירות, יהיה גדול הרבה יותר מכל הריבוי שעשו דור המדבר בצורה טבעית,

"וטפכם אשר אמרתם לבז יהיה...הם ירשוה" !
מעט הפירורים שה"טף" מכניס לפיו בסופו של דבר - הם התכלית, הם העיקר !

זה גם מה שהצליח הצדיק רבי מרדכי להחדיר בנער הצעיר, עד כמה ערכה של ההקרבה גדול ועצום, שלא בערך כלל מכל רווח כספי עצום וזמין.


* * *


ההלכה קובעת ש"אין מבטלים תינוקות של בית רבן, אפילו לבנין בית המקדש".

כל עם ישראל מצפה כבר קרוב לאלפיים שנה לבנין בית המקדש, וכשבקרוב ממש נתבשר על הגאולה השלימה וגם כשנגיע לרגע הגדול והמיוחל הזה של בנייתו של המקדש, גם אז אסור יהיה להפסיק את הלימוד תורה של תינוקות...

עד כדי כך יקר אצל הקב"ה לימוד של טף. גם אם זה מעט בכמות, הרבה מתפורר ו'נופל', אבל הוא יקר ואיכותי !


שבת שלום

הרב ברוך וילהלם

בית חב"ד נהריה



<< הקודםלרשימה המלאההבא >>