במשך שנים רבות חיפשה מ. את בחיר ליבה. היא הייתה בחורה אנוכית מאוד ובררנית גדולה. עם כל בחור שנפגשה דיברה רק על עצמה, מה היא צריכה, מה צריכים לתת לה וכיצד הייתה מצפה שבן זוגה יתמוך בה, וכמובן  שאחרי 'הרצאה' כזו, אף בחור לא הוסיף להיפגש עמה.

מכריה הציעו לה לפנות לפסיכולוגים, שיעזרו לה לפתור את הבעיה, אך בפועל לא נוצר שינוי של ממש.  

בשלב מסוים, היא התקרבה לחב"ד, והגיעה ל'מכון חנה' במינסוטה, שם פגשה לראשונה את הרב פרידמן שהציע לה לנסוע לרבי ולקבל ממנו עצה וברכה. בתחילה נרתעה ושאלה, הרבי הוא פסיכולוג ? היא כבר שבעה מאלה רבות. הרב פרידמן אמר לה, הרבי מבין באנשים !

מ. קיבלה את עצתו והגיעה ל'יחידות' עם הרבי. היא הגישה לרבי שלושים דפים של דיאגנוזות מכל הפסיכולוגים. הרבי דפדף בדפים ואז פנה אליה ואמר, אינני מבין מה הבעיה. היא תמהה איך הרבי הספיק  לקרא במהירות כה גדולה את כל מה שכתוב בדפים שהגישה, והתחילה לפרט את קורות חייה.

ואז אמר לה הרבי, אני שומע את מה שאת אומרת. גם הבנתי זאת מהדפים שהגשת לי, אבל אינני מבין מה הבעיה עכשיו ? !

הבעיה היא שאני אנוכית מאוד, ולכן אינני יכולה לתת מעצמי למישהו אחר. 

הרבי חייך ואמר, יש לי עצה עבורך, כשתחזרי ל'מכון חנה' במינסוטה. ותיכנסי עם חברותייך לחדר האוכל, תיגשי בכל ארוחה, לשולחן אחר ואם תבחיני שמישהי מחברותייך שכחה מזלג או כל דבר אחר, הביאי לה את מבוקשה, כך תנהגי במשך שלושה שבועות.

מ. נזעקה מה ? זה בלתי אפשרי ! הבנות תחשובנה שהשתגעתי. אבל הרבי לא ויתר, ואמר לה: כך עשי, הדבר יעזור לך לצאת מהאנוכיות שלך.

כמובן שמ. קיימה את עצתו של הרבי. לא ארך הזמן והיא זכתה לשידוך הגון והקימה משפחה מפוארת וענפה.

♦

בשבת הקרובה מוציאים לקריאת התורה שלשה ספרי תורה. בספר התורה הראשון יקראו את פרשת השבוע 'תזריע'. ובספר התורה השני יקראו את פרשת 'החודש הזה לכם', בה מדובר אודות ההכנות שנדרשו בני ישראל לעשות לקראת יציאתם ממצרים, על ידי הקרבת קורבן הפסח ואכילת המצות.

יציאת מצרים אינה רק סיפור של היסטוריה. על יציאת מצרים נאמר לְמַעַן תִּזְכֹּר אֶת-יוֹם צֵאתְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ. כל אחד צריך לשחרר את עצמו מ'מצרים' גם היום, דהיינו להשתחרר גם משעבוד רוחני.

מהו אותו 'מצרים' שעלינו להשתחרר ממנו ?

יש מי שמושפע בחייו מדברים חיצוניים. הוא מרגיש נחות ושפל מול העולם החיצוני, כמו כן, מאוד משמעותי עבורו "מה יאמרו הגויים"...

לעומתו, יש מישהו שמושפע מנטיותיו הפנימיות. מההרגלים הטבועים בו, ונדמה לו שאינו יכול להשתחרר מהם...

חכמי התלמוד אומרים 'אדם קרוב אצל עצמו', במילים אחרות, אדם הוא אנוכיי זה מהווה את אחת ההפרעות החזקות ביותר להגיע לשלמות העם, לאהבה ואחדות בין יהודים.

כשמגיע חג הפסח 'זמן חירותנו' זו ההזדמנות להשתחרר מכל אותם מיצרים והגבלות.

זו גם הסיבה שמזמינים לליל הסדר לא רק קרובים וידידים, אלא כל דכפין וכל דצריך, יהודים ללא הבדל, באהבה אמתית. פעולה זו מסייעת שהאדם ישתחרר מהטבע האנוכיי שלו,  ויתאחד עם זולתו.

בדיוק כמו שהרבי ייעץ למ. לדאוג למזלג או לכף שחסר לחברה, ובזה היא השתחררה מהגלות העצמית.

♦

לקראת הפסח מנקים את הבית ביסודיות, אנו מתאמצים מאוד שלא יישאר זכר לחמץ. שהרי בפסח החמץ הוא איסור מוחלט ! אפילו 'משהו' אסור שיראה או ימצא במשך כל ימי החג.

מבואר על כך בחסידות, שחמץ רומז לגאווה וגסות רוח, הם חודרות לתוך חיי היום יום ומהם עלולים להגיע לכל הנטיות הבלתי רצויות, זה אחת הסיבות שאיסור חמץ הוא מוחלט ! לרמוז שגאווה וגסות הרוח יש לשלול לגמרי.

כשם שבערב פסח צריך לבצע בבתינו 'בדיקת חמץ' ו'ביעור חמץ' יסודיים, לבער כליל את החמץ שהצטבר במשך כל השנה, גם אם הוא בכמות זעירה ואפסית. אפילו 'משהו' .

כך גם צריך לבער מנפשותינו את הגאווה והאנוכיות, שחודרת לנפשותינו עד ש'בל יראה ובל ימצא'. בכך נצא גם אנו ממצרים.

♦

 בפיוט הידוע של לכה דודי, אומרים 'התנערי מעפר קומי'.

הדבר נמשל לתרנגול שהתלכלך בעפר ובוץ, אם בעליו ינסה לנקות בעצמו כל נוצה ונוצה... הדבר יארך זמן רב וללא הצלחה.  אולם ניעור אחד שהתרנגול יעשה בעצמו ינקה ויוריד את כל העפר במהירות

כך אדם הלוקה באנוכיות, צריך 'לנער' את עצמו, לעשות פעולות ממשיות שיבטאו דאגה ואכפתיות לזולת, וזו תהיה תרופתו המהירה והמוצלחת ביותר.

שבת שלום

הרב ברוך וילהלם

בית חב"ד נהריה