חברון שלנו | |||
הרב שמעון מנשה חייקין ז"ל היה מחסידי האדמו"ר האמצעי (האדמו"ר השני בשושלת חב"ד) ובהוראתו הוא עבר עם הישוב החב"די מצפת לחברון, הוא כיהן כרב העדה האשכנזית של חברון במשך חמישים שנה (עד פטירתו בשנת תרנ"ג). הוא היה דמות נערצת ומעוררת יראת כבוד, גדול בתורה וביראה, אהוב ורצוי לכל אחיו, טוב ומטיב לרבים.
מר אברהם ליואי מספר (בספרו 'ימי חלדי') כעד ראיה, על הלווייתו וקבורתו של הרב שמעון מנשה ז"ל.
זמן ניכר לפני שיצאו ללוות את הנפטר בדרכו האחרונה, החלו אנשי החבריא קדישא לחצוב מקום לקבר. החציבה הייתה קשה מאוד. וגם כאשר מיטת הנפטר כבר הגיעה לבית העלמין טרם גמרו החוצבים את מלאכתם.
הם התייגעו והיכו בסלע, הפטיש מפוצץ וישועה אין, המת מחכה ואין זה לכבודו, מפני חילול כבוד הצדיק לא רצו לעבור ולחפור במקום אחר, כאילו ח"ו שכניו הצדיקים אינם רוצים בשכנותו... המבוכה הייתה גדולה.
לפתע – תשועת ה' הגיעה כהרף עין – הפטיש הכה פעם נוספת מכה חזקה וקול הד נבוב נשמע והעיד כי יש כאן דבר מה. וכשהמשיכו להכות בפטיש נגלתה לפניהם מערה... חלל חצוב באבן כגודל איש. מדדו ומצאו כי אכן ממש כמידת הנפטר מידתו.
גל של התלהבות הציף את הלבבות, קברו את הצדיק בתוך המערה שהייתה חצובה עוד מששת ימי בראשית, אצל כל המלווים הייתה תחושה עילאית שצדיק גדול היה רבי שמעון מנשה. הם נוכחו לראות שקברו נחצב בידי שמים והמערה חיכתה לו מימי קדם.
| |||
|
