זוג מבוגרים בלבוש פשוט...

זוג מבוגרים בלבוש פשוט, ירדו מהרכבת ופסעו ללשכתו של נשיא אוניברסיטת הרווארד (Harvard University) בעיר קיימבריג' שבמסצ'וסטס, ללא קביעת פגישה מראש. המזכירה הבחינה, בקלות רבה, שלאנשים פשוטים ועניים אלה אין כל עסקים בהרווארד.

"אנו מבקשים לראות את נשיא האוניברסיטה", אמר האיש בקול רך.

"הוא עסוק ויהיה עסוק כל היום", סיננה המזכירה בשפתיים קפוצות.

"אנו נחכה שיתפנה", אמרה האישה.

במשך שעות התעלמה מהם המזכירה, מקווה שהזוג בסופו של דבר ילך. אבל הם לא הלכו, ותסכולה של המזכירה הלך וגדל. לבסוף היא החליטה להפריע לנשיא. "אולי אם תראה אותם לדקות מעטות הם יעזבו", היא אמרה לו. הוא נאנח בכעס ובמנוד ראש הסכים. הוא יצא לקראת הזוג.

אמרה לו האישה, "היה לנו בן שמת ממחלת טיפוס הבטן בגיל 16. בעלי ואני היינו רוצים להקים כאן יד לזכרו, במקום כלשהו בקמפוס".

הנשיא לא התרשם מדבריה. יתירה מזו, הוא אפילו היה בהלם, 'גבירתי', הוא אמר בזעף, 'איננו יכולים להקים אנדרטה לכל אדם שנפטר. אם היינו עושים כך, המקום היה נראה כמו בית קברות'.

"הו, לא", הסבירה האישה במהירות, "איננו רוצים להקים אנדרטה. חשבנו אולי לתת בנין שלם להרווארד".

נשיא האוניברסיטה פלבל בעיניו, הביט בהם ואמר כמעט בקול צעקה, 'בנין ? יש לכם צל של מושג כמה עולה להקים בנין ? השקענו לאחרונה 7.5 מיליון דולר בהקמת הבניין לפיסיקה, כאן בהרווארד'.

לרגע הייתה האישה שקטה. הנשיא היה מרוצה. סוף סוף יוכל להיפטר מהזוג הזה. ואז פנתה האישה לבעלה ואמרה בניחותא, "זה כל מה שעולה להקים בנין באוניברסיטה ? למה שלא נקים פשוט אוניברסיטה משלנו ?" בעלה הנהן והניד בראשו בהסכמה.

פניו של הנשיא נפלו במבוכה רבה.

הזוג סטאנפורד קמו והלכו לדרכם. הם נסעו לאזור פאלו אלטו, בעמק הסיליקון, קליפורניה, שם הם הקימו וייסדו אוניברסיטה הנושאת את שמם, אוניברסיטת סטאנפורד (Stanford University) הידועה. כיד זיכרון לבן, שהרווארד לא רצתה להתייחס אליו...




עוד מהדהדת בראשי, הנעימה המיוחדת, בה היה הרבי חוזר אין ספור פעמים על דברי התלמוד, שלכל יהודי, יהיה מי שיהיה, צריך להתייחס כ"בן אברהם יצחק ויעקב", ולכל בת ישראל צריך להתייחס כ"בת שרה רבקה רחל ולאה",

מסופר בתלמוד אודות רבי יוחנן בן מתיא שאמר לבנו, 'צא ושכור לנו פועלים', הלך הבן וסיכם עם הפועלים על העבודה ואף התחייב לספק להם מזון, רק לא פירט מה בדיוק הוא עומד לתת להם. וכשחזר ודיווח לאביו על מילוי השליחות, אמר לו,  'בני אפילו אתה עושה להם כסעודת שלמה בשעתו לא יצאת ידי חובתך עמהם, שהן בני אברהם יצחק ויעקב'. וביקש ממנו לחזור ולסכם לפני התחלת העבודה איזה מזון הוא ייתן להם.

התורה מחנכת אותנו שעל כל אחד צריך להביט פנימה, לפי ערכו האמתי הפנימי שלו, ולא להתבלבל מהמראה או מדברים חיצוניים הנראים לעיניים.

אם נשיא הרווארד היה מתייחס בכבוד המינימלי לזוג הזקנים, הרי היה זוכה בגדול... החכמה היא להביט כך על כל אחד, ולא רק כשמתברר לנו כמה הוא שווה בשפה בנקאית...




מסופר בתלמוד על רומאי בשם דיקלוט שהיה רועה חזירים, ובכל פעם שהיה עובר ליד הישיבה של רבי יהודה הנשיא היו תלמידי הישיבה מזלזלים בו. עבר זמן והרומאים מינו את דיקלוט  למלך עליהם וקראו לו דיקליטיאנוס המלך.

הוא חיפש תמיד לנקום ביהודים וגזר עליהם גזירות, ונעשו להם ניסים ועמדו בגזירותיו. 

כשעמדו לפניו חכמי ישראל, אמר להם דיקליטיאנוס, האם משום שבוראכם עושה לכם ניסים אתם מזלזלים במלך!? 

אמרו לו חכמים: בדיקלוט שהיה רועה חזירים אכן זלזלנו, אבל לדיקליטיאנוס המלך אנו משתעבדים ומכבדים... אמר להם: אף על פי כן, מכאן והלאה אל תזלזלו באף רומאי ואפילו קטן שבקטנים.




למה באמת נדרש מאיתנו להביט על הערך הפנימי הייחודי של כל אחד, ולא להתרשם מדברים חיצוניים, חשובים ככל שיהיו ?

השבת נלמד בפרקי אבות את האמירה הידועה, 'אַל תְּהִי בָז לְכָל אָדָם, 
וְאַל תְּהִי מַפְלִיג לְכָל דָּבָר, שֶׁאֵין לְךָ אָדָם שֶׁאֵין לוֹ שָׁעָה וְאֵין לְךָ דָבָר שֶׁאֵין לוֹ מָקוֹם'.

מפרשי המשנה, מבררים לנו ביאור נפלא,  'אל תהי בז לכל אדם אפילו לקל שבקלים, כי כל אחד יש לו חלק בתורה ועבודה. וכל בן ישראל עובד את ה' כפי כוחו וערכו. וה' מקבל ממנו תענוג פרטי. וכל אחד ואחד מתקן איזה תיקון אשר אי אפשר לאחר לתקן כי אם הוא'.  

צריך להתייחס לכל אדם,  כאחד שהוא יחיד ומיוחד ! יש לאדם זה שליחות ייחודית ואף אחד לא יוכל לעשות במקומו, ובזה הוא משלים את חלקו בכוונת הבריאה כולה.

אין לך אדם שאין לו שעה !

לעיתים פוגשים יהודי שלא נראה בו שום מעלה או ייחודיות, גישה זו בטעות יסודה.

כאשר הקב"ה בישר לאברהם כי יעשה ממנו עם גדול, המשיל את ריבוי זרעו לחול. בכך טמון גם רמז עמוק,

כאשר מביטים בחול, נראה לכאורה שאין כאן אלא חול ועפר, אולם כשחופרים פנימה מגלים שתחת החול מצויים אוצרות יקרים.

כך מסביר הבעש"ט את הפסוק "ואתם תהיו לי ארץ חפץ" – יהודים נמשלו לארץ, שאמנם מבחוץ נראית כאבנים ועפר, אבל תחת המעטה החיצוני שוכנים אוצרות נפלאים.

הבעש"ט אומר, שכל יהודי יקר אצל הקב"ה יותר מבן יחיד שנולד להורים בעת זקנותם !

הרבי כותב באחד ממכתביו: 'אל תהי בז ליום קטנות, שאפילו פעולה אחת דהנחת תפילין על ידי בחור או אמירת שמע ישראל על ידי בחורה, מי יוכל ערכה לשער,

וגם אין זה ענין פרטי של איש פרטי ביום פרטי, כיון שכולם מצטרפים לחשבון גדול, וכל פרט ופרט הוא תנאי לקירוב הגאולה הכללית'.



שבת שלום

הרב ברוך וילהלם
בית חב"ד נהריה



<< הקודםלרשימה המלאההבא >>