ספר תורה אור





ספר המצוות להרמב"ם:


הסיפור השבועי:



הרב ישראל בוטמן ע״ה
השיעורים באתר לעילוי נשמת הרב ישראל בוטמן ע״ה השליח הראשון של הרבי לנהריה
נלב״ע ו׳ אדר ב׳ ה׳תשע״ד

בכל צומת, צריך לעצום עיניים !...

אחד החסידים חווה חוויה מעניינת ביותר בעת שהותו בפריז בדרכו לניו יורק.

הוא רכש כרטיס טיסה שיש בו עצירת ביניים של כמה שעות בפריז, במטרה לבקר   בהיכל בית הכנסת הקטן שברובע ה'פלעציל', המכונה "בית הכנסת 17" על שם מספר הבניין ברחוב Rosiers. במקום זה התפלל הרבי וכן לימד תורה ברבים בשנות ה- 30. אך לא הייתה לו את הכתובת המדויקת, וכשעלה למונית ביקש מהנהג להגיע לרובע הפלעציל. הנהג הורידו ברחובTurenne  והחסיד קיווה לפגוש מישהו שיסביר לו איך להגיע לייעד.

כעבור מספר דקות, הבחין מרחוק בבחור בלבוש חסידי, הוא קרא לעברו וביקש את עזרתו. הבחור שמח לסייע בחפץ לב, והחל להסביר איך להגיע ל"בית הכנסת 17".

'תמשיך ברחוב זה ישר'. ואז... עצם הבחור את עיניו לכמה שניות ושקע בהרהורים, ואח"כ המשיך להסביר, 'תפנה שמאלה ל Francs Bourgeois  ושם תמשיך ישר עד הצומת השנייה'.

ואז... שוב עצם הבחור את עיניו לכמה שניות ושקע בהרהורים, והמשיך להסביר, "תפנה שמאלה לרחוב Pavee ותמשיך שם ישר עד הצומת". ואז... פעם נוספת עצם הבחור את עיניו לכמה שניות ושקע בהרהורים, והמשיך להסביר, "תפנה ימינה לרחוב Rosiers עד מספר 17 ותגיע לבית הכנסת".

לפני שנפרדו, לא התאפק החסיד, ושאל את הבחור, אם המקום כ"כ מוכר וידוע לו, מדוע עצם עיניו והרהר בכל 'צומת' ?...

הסביר לו הבחור, שלצערו הוא סובל מלקות. יש לו קושי בהכרת המרחב וזיהוי הצדדים ימין ושמאל. אמו השקיעה בו רבות ואף עמדה אתו שעות רבות בצומת מסוים, עד שקלט בבירור מהו צד ימין ומהו צד שמאל של אותו צומת.

בכל פעם שהוא מגיע לצומת דרכים, הוא עוצם עיניו ו'עומד' במחשבתו באותו צומת מוכר, וכך ברור לו מהו ימין ומהו שמאל...

סיים החסיד ואמר, שבטיסתו מפריז לניו יורק הוא התבונן רבות ב'שיעור' שקיבל מאותו בחור. בעצם לכולנו יש אותה לקות במידה כזו או אחרת. יש לנו בחיים הרבה צמתים... והתלבטויות לא מעטות מה נכון לעשות.

אנו ננהג כמו כמו אותו בחור חסיד, לפני כל פניה ימינה או שמאלה חשוב וצריך לעצור ולהתבונן אם זה מתאים וראוי. העצירה וההתבוננות תוביל אותנו לדרך הנכונה.

v

 בפרשה הקודמת למדנו שיוסף הצדיק נותק מבית אביו. הוא נמכר, ע"י אחיו, כעבד לסוחרים עוברי אורח, וכך התגלגל לארץ מצרים.

אמנם הסיפור נגמר בסופו של דבר בכי טוב, פרעה מינה את יוסף 'פותר החלומות', למושל בכל ארץ מצרים. אבל יוסף הצדיק עצמו, חי ברגשות מעורבים בהיותו במצרים. 

בפרשתנו מסופר, שיוסף ביטא את תחושותיו באמצעות השמות שנתן לשני בניו שנולדו לו במצרים.

על אף תפקידו הרם הוא הרגיש שם כנטע זר. הוא התגעגע מאוד לחממה היהודית שגדל בה בהיותו סמוך על שולחן יעקב אביו. אמנם לסביבה המצרית בה חי היו את כל הנתונים להשכיח ממנו את בית אביו, אולם הוא התאמץ מאוד לזכור כל הזמן את השורשים שמשם צמח, כך שמר על זהותו היהודית.

תחושה זו באה לידי ביטוי  בשם 'מנשה' שקרא לבנו הבכור, כלשון התורה "וַיִּקְרָא יוֹסֵף אֶת-שֵׁם הַבְּכוֹר, מְנַשֶּׁה:  כִּי נַשַּׁנִי אֱ-לֹקים אֶת-כָּל-עֲמָלִי, וְאֵת כָּל-בֵּית אָבִי", נַשַּׁנִי = מלשון שכחה וניתוק.

על אף שכל מה שעבר והשהות במצרים היו אמורים להשכיח ממנו את מקורו ובית אביו ולנתק מהם אותו. 'מנשה' הבכור, היה עבורו תזכורת יום יומית מאין הוא בא ולאן הוא באמת שייך.

לאידך, לא שקע יוסף רק ב'רחמים עצמיים' על ריחוקו מבית אבא, אלא הוא נתן שבח והודאה לקדוש-ברוך-הוא בכל רגע, על המעמד המיוחד שזכה לו דווקא בהיותו במקום מרוחק זה. שהרי הוא התמנה למשנה מלך מצרים, והביא בחכמתו מזור ומזון לכל העולם כולו.

גישה אופטימית זו והכרה בטובה ובחיובי באות לידי ביטוי בשם 'אפרים'  שנתן לבנו השני, וכלשון התורה "וְאֵת שֵׁם הַשֵּׁנִי, קָרָא אֶפְרָיִם:  כִּי-הִפְרַנִי אֱ-לֹקִים, בְּאֶרֶץ עָנְיִי".

שתי תחושות אלו צריכות להיות אצל כל יהודי בזמן הגלות,

כדי לא להיות מושפע מה'רוחות הזרות' המנשבות ברחוב... צריך לעצום עיניים בכל צומת... להיזכר ב'בית אביו', וב"תורת אמו".

כאשר חסיד מגיע ל'צומת דרכים' בחייו, הוא מצייר במחשבתו את מראה פניו הק' של הרבי, וכך הוא מקבל את ההכוונה הנכונה איך להתקדם. בדיוק כמו שנראה ליוסף הצדיק 'דמות דיוקנו של אביו', וזה נתן לו את הכוח לברוח מאשת פוטיפר.

ולאידך, צריך להתנהג בכל מקום כמו 'שליח'. גם אם המקום 'חשוך' והתנאים לא קלים, מצליחים 'להאיר' ולחמם את הסביבה באור תורה ומצווה. וכל ירידה מתהפכת לעלייה גדולה.

v

זהו גם המסר של חג החנוכה.

חכמים תיקנו שבכל ערב מימי החנוכה צריך להדליק נרות דווקא 'על פתח ביתו מבחוץ'

מדוע ?

חכמים נתנו לנו כאן שליחות מאתגרת. איך להתנהג כאשר אנו נמצאים 'מחוץ לבית'... לא מספיק שהאור והחום היהודי שנמצא בתוך הבית לא נחלש, אלא הוא צריך להקרין גם בחוץ ולהאיר את החושך השורר בעולם.

מה המשמעות המעשית בחיי היום יום ?

ראשית, על כל אחד לשמר את הייחודיות היהודית שלו, תוך כדי השתלבותו בחיי החברה והמסחר של העולם הגדול.  כך שגם כאשר בסביבה שולטים 'ערכים' אחרים ומושגים שונים, הוא יצליח לדבוק בחוקי התורה והמצוות ובמסורת עם-ישראל.

גם האדם, המעורה בנעשה בעולם הרחב, ואפילו זה השקוע רובו ככולו בענייני העולם צריך להישאר יהודי נאמן לדתו ולמורשת אבותיו. בדיוק כמו יוסף הצדיק שגם בשעה שהתעסק בניהול מעצמת-העל, זכר בכל רגע 'מאין באת ולאן אתה הולך'...

וייחד עם זה, לא מספיק רק לשמר את הזהות האישית, ולהתרפק על זיכרונות "בית אבא", צריך להקרין ולהפיץ אור יהודי בכל הסביבה. להוסיף קדושה וחמימות בכל מקם. זו הדרך בה נזכה לגאולה האמיתית והשלימה כשיקוימו דברי הנביא  כִּי ה', יִהְיֶה-לָּךְ לְאוֹר עוֹלָם.

שבת שלום וחנוכה שמח

הרב ברוך וילהלם

בית חב"ד

נהריה

 



<< הקודםלרשימה המלאההבא >>

  נבנה ע"י WebEmpire