ספר תורה אור





ספר המצוות להרמב"ם:


הסיפור השבועי:



הרב ישראל בוטמן ע״ה
השיעורים באתר לעילוי נשמת הרב ישראל בוטמן ע״ה השליח הראשון של הרבי לנהריה
נלב״ע ו׳ אדר ב׳ ה׳תשע״ד

מזל שקשורים בחבל...!

הרב חיים גוטניק שימש עשרות שנים כרב חשוב במלבורן אוסטרליה. הוא היה נואם בחסד, אלפים נהנו לשמוע את דרשותיו.

בהיותו פעם ביחידות אצל הרבי, הוא אמר לרבי שמציק לו משהו מהותי. בחייו הוא הספיק לדרוש אלפי פעמים ובמקומות רבים, אך הוא תוהה אם הדיבורים אכן פועלים את פעולתם... הוא מסופק אם בנוסף להתפעלותם של השומעים מעצם הדרשה, יש גם כאלו שמוכנים לעשות שינוי ממשי באורח חייהם.

הרבי ענה לו, שידוע ש'דברים היוצאים מן הלב, נכנסים אל הלב' ולכן אם ידבר בכנות ובהתלהבות, בוודאי שסוף סוף הדברים יפעלו את פעולתם. אך אם הוא רוצה לראות בעיניו תוצאה ממשית, כדאי שבנוסף לרעיונות היפים אותם הוא מסביר, הוא יציע לקהל המאזינים לבצע משהו מעשי, אפילו דבר אחד בלבד, וכך תהיה לו אפשרות גם להיווכח בתוצאות.

ואכן בשבת הראשונה לאחר שהרב גוטניק חזר לאוסטרליה, התקיים אירוע חשוב בבית הכנסת. נכחו בו מאות אנשים, רובם כאלו שאינם פוקדים את בית הכנסת בדרך כלל. הרב גוטניק דיבר בהתרגשות על מעלת השבת ותרומתה לחיים היהודיים ואז, כעצתו של הרבי, הוסיף ואמר, שהוא רוצה לבקש מהם בקשה אישית שנוגעת לו מאוד. והוסיף שזאת תהיה טובה גם עבורם (ובטוח שגם הקרדיולוג יסכים...) הוא ביקש מקהל ההמונים שהחל מהשבת הבאה, לא יכניסו סיגריה לפה. שיעברו שבת בלי עישון.

בשבת שלאחר מכן, באמצע התפילה, נכנס אדם לבית הכנסת. מדובר באדם ששרד את השואה ובעקבות האירועים הקשים שעבר, בקושי היה מגיע לבית הכנסת, אפילו בראש השנה ויום כיפור. ולכן היה די חריג לראותו בשבת רגילה. לאחר שהוא המשיך להופיע בבית הכנסת עוד כמה שבתות, ניגש אליו הרב גוטניק ואמר לו, שהוא מאוד שמח לפגשו, אך הוא תוהה מה גרם לו לפקוד בקביעות את בית הכנסת?

הוא סיפר, שהיה נוכח באותה שבת בה ביקש הרב לעשות מעשה אחד כדי להרגיש את השבת. ובשבת הבאה כשהגיע למשרדו, הדבר הראשון שעשה היה לשלוח יד לעבר חפיסת הסיגריות. לפתע נזכר שהרב ביקש משהו אישי לא לעשן בשבת. והוא לא עישן ! בעקבות כך חשב לעצמו אם הוא כבר אינו מעשן כי היום שבת מה יש לו להישאר במשרד ?! והחליט ללכת לבית הכנסת. והגיע באמצע התפילה. האווירה הייתה מזמינה ומחברת, היא הזכירה לו את ימי נעוריו. החליט לבוא גם בשבת אחריה וגם בשבת שאחריה, ומי יודע, סיים, אולי יום אחד הוא יעשה גם קידוש כשיחזור מבית הכנסת"…

בפרשתנו מתואר שבחם של עם ישראל, בין הדברים כתוב, "כִּי חֵלֶק ה' עַמּוֹ יַעֲקֹב חֶבֶל נַחֲלָתו"ֹ. נשמתו של יהודי היא חלק אלוקה ממעל ממש, וגם בהיותה מלובשת כאן בתוך הגוף הגשמי היא עדיין מחוברת למקורה העליון. כפי שאנו אומרים כל בוקר בברכות השחר נְשָׁמָה שֶׁנָּתַתָּ בִּי טְהוֹרָה הִיא.

כשהפסוק משוה את החיבור של הנשמה ל'חבל', הרי זה דומה לשני דברים המחוברים באמצעות חבל גשמי, וקיים קשר הדדי בין שני קצות החבל. כל נענוע באחד מהקצוות משפיע מידית על החבל כולו כולל בקצהו השני. וכמו במשל באותה מידה גם בנמשל, קיים קשר הדדי בין הנשמה שבגוף למקורה העליון.

היחס בין הקצוות הוא הן לטוב והן למוטב, כמבואר בספר התניא, שיהודי נשאר תמיד קשור למעלה באמצעות ה'חבל', דהיינו, תמיד יש למעשיו משמעות. ולכן כל מעשה שלילי פוגם בהחלט בנשמתו. גם אם הוא מצהיר על עצמו ש"אינו דתי".... אין הצהרה זו פוטרת אותו מתפקידו היהודי. כי הקשר בין קצות החבל אינו מתנתק לגמרי.  זו הסיבה שבפסוק כתוב 'כִּי חֵלֶק ה' עַמּוֹ', הביטוי 'עם' רומז למצב של זרות ונפרדות, בדומה ל"גחלים עוממות" שהלהבה כמעט ואינה ניכרת בהם. וגם אז יַעֲקֹב חֶבֶל נַחֲלָתו.

וכשם שחטא, שנעשה באמצעות הגוף דהיינו קצהו התחתון של החבל, משפיע גם על קצהו העליון. ועל זה צריך תיקון וכפרה. באותה מידה זה קורה גם בצד החיובי. יש משמעות עצומה לקיום מצווה מעשית, בכל פעם שיהודי מקיים אפילו מצווה אחת, הרי בפעולה זו הוא 'מנענע את החבל' והקשר מתחדש ומתעצם. לכן מצווה גוררת מצווה.

בספר ליקוטי תורה ממשיל זאת רבינו הזקן לעץ ברוש גבוה ורענן, שהוא עדיין גמיש ולכן יכולים לכופף אותו למטה מטה, ואם יניחו חפץ כלשהו על ראש הברוש בהיותו למטה, הרי כשיחזור ויתרומם כלפי מעלה, החפץ שהיה בתחתית יתרומם ויעוף לגובה רב... כך בנמשל, כשיהודי מקיים מצווה מעשית כאן בעולם הזה, הדבר דומה לחפץ גשמי המונח על ברוש מכופף,  ויש לכך השפעה עצומה גם למעלה, בקצה העליון של ה'חבל', ומשם נמשכים לו כוחות ועוצמות מחודשים להמשיך ולהתמיד בקשר. כמו שמניעת עישון סיגריה אחת בשבת, גרמה לאותו יהודי לבקר שוב ושוב בבית הכנסת.

בתחילת נשיאותו דיבר הרבי כמה פעמים על שלילת לימוד במקומות שלא מתאימים לרוח היהדות, מסופר על אחד החסידים שבכל זאת רצה ללכת למקום כזה, אך לא עלה בדעתו ללכת נגד הוראה מפורשת של הרבי, ולכן ניסה "לשכנע" את הרבי שיסכים להחלטתו.

באחד המכתבים כתב לו הרבי שמאחר והוא חסיד ומקושר לרבי הריי"ץ נ"ע, הרי לכל מקום שהולך הוא 'לוקח' איתו גם את הרבי, ולכן אין זה ראוי. אותו חסיד הגיב על כך, שהוא יקח "חופש" ופסק זמן מהקשר עם הרבי, באותם שנים שילך ללמוד שם, וכך תיפתר הבעיה..

כתב לו על כך הרבי: "...אבל אין זה בידו כבר, ועל פי הידוע גם בתורת הנגלה, אשר גר שנתגייר הרי שוב אינו יכול לחזור ח"ו, ואף אם יחטא אח"כ בכ"ז ישראל הוא כיון שנתגייר פעם אחת.

ועל דרך זה כן הוא בקדושה גופא, כי מי שנעשה חסיד פעם אחת ומי שנתקשר לאדמו"ר אשר במילא הי' כמים הפנים אל הפנים ונתקשר אדמו"ר עמו, הנה אין עוד ביכולתו להפסיק ח"ו ההתקשרות, כיון שזה תלוי גם בהאדמו"ר, והוא ברוב טובו וחסדו אסור עמו באזיקים .... אשר על דרך זה הוא בצדיקים ובפרט בנשיאי הדור ובפרטי פרטיות נשיאי תורת הנסתר..."

שבת שלום וחג שמח

הרב ברוך וילהלם

בית חב"ד נהריה



<< הקודםלרשימה המלאההבא >>

  נבנה ע"י WebEmpire